אדומים בדם • לזכרו של דּוּוֵיד באוברג, סבא שלי ◄ חנה מורג

חיפה, שנות החמישים המוקדמות. מי לא הכיר באצטדיון קריית אליעזר את דּוּוֵיד באוברג.
סדרן ותיק בהפועל חיפה. האצטדיון, כמעט ביתו.

שלא לדבר על כך שהבכור שלו היה שחקן בהפועל חיפה, בשנות החמישים המוקדמות. מורעלים מבית.

הוא עמד זקוף קומה, איש תמיר, שרירי ודק מראה.
כובע על ראשו ובודק.
בודק בקפידה את נכנסים בשער.

מספר השער

בשבתות של משחקים, אכלנו מוקדם ארוחת צהריים.
סיר החמין הענק שסבתא פולה הכינה, הספיק לכל ששת הבנים שהגיעו, לנכדים, ונותר עוד. 
סבא דויד, עזב את הבית מוקדם וסיכם עם הבנים באיזו שעה ייפגש. לא שכח לציין את מספר השער.

אנחנו, חמשת האחים של אבא, בני הדודים, בנות דודות, יצאנו מאוחר יותר. אבא מצא תמיד מקום מצוין ל״חיפושית״ של אמא והתחלנו לצעוד. שיירות שיירות זרמו ברח צה״ל ואנחנו איתם.

בשורה עורפית

מרחוק, זיהינו את סבא דוויד. נישא מעל כולם, רכון לבדוק את הכרטיסים.
ואז… שישה בנים, הרבה נכדות ונכדים, נעמדו בשורה עורפית.
סבא דוויד מניח כף ידו הענקית על כתף של כל אחד מאיתנו, מתבונן בנו בחיוך קורץ. ו… נכנסים.

וּואס אִיז דֻאס״?

שותפו למערך הבדיקה שואל:
״דוויד, וּואס אִיז דֻאס״?
(דוד, מה זה?) משמע, מי שיירת הנכנסים ללא כרטיס?
סבא דוויד מתחיל שוב לשים יד על הכתף של כל מי שעבר לידו : א זיען (בן)  נוך א זיען, (עוד בן) אייניקל, אייניקל, ועוד אייניקל (נכד, נכדה) הרבה אייניקלעך. לא זוכרת כמה היינו. אבל הרבה אייניקלעך.

נכנסנו לאצטדיון, סבא הכניס ידו לכיס וחילק כל אחת ואחד חפיסה של מסטיק עלמה.
ישבתי מאושרת, מוקפת בכל שבט באוברג.

אצטדיון קריית אליעזר היה המקום בו נפגשו כל הדודים ובני הדודים בשבתות ולא התווכחו. כאן הסתיימו חילוקי הדעות מכל סוג שהוא.

דור ההמשך

דור ההמשך שלנו ממשיך. כל הבנים היו בבית ספר לכדורגל של הפועל חיפה. התמידו. גם סרט בר מצווה הוסרט במגרש האימונים של הפועל חיפה. ו״בוק״ מפואר צולם עם השחקנים. אוהדים מושבעים עד היום. 

כעת, יש לי נציג של כבוד בנבחרת הילדים של הפועל, אייל שלי עולה על כולם, אלוף האלופים. עוד תשמעו עליו.

נפגשים במגרש

השבט שלנו, נמנים על אוהדים מושבעים בימים טובים ובעיקר בימים פחות טובים.
גם קטטות בבית הספר היו מנת חלקנו כשהבכור העז להגיע עם דגל אדום לבית הספר ולעמוד מול הירוקים.

את האחים שלי, את הבנים שלי, את בני הדודים שלי על טפם, תוכלו לפגוש היום במגרש.

לזכרו של דּוּוֵיד, סבא שלי.
אילו זרעים זרע כאן.
אדומים לתמיד.