הידרדרות במצבם הנפשי של בני הנוער בעקבות הקורונה
בשנתיים האחרונות, מאז פרצה מגפת הקורונה, עולים דיווחים על עלייה משמעותית בהפרעות האכילה ובדיכאון בקרב בני הנוער. מחקרים של משרד הבריאות שבדקו את הנושא, גילו שהילדים והנוער מצויים בטראומה מתמשכת מאז תחילת המגפה, דבר שבא לידי ביטוי בשכיחות מוגברת של הופעת הפרעות נפשיות.
"המצב מדאיג, אך אפשר להציל את בני הנוער"
ד"ר מוראד עולא, מנהלת מרפאה פסיכיאטרית של ילדים ונוער בכללית שפרעם וחברת הוועד של איגוד של הילדים והנוער, ד"ר מוראד מוטרדת ממצבם של בני הנוער, אך מאמינה שבעזרת טיפול ממוקד ניתן לסייע להם. "אנחנו רואים עלייה דרמטית מבחינת הפניות למרפאות בריאות הנפש. קיימת עלייה בהפרעות אכילה, חרדה, דיכאון ואובדנות. לפני שנתיים התחילה הקורונה ומאז אנחנו מתמודדים עם עלייה מאסיבית בבעיות הרגשיות.
חשוב לתת מענה מיידי
בנובמבר אשתקד הייתה תקופה מאוד קשה, עכשיו אנחנו רואים שיפור. בכללית אני גם חברה באיגוד הפסיכיאטרים של ילדים ונוער. אנחנו מקדמים תכנית לאומית להתמודדות עם המשבר. התוכנית תערך ב-10 מרכזים של בריאות הנפש שכבר קיימים. אנחנו מנסים להוסיף יותר תקנים וכוח אדם. בכללית ישנה תכנית של התערבות במשבר. הקצנו שעות של אנשי צוות. אנחנו מגישים עזרה. זה אחד הנושאים שאנחנו מטפלים בהם במרפאות. חשוב לנו לתת מענה מיידי לבני הנוער".
יד ביד עם רופאי הילדים
"היום אנחנו עובדים באופן רציף עם רופאי הילדים. אנחנו ממליצים להורים לפנות לרופאי הילדים והם מפנים למרפאות לבריאות הנפש, כשיש צורך. הם גם בקשר עם בתי חולים במקרים יותר מורכבים. אם נותנים עזרה בזמן המתאים, נותנים את מה שהילד צריך, התערבות מבחינת בית הספר, אנחנו רואים שיפור מאוד גדול. חשוב לנו שגם בית הספר וצוות המורים יהיו מעודכנים לגבי מצב התלמידים, הם יכולים להיות גורם משמעותי. לעתים אנחנו גם מערבים את הרווחה. יש מעגל גדול מאוד של ילדים, שנפגע. ילדים הפסיקו ללכת לחוגים אחה"צ. הם לא עשו פעילות ספורטיבית, לפעמים לא היו בקשר עם המעגל החברתי. כל הדברים האלה גרמו לילדים להסתגר בבתים שלהם וברור שזה השפיע על המצב הנפשי של הילדים".
לא לחכות להחרפה
"יש מקום לאופטימיות לגבי מצבם של בני הנוער, אבל מה שמאוד חשוב לי שהורים יבינו, הוא שחשוב כמה שיותר מהר להתערב, כשרואים שהמצב הנפשי של הילד פחות טוב או שחלילה מתחילות להיווצר הפרעות אכילה. אסור לחכות שהמצב יסתבך. ככל שמתחילים מוקדם יותר לטפל בבעיות, הסיכוי להחזיר את הילדים לתלם הוא גבוה יותר".
סטיגמות בחברה הערבית
"גם בחברה הערבית הסטיגמה על בריאות הנפש ואשפוזים קיימת, אבל המצב הולך ומשתפר כיוון שאנשים נחשפים יותר ויותר לשירותי הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה. עדיין יש מעט פסיכיאטריים ערביים ביחס למספר הערבים באוכלוסייה, אבל מספרם הולך ועולה".
"עליה מדאיגה במצוקה הרגשית של תלמידי ישראל"
מסיכום הנתונים של השירות הפסיכולוגי-ייעוצי במשרד החינוך (דצמבר 2021), משתקפת תמונה מדאיגה ביחס למצבם הנפשי והחרפת עוצמת המצוקה של תלמידי מערכת החינוך. מהנתונים עולה כי חלה עליה של כ-43% בטיפולים של תלמידים המצויים בסיכון לאובדנות, אשר נערכים בשירותים הפסיכולוגיים חינוכיים. עלייה מ-829 טיפולים (שנת 2020) ל-1,184 טיפולים (שנת 2021). נוסף לזאת, חל גידול בהערכות הסיכון, מ-2,780 הערכות (בשנת 2020) ל-3,072 הערכות (שנת 2021).
דכדוך קל עד דיכאון חמור
מחקר במימון של המשרד אשר בוצע על ידי פרופ' מירי שרף מאוניברסיטת חיפה (דצמבר 2021) מצביע אף הוא על ממצאים מדאיגים. לפי נתוני המחקר, קרוב ל-60% מקרב תלמידי היסודי (מתוך מדגם של 489 תלמידים) סובלים מדכדוך קל ועד לדיכאון קליני חמור. בקרב תלמידי חטיבות הביניים והחטיבה העליונה 67% (מתוך מדגם של 845 תלמידים) סובלים מדכדוך קל ועד לדיכאון קליני חמור.
שרת החינוך, ד״ר יפעת שאשא ביטון:
הדבר החשוב מכל הוא לשמור על השגרה החינוכית של תלמידי ישראל, מתוך הבנה שבלי מסגרת הילדים ובני הנוער מתדרדרים לבדידות, דיכאון, חרדה ואפילו אלימות קשה. תלמידי ישראל עברו שנתיים קשות שהותירו בהם צלקות ונזקים חברתיים-פסיכולוגיים שאנו, במערכת החינוך, עושים הכל כדי לתת להם את המענה המיטבי.
הפרעות אכילה ומסכים
בבתי הספר מתמודדים בשנתיים האחרונות עם תלמידים שסובלים מכל ההפרעות הנפשיות שצוינו. כמובן, גיל ההתבגרות הוא גיל מורכב מטבעו, והפרעות נפשיות היו גם לפני שהקורונה נכנסה לחיינו, אבל השכיחות של ההפרעות הנפשיות עלתה.
הדבר בא לידי ביטוי ביתר שאת גם בהפרעות האכילה. גיל ההתבגרות הוא השלב שבו בני הנוער מגלים את הגוף שלהם שבתוך כך גם עובר שינויים פיזיולוגיים וחיצוניים בולטים, כמעט באופן גורף חשוב להם להתאים לסטטוס היופי המקובל באינסטגרם ובשאר הרשתות החברתיות.
כמה תפוחים ביום
כך, ברגע שתלמידה או תלמיד מקבלים החלטה שהם "לוקחים שליטה על הגוף שלהם" ועכשיו מורידים משקל באופן מיידי, מאוד קשה להתערב ולעזור להם. "אני מחנכת של תלמידה, שירדה באופן דרמטי במשקל בחודשים האחרונים", מספרת מורה בחטיבת ביניים באחוזה, "ראיתי את הילדה מרזה לי מול העיניים. היא ממש הייתה אוכלת כמה תפוחים ביום וזהו. די מהר הבנתי שקורה כאן משהו לא בריא ודיברתי עם האימא של הילדה, אבל מה שלא עשינו, לא הצלחנו לעזור לה. הילדה ממש איבדה חצי ממשקל גופה תוך מספר חודשים. בסופו של דבר, היא הייתה כל כך חלשה מההרעבה הזו, עד כדי כך שלא הייתה מסוגלת להגיע לבית הספר.
השפעת הסגרים
לי אין כלים לעזור לילדה במצב כזה והרגשתי שאני צריכה לתמוך גם באימא, שהייתה אבודה מול הילדה שלה. אין ספק שזה דבר שיכול היה גם לקרות בלי קשר לקורונה, אבל אני הרגשתי שמה שהכי פגע בה זו התקופה של הסגרים, כשהיינו כלואים בבית והיא הייתה כל היום מול המסכים ומול קבוצות הווטסאפ. עכשיו היא בכל סוג טיפול אפשרי ואני מנסה לראות סימנים מעודדים, אבל המצב עדיין לא פשוט. אני חוששת שזו הפרעה שתלווה אותה עוד שנים קדימה ואני רק מקווה שמצבה לא ידרדר עוד יותר ושהיא לא תגיע לאשפוז".
הפסיכיאטרים צריכים טיפול פסיכיאטרי בעצמם.
ילדים שלא יכולים להתמודד עם כמה שבועות סגר או לא ללכת לבית הספר, לא היו מתמודדים גם ללא הקורונה בסיטואציות אחרות. מי שמגדל ילדים מפונקים וחסרי יכולת התמודדות עם לחצים ומצבים משתנים יש לו בעעה שלא קשורה לקורונה אלא לאופן הורות שגוי. צריך סדנאות להורים איך לחנך. הדור הנוכחי של ההורים גדל בפינוקיאדה של מגיע לי הכל.. ומגדל דור יוד יותר מפונק ומצ'וקמק שצריך ריצוי מיידי ולא יודע לדחות סיפוקים ולכן מקצין בין השמת יתר לאנורקסיה.
הבסיס של הטענה שלך, הוא שאין שינוי מהנורמה.
אבל מה שמתארים כאן זה את השינוי המובהק מהנורמה.
כך שלא רק שאתה סתם אדם רשע, שמפאר את עצמו, נוכח מצוקה של ילדים, שנזנחו ע"י מי שאמונים לדאוג להם,
לא רק שאתה ממציא שאתה היית מתמודד טוב יותר, עם אתגרים איתם לא נדרשת להתמודד בתור ילד,
לא רק שאתה חושב שיש דרך "נכונה" לסגור ילד בבית, ולהגיד לו שהוא מסוכן לסבתא,
אתה גם חסר יכולת הבנת הנקרא.
אדון עמנואל אתה כנראה נכשלת בהבנת הנקרא בבית ספר, שום דבר ממה שכתבת לא טענתי ויצרת פרשנות על הדברים שלי. מאיפה הסקת שיש דרך נכונה לסגור ילד בבית?? אין דרך נכונה השאלה איך ההורים מתמודדים ומחנכים את הילדים. כן אנחנו מדינה שבה נופלים טילים, צבע אדום, ילדים במקלטים, ילדים אחרי פיגועים, אנחנו אמורים להיות מסוגלים לחנך הורים לחנך ילדים להיות עמידים קצת יותר למצבי קיצון. האם אמרתי דבר שגוי? אני חושב שאמרתי דבר בסיסי שאמור להיות בישראל וזה כלים להורים לחזק את ילדיהם למצבי קיצון ולא לייפות ולטייח – לא אם זה מתקפת טילים בלבנון השנייה משך חודש במקלטים ולא אם זה קורונה משך חודש בסגר בבית. לעשות מכל דבר טראומה בלתי עבירה לילדים נשמע לי הורים היסטריים בעצמם, שלקחו להם את הבייביסיטר – בית הספר ומפעילים לחץ פסול לחסל כמה שצריך בקורונה העיקר שהילדים יחזרו לכיתות. ראינו בחודשיים האחרונים את הזינוק האדיר בתחלואה ותמותה. העיקר שהילד לא יצטרך ללמוד בזום עם כל חבריו מול המורה, שומו שמיים איזה טראומה.