שלום,
מה דעתכם שיום אחד אתם מתעוררים והברך כואבת לכם פחד וכשהולכים לרופא שומעים ממנו חשדות מפחידות לגבי ברך אחת , ועל "דורבן" ברגל השניה, ואם זה לא מספיק יש לכם גם כאבי גב תחתון שכבר מקננים בגוף מספר שנים.
זה קורה המון. גם ללקוחה שעליה אספר, שהגיעה אלי בכדי שנוכל לבחון ביחד מה אפשר לעשות בכדי שהכאבים שלה ייפסקו והתיפקוד שלה ישתפר.
כשהיא נשכבה על ספת הטיפולים סקרתי את גופה וגיליתי שהזרת השניה, האצבע הקרובה לבוהן מעוקלת ואינני יכולה לראות את הציפורן מהמקום ממנו הבטתי, וזה היה למראשותיה.
בכדי להבהיר על מה מדובר ובמה אני עוסקת:
בשיטת פלדנקרייז יש 2 מסלולי פעילות: עבודה בקבוצות, שפועלות בהנחיות לביצוע תנועות המתחברות ביחד לכלל תנועה שנדרשת בחיי היום יום. המסלול השני הוא המסלול הפרטני: כאן למורה יש את האפשרות להנחות את התלמיד/ה באמצעות המגע והתחושה הקינסטטית של התלמיד/ה.
נחזור אל הלקוחה שלשאלתי, סיפרה שהזרת נשברה לפני מספר שנים, האיחוי לא הצליח באופן המצופה. מאז התבשרה על האיחוי היא הפסיקה להקדיש תשומת לב לזרת זו מאחר והכאב נעלם. נושא האיחוי הפגום ירד מהפרק והיא המשיכה את חיי היומיום.
וכאן הקטץ': לפעמים אנחנו כל כך עסוקים בכאבים שגופנו חווה ברגע הנוכחי שאנחנו שוכחים כל מה שהיה לפני כן. אנחנו שוכחים את ה"תקלים" שקורים במהלך היומיום, כי זה חלק מהשגרה. אומרים לעצמנו: קרה מה שקרה – עוברים הלאה".
אבל, הגוף זוכר. זוכר טוב מאד. במקרה של הלקוחה שלי זה בא לידי ביטוי בכך שחלוקת עומס הגוף עברה שינוי היות שהזרת הפסיקה לתת את התמיכה הדרושה. פיזור העומס הוליד ברך סובלת ברגל אחת ועקב "מרופד" בצימוח גרמי (זה בעצם ה"דורבן") ברגל השניה. שזה בעצם ביטוי של בתיפקוד לקוי במקומות נסתרים מתודעתנו.
בכדי לסייע לה החזרתי את הזרת לתודעתה. עבדנו על מנת לגרום לאיחוי הקלוקל להשתפר. הכאבים בברך ובכף הרגל השניה התמעטו. ככל שהלקוחה המשיכה לתרגל את יישור הזרת – כך יתר הגוף הגיב בשמחה – כאביה הלכו ונחלשו.
שיטת פלדנקרייז באה לסייע לנו לחיות טוב בתוך הגוף שלנו. זוהי שיטת הסתכלות, למידה ותנועה שאינה פוסחת על שום חלק שיש לו קשר להתנועעות הגוף, הזקוקה להרמוניה בין הכל האברים על מנת לשמור על גוף בריא ותנועה מזינה.
אם גם לך יש בעיה או תקיעות כלומר כאבים שחוזרים על עצמם – זה הזמן להגיע לאחד ממורי הפלדנקרייז הפזורים בחיפה.
בסטודיו שלי תוכל/י למצוא ארבעה מורים מצויינים ומנוסים.
הכל בטוב
תמר וייל