תומר וקשטיין ז"ל • "תומש הציל חיים, פשוט כך" • לאופר מהירוקים בבקשה לקרוא כיכר לזכרו

הילה לאופר, חברת מועצת העיר מסיעת הירוקים של חיפה (המתגוררת בקריית חיים), בפנייה לוועדת השמות בעירייה – לקרוא כיכר על שמו של תומר (תומש) וקשטיין ז"ל, שנפטר לפני כחודש וחצי והיה דמות מוכרת ואהובה בקריית חיים, ופעל רבות למען שיקום וחיזוק בני נוער בסיכון מהקריה.

קריאת כיכר על שמו של תומר וקשטיין ז"ל

לאופר כותבת בפנייתה:
"לפני כחודש וחצי ולאחר מאבק במחלת הסרטן נפטר תומר וקשטיין (תומש). תומר הינו יליד קריית חיים ועד לפני כשנה וחצי אף התגורר בקריה".

כידוע לרבים, תומר היה בעליה של פיצוציית "תומש" ברח אח"י אילת בקריית חיים, אותה הכירו כל תושבי הקריה. אך למעשה, לא היתה זו פיצוציה 'רגילה' כלל, שכן, מעבר לעבודתו בה, תומש לקח על עצמו פרויקט חשוב מאין כמוהו: שיקומם של ילדי קצה המתגוררים בקריה. תומר דאג להעסיקם בפיצוציה, להרחיקם מהרחוב וממצבי סיכון ולשלבם בחברה הנורמטיבית. הוא לימד אותם אחריות, עמידה בלוחות זמנים, מחויבות ועוד ועוד, כדי לאפשר להם עתיד טוב ומלא תקווה וערך.

היה שם בשבילם בכל דבר

"תומר היה מעורב בחיי הילדים הרבה מעבר לשעות העבודה", כותבת לאופר, "הוא ליווה אותם, דאג להם כלכלית ורגשית, היה בקשר עם הוריהם, עם המורים, עם הצבא אם התגייסו, כיוון והדריך אותם בכל דבר שהזדקקו לו, הוא לקח על עצמו להיות המבוגר האחראי והמיטיב, וראה את האור ואת החוזק בכל אחד ואחת מבני הנוער הללו, ובכך העניק להם תקווה לחיים טובים מאלה שהיו להם".

תומר הציל חיים

"למעשה, עזר וקשטיין לדורות של בנות ובני נוער בסיכון, כשהכיר להם מציאות אחרת, טובה יותר מזו שהגיעו ממנה, הוא הראה להם דרך אחרת והם קיבלו וחיבקו אותה.

בעיניי, תומר הציל חיים, ממש כך, לא פחות מרופא או פסיכולוג. מגיע לו שינציחו אותו, מגיע לו שיזכרו את הטוב שפיזר בהיותו בחיים".

יוסי לבוב מקריית חיים שהכיר את תומש במשך שנים מספר לחי פה:
"תומר… הוא היה באמת אדם בלתי רגיל. אדם של נתינה אין סופית, אי אפשר להסביר את זה. הוא היה מוצא את הילדים שהמסגרות לא היו מסוגלות לטפל בהם, ופשוט היה מציל אותם. אין דרך אחרת לתאר את זה, הוא הציל את הנפשות שלהם. הוא נתן להם להתפרנס בכבוד כשהיה מעסיק אותם, הוא דאג שלא יזרקו אותם מביה"ס, היה מגיע למסיבות סיום שלהם… הכל הכל הוא נתן כדי לעזור להם. פשוט דמות להערצה, אדם לשאת אליו עיניים", מספר לבוב בהתרגשות.

"בדר"כ, כשהולכים ללוויה, רואים אנשים מבוגרים, בגילנו פחות או יותר", אומר לבוב. "בלוויה של תומר היתה כזו כמות של ילדים שהוא עזר להם! אי אפשר היה להאמין! המונים! המון ילדים שתומר היה כמו סוג של אבא בשבילם. 19 שנה הוא היה שם בפיצוציה, אין אחד שלא הכיר אותו, אנשים היו קובעים להיפגש בכיכר של תומש. ככה זה היה שנים, היינו מסתובבים בכיכר של תומש".

רק מתחילים להבין…

"מה שתומר עשה ב-43 שנים, יש אנשים שלא יעשו כל החיים שלהם… כמה שהוא עזר ונתן מעצמו, בכלל, לנזקקים, לכל מי שהיה צריך, ויותר מהכל לילדים האלה. מה שמדהים הוא שאנחנו רק מגלים עכשיו לאט לאט עוד ועוד סיפורים. עוד ילדים שהוא עזר להם ועוד אנשים שתמך בהם, דברים שאף אחד לא ידע, כי הוא היה עושה את זה בסתר. יש עוד כל כך הרבה סיפורים שאנחנו רק מתחילים לגלות… אם יש מישהו שמגיע לו שינציחו אותו, שיזכרו אותו, את מה שעשה ושילמדו ממנו, אין לי שום ספק שזה תומר", מסכם לבוב.

לב ענק ונתינה אין סופית

לאופר כתבה עוד בפנייה: "הכרתי את תומש באופן אישי, הוא היה אדם מיוחד עם לב ענק ונתינה אין סופית. אדם חייכן, ספורטאי מצטיין בכל כך הרבה תחומים, ריצה, רכיבה, גלישה. תומר נישא והקים משפחה לתפארת.

"הייתי בין אלו שנכחו במעגל גולשים ענק שהפיק עבורו יוסי פרץ, בעליו של מועדון גלישה בקריית חיים. היה מדהים לראות את כמות האנשים שהגיעו לחלוק לו כבוד. מאות אם לא יותר הגיעו, מאות אנשים שיצאו מביתם ביום סוער וקר, כדי לבכות ביחד על אובדנו של תומר".

לסיכום כותבת לאופר:
"אני מבקשת את הנצחתו בשם המשפחה, בשם חבריו, בשם הילדים האלו שהחברה הוקיעה – אך לא הוא, בשם קהילת הגולשים הרחבה ובשמם של רבים שהכירו את האיש המופלא הזה – תומר וקשטיין".