"אדוני השוטר, אז אולי…" – סיפורים מניסיונו של שוטר תנועה מתנדב: 'חבל, אדוני השוטר' ○ יוסי ברגר

כל מה הנהג הישראלי מוכן לעשות כדי להתחמק מדוח תנועה

פרק שני:
"המכשפה"

דוח על שימוש בטלפון ללא דיבורית הוא מכה כואבת כמעט לכל אזרח. אלף שקל זה הרבה כסף ולכן היצירתיות הישראלית באה לידי ביטוי באינסוף רעיונות כיצד להתחמק מדוח שכזה.
הפעם עצרנו גברת בשנות העמידה לחייה. הבחנו בבירור וללא כל צל של ספק שהיא מדברת במכשיר טלפון נייד תוך שהיא אוחזת אותו בידה.

לאחר שהתבקשה לעצור, עשתה כמצוותנו ונשארה לשבת ברכב, ממתינה לבאות.
שמואל ניגש אליה והופתע מאד לשמוע שהגברת מודה בעבירה ללא בקשת מחילה או הבעת חרטה. היא נראתה שלווה וכלל לא מוטרדת מהעובדה שאלפייה הולכת להתנדף מחשבון הבנק שלה.

שמואל חזר לניידת, התיישב לידי והעביר לידי את המסמכים כדי שארשום דוח. היא מודה שדיברה בנייד," אמר למראה הגבה שהרמתי, "הודעתי לה שהיא מקבלת דוח והיא לא אמרה מילה." בעודי מתארגן לכתיבת הדוח הבחנתי בגברת כשהיא יוצאת לאיטה מהמכונית, מתקרבת לניידת וניגשת בשלווה לחלון המושב שבו ישב שמואל. שלפתי את פנקס הדוחות ונגשתי למלאכת הכתיבה. הייתי בטוח שהיא מגיעה כדי לנסות לשכנע אותנו לוותר. שמואל פתח את החלון.

"חבל…"

"אדוני השוטר, אתה בטוח שאתה רוצה לרשום לי דוח?" בהחלט בטוח," ענה שמואל, "בשביל זה אנחנו כאן גבירתי, בשביל לאכוף את החוק שלפני מספר דקות הפרת."
הבעת חמלה ורחמים עלתה על פני הגברת.
"חבל," אמרה בקול רגוע, "אתם דווקא נראים אנשים טובים ונחמדים. אני לא רוצה שמשהו רע יקרה לכם."

הרמתי בתימהון את עיני מפנקס הדוחות ותליתי בה מבט שואל. שמואל עשה בדיוק את אותו הדבר.
לְמה גברתי מתכוונת?" שאל שמואל בנימוס ובהבעה סקרנית, שהרי לא יעלה על הדעת שהגברת החסודה שמולנו מסוגלת או מתכננת להרע לנו באמצעות נבוט, אקדח או כלי נשק אחר.

"תבין אדוני השוטר," השיבה בקול רגוע ובנימה רצינית תוך שהיא עוטה על פניה סבר פנים חמור, "אני מכשפה. מכשפה אמיתית!" הוסיפה למראה ההבעה שתפשטה על פנינו, "אני פשוט יכולה להטיל עליכם קללה וזה ייגמר ממש לא טוב. לטובתך אדוני השוטר," פנתה אלי, "ממש לא כדאי לך להמשיך לכתוב את הדוח הזה כדי שחס וחלילה, אתם או בני משפחותיכם לא יפגעו," אמרה במלוא הרצינות כשהיא מעבירה את מבטה גם אל שמואל, בוחנת בסקרנות את הרושם שעשו עלינו דבריה.

חיוך עלה על שפתי. הבחנתי שגם שמואל בקושי מתאפק שלא לצחוק או להעיר הערה צינית כלשהי. לרוע מזלה של הגברת, שנינו רחוקים מרחק רב מלהאמין באמונות בכלל ובאמונות תפלות במיוחד.

למרות הסיכון

העליתי על פני הבעה רצינית, ככל שהצחוק המבעבע בתוכי איפשר לי, ופניתי אליה בסבר פנים יפות: "גבירתי בוודאי תעריך את העובדה שחרף הסיכון הרב שבדבר, אנחנו נשאר נאמנים למחויבותנו המקצועית, ולמרות הסיכון שבדבר, את תקבלי את הדוח על העבירה שביצעת. כל אפשרות אחרת איננה באה בחשבון."

הבעת תימהון של ממש התפשטה על פניה של הגברת. ככל הנראה טרם נתקלה בתגובה כל כך אידיוטית מאף שוטר. איזה שוטר בר מוח, גם אם קטן אמונה הוא ובמיוחד עם המשכורת העלובה שהוא מקבל, ייקח את הסיכון, ולו הקטן ביותר, לפגוע בעצמו ובבני משפחתו בקללה נוראית? מה אם במקרה היא באמת מכשפה?

"לא קרה לי…"

עד היום הטריק הפסיכולוגי המבריק הזה עבד כנראה ללא דופי והתגובה שלנו הייתה בלתי צפויה. אני המשכתי במלאכת כתיבת הדוח ואילו הגברת עמדה מחוץ לניידת שקטה והמומה. היא לא ניסתה לשכנע את שמואל לעצור את האידיוט שיושב לידו מלהמשיך ולעשות את הטעות האיומה שהוא עושה. הדוח נכתב וכדרכי יצאתי מהניידת כדי להגישו לגברת לחתימה וכדי לתת לה הסבר על חומרת העבירה, על הסכנות הטמונות בה, על מה שכתוב בדוח ומה מוטל עליה לעשות בהמשך.

הגברת נטלה ללא אומר את פנקס הדוחות, חתמה עליו, ובשעה שהייתי עסוק בתלישת העותק שלה מתוך הפנקס, שמעתי אותה ממלמלת לעצמה: "אני באמת לא מבינה אתכם. דבר כזה עוד לא קרה לי."

כשנסעה לדרכה, ביצענו בדיקת מסוף. סקרנים היינו לדעת מהי היסטורית העברות של אותה גברת. גיליון עברות התנועה שלה היה נקי וחלק כאילו אך אתמול קיבלה רישיון נהיגה.
היה לכך הסבר הגיוני אחד – האישה המציאה טיעון עם בסיס פסיכולוגי מבריק ואין פלא שהוא עבד ללא דופי עד לרגע שבו נתקלה בשני מתנדבים אפיקורסיים.

נכון לכתיבת שורות אלה, לא נפגענו אנחנו או מי מבני משפחתנו מברק או ממחלה קשה. אני מניח שרחמיה של הגברת גברו בסופו של דבר והיא החליטה לא להטיל עלינו קללה. מצד שני, אנחנו צריכים להיות טיפשים גמורים כדי לקחת סיכון שכזה, גם אם הוא אפסי. חוסר התבונה בהתעקשותנו לתת דוח תנועה בתנאים הללו בולט במיוחד לאור העובדה שתמורת העיסוק הזה אנחנו לא מקבלים ולו אגורה שחוקה.

במחשבה שנייה, שמואל שבר רגל בחופשת הסקי האחרונה שלו ואני קיבלתי לאחרונה בוס מפלצת. יכול להיות שזה קשור?
לא….לא יכול להיות!

השראה ופרי הדמיון

הסיפורים, הדמויות והמקומות המופיעים בסיפורים אלה, נוצרו בהשראת חוויותיי כשוטר. בהחלט ייתכן שמי מקוראי הסיפורים הללו יזהה בהם דמות המוכרת לו ואולי אפילו את עצמו, אולם יש לדעת שהעלילות בסיפורים נכתבו בהשראת מקרים שקרו, אבל הדמויות, השמות והמקומות שבהם, כולם פרי דמיוני המה וכל קשר בינם לבין אירועים, שמות ומקומות הקיימים במציאות, מקרי בהחלט.

על המחבר – יוסי ברגר

יליד תל אביב (1953), גדל במושב חצב שבדרום ולמד בבית הספר התיכון האזורי בבאר טוביה.
לאחר השחרור החל את לימודיו לתואר הראשון בבית הספר לאומנות ועיצוב "בבצלאל" במחלקה לעיצוב תעשייתי. על עבודת הגמר בסיום לימודיו זכה בפרס "ספיר" לעיצוב.

עבד מעל 35 שנה בחברה ביטחונית גדולה שבה עסק במהלך השנים בתחומי הפיתוח, השיווק והניהול. בתקופת עבודתו השלים את לימודי התואר השני בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול שבטכניון. בתפקידו האחרון שימש במשך למעלה מעשור כמנכ"ל משותף בחברת בת בגרמניה.

יוסי מתגורר בחיפה משנת 2004, אב לשישה וסב לעלמה הנהדרת. העיסוק העיקרי שלו ביחד עם טלי, זוגתו לחיים, הוא גידול שני ילדיהם הצעירים.
יוסי התנדב למשטרת התנועה משנת 2008 ובשנים האחרונות שירת בתחנת "זבולון" בקריות. "אדוני השוטר אז-אולי" הוא ספר שכתב על אירועים משעשעים ומרגשים שחווה במפגשו כשוטר עם אזרחי חיפה והצפון. הספר נכתב כמתנת פרידה לשותפו במשך שנים רבות שפרש לגמלאות. הספר הודפס במספר עותקים מצומצם אך לא יצא לאור.
לאחר פרישה לגמלאות מוקדמות החליט להקדיש את מירב זמנו הפנוי לכתיבה. הוא השתלם בסדנאות כתיבה ובמקביל כתב את ספרו הראשון.
במותחן הנעורים "תעלומת השכן שממול" (ספר ראשון בסדרת "צוות מפענחי התעלומות), ספרו הראשון שיצא לאור בספטמבר 2020, מתוארת הרפתקה המתחילה בשכונת קריית חיים ומסתיימת במתקן סודי של רפאל בדרום הארץ.
ספרו השני, "נגן הקלרינט מקאזאן" הינו רומן מתח שמתחיל אף הוא באחד מהרחובות בכרמל ומתרחש בחיפה, בכרמיאל ובמה שביניהם.
ספרו השלישי, "תעלומת הסוס הנעלם", ספר שני בסדרת "צוות מפענחי התעלומות", אף הוא מותחן נעורים שמתחיל בקיבוץ שומרת שבצפון ומסתיים בעיר ג'נין שברשות הפלסטינית. הספר יצא לאור בשבועות הקרובים.
ליוסי אתר אינטרנט המביא את "מאחורי הקלעים" של כתיבת הספרים ומביא סיפורים קצרים פרי עטו.