בשבועות האחרונים מתרבים הקולות הטוענים שהילדים שחזרו לבתי הספר לאחר הקורונה, אינם אותם ילדים שהיו לפניה. יותר משנה של למידה מהבית בזום וניתוק כמעט מוחלט מהחברים בתקופת הסגרים, שינו את התלמידים, וכעת הם מתקשים לחזור לתלם.
לא לאלימות
שרת החינוך ד"ר יפעת שאשא-ביטון החליטה כי כחלק מהצעדים בטיפול בתוצאות החברתיות הקשות של הקורונה בקרב תלמידים, יעצרו כל בתי הספר במדינה את הלימודים הרגילים, כדי להעלות לסדר היום את נושא האלימות.
כל מחנכת הונחתה להיכנס לכיתתה ולשוחח עם הילדים על האלימות בבית הספר בתקופה שאחרי הקורונה. בחלק מבתי הספר הייתה תרעומת, כיוון שנושא התגברות האלימות והקשיים הרגשיים בשנת הלימודים הנוכחית הוא נושא שמקבל, בעיני חלק מהנוגעים בדבר, מקום מרכזי בתוכנית הלימודים.
בכל בית ספר
אחד הנושאים שבאים לידי ביטוי בכל שיח על אלימות, הוא נושא החרמות. בחלק מהפעמים מדווחים תלמידים על חרם עוד בעת שהוא קורה, אך רבות הפעמים שהדברים נודעים לצוותי החינוך רק לאחר מכן, כשכבר תקופה ארוכה קבוצה של ילדים או כיתה שלמה מחרימה ומתעללת בילד או ילדה שנותרו לבדם במערכה. מדי פעם מקרה כזה זוכה לחשיפה בתקשורת, ואז כולם מזדעקים, אבל אין בית ספר שאין בו כמה ילדים דחויים, אלה שאף ילד לא מתייחס אליהם במקרה הטוב, ובמקרה הרע ילדים שלועגים להם ומתעללים בהם דרך קבע.
קשה להגיע לכולם
עובדי ההוראה וההנהלה גם כשהם ינסו להיות עם יד על הדופק כמה שיותר, להתערב ולסייע לילדים הדחויים, קשה להגיע לכולם, ועוד יותר אם אינם באים ומשתפים. אחד הדברים הנוראיים ביותר, הוא שמצבם של הילדים האלה לא נעשה טוב יותר כשהלימודים התנהלו בזום, כיוון שעדיין, את ההתעללות הם עברו ולא בפחות אכזריות, לעיתים יותר, דרך הרשתות החברתיות וקבוצות הוואטסאפ.
צלקת לכל החיים
מה שמדהים הוא, שכמעט תמיד נגלה שהתעללות כזו, אם התרחשה בבית הספר היסודי או מאוחר יותר, גם אם היא נמשכה כמה חודשים בלבד או אפילו פחות, מצלקת את הילד לכל חייו, וגם כמבוגר הוא ימשיך לזכור את התקופה הקשה שעבר.
"היו כמה תלמידות שבקושי זיהיתי"
"אחד הדברים הכי בולטים זה התפרצות של בעיות נפשיות", אומרת שרון, מורה בבית ספר בכרמל, "תמיד יש לנו בחטיבת הביניים בנות עם הפרעת אכילה, זה באמת לא חדש, העניין הוא כמה בנות עם הפרעת אכילה יש לנו. כשחזרנו מהקורונה, היו כמה בנות שבקושי זיהיתי אותן. הן ירדו מעל 20 ק"ג, זה פשוט מזעזע. אנחנו מדברים עם הבנות האלה, מדברים עם ההורים, אבל אין לנו את הכלים לעזור להן. אני בטוחה שזה בגלל התקופה הארוכה בבית. הבית יכול להיות סיר לחץ כשאי אפשר לצאת ממנו במשך שנה. גם ככה תחילת גיל ההתבגרות היא תקופה מאוד סוערת עבור רוב בני הנוער, אז להוסיף לזה גם את כל הלחצים מהקורונה, עבור חלק מהילדים זה קשה מדי".
חוסר אונים מול האלימות
לפני ימים אחדים הגיעו אב ובתו לאחד מבתי הספר היסודיים בחיפה לחוג שחמט. המאבטח לא אישר לאבא להיכנס עם בתו לבית הספר על פי הנהלים ולאחר שבדק זאת מול מנהלת בית הספר, ובתגובה האבא, כך על פי החשד, תקף את המאבטח. במקום היו מספר הורים, אחד מהם צילם את מה שקרה והסרטון הופץ בקבוצות ווטסאפ. הסרטון קשה מאוד לצפייה. רואים בסרטון את ההורים ואת מנהלת בית הספר המומים ומזועזעים מול האלימות של האב ואת הילדה האומללה קפואה במקומה כשהיא מבוהלת וממררת בבכי, מבינה את המצב, אך חסרת אונים ואינה יכולה לעשות דבר.
דברים שלא צריכים להיאמר
אך אלימות אפשר למצוא היום בכל בית ספר, יסודי, חטיבה או תיכון. לרוב מדובר באלימות מילולית, תלמידים שמרשים לעצמם לדבר בשפה לא מכבדת ופוגענית כלפי תלמידים אחרים או כלפי מורים, ולא פעם יטענו התלמידים שמורים הם אלה הפונים אליהם באופן בלתי מכבד. מנהלים מקבלים שיחות מהורים שמבקשים להתלונן על אמירה כזו או אחרת של מורים כלפי ילדיהם. כשפונים בתלונה למורים, הם לא פעם ידווחו כי התחוללה המהומה כה גדולה בכיתה וכן, הם אמרו בסופו של דבר משהו שלא היו צריכים להגיד…
לא יודעים ללמוד
לצד עלייה באלימות ובשיח הלא מכבד, מורים רבים מתלוננים על כך שקשה ללמד, כי לתלמידים אין הרגלי למידה כלל והם פתחו פער גדול מבחינת חומר הלימוד. "עוד מעט זה כבר יהיה שנתיים בהן הילדים לא למדו כמו שצריך", מספרת מורה מחטיבת ביניים בקריית חיים, "אין להם הרגלי למידה, אני לא יכולה להתחיל בכלל לגעת בחומר הלימוד, כי הם לא רגילים לשבת על כיסא וללמוד. הילדים אפילו לא מתביישים לספר איך הם היו ישנים בזמן השיעורים בזום, משחקים בנייד, לא מקשיבים ובטח שלא לומדים. חלק מסרים שהם היו כמה אחים על מחשב אחד והיה קשה להם ללמוד דרך הנייד, אז פשוט, במשך כמה חודשים, הם לא למדו. עכשיו, לפני שאני בכלל יכולה להתחיל ללמד, אני צריכה להרגיל את התלמידים שוב לישיבה בכיתה וללמידה בצורה תקינה".
לא ולפני זה היה פה שבדיה. אנחנו חברה אלימה, נקודה. אל תתלו הכל בקורונה…
על אלימות לא מדברים. יש להכשיר מורים ודחוףףףף. הצעקות באות מהראש. והדרך לשלווה היא פעילות פיזית נכונה. בדיבורים יוצרים אף יותר תיסכול
לא לאלימות בחיפה בבקשה. שבת שלום