יוסף דרור: מעגן הצוללות החדש בחיפה ע”ש יוסל’ה דרור

07.12.15 נחנך מעגן הצוללות החדשות בבסיס חיפה של זרוע הים, ע”ש יוסל’ה דרור – הצוללן הראשון ומפקדה הראשון של שייטת הצוללות.

937e795e-b4ed-465b-8cfb-8295598a2ec2.jpg

חניכת המעגן מסמלת אבן דרך נוספת בפעילות המבצעית של שייטת 7 והתעצמותה בתהליך קליטת הצוללות החדשות מגרמניה. יוס’לה, הנושא את אות צוללן מספר 1, הוא מהלוחמים הנועזים והאמיצים של זרוע הים לאורך השנים. הוא הקים את צי הצוללות הישראלי, היה מפקד השייטת הראשון ופיקד על הצוללת הראשונה אח”י תנין בהפלגתה לנמל חיפה בדצמבר 59′.
כמו כן, היה ממקימי הקומנדו הימי. הטקס נערך בראשות מפקד זרוע הים, האלוף רם רוטברג, ובנוכחות נציגים ממשפחת דרור.

“משפחתו חשה גאווה והוקרה לזרוע הים ולעומדים בראשה”, כתבה ביתו של יוסל’ה, יונת דרור, בדבר חניכת המעגן, “ארבעים שנה חלפו מאז מותו של אבא ועדיין הוא מלווה ברוחו ובצביונו את הזרוע. אישיותו מוסיפה להוות דוגמא ומופת לאומץ לב, מנהיגות, רעות, וחזון, באותן יחידות חנית אשר הוביל את הקמתן וטבע את יסודותיהן. אבא קשור היה לים בכל נימי נפשו, בימי מלחמה ובעתות שלום. אך טבעי כי שמו ייחרט בין גלי הים ובין אנשי הצוללות, יהיה המעגן הזה הנושא את שמו, סמל לעוצמה – ברוח ובחומר, ובית חם לשוב אליו מעומקים כחולים ועלומים”.

“היום לראשונה בתולדות זרוע הים, אנו קוראים לבסיס, על שמו של מפקד – מורה הדרך ומייסד השייטת, יוסל’ה דרור.

יוסל’ה, חזונך מתממש ומתעצם. בתחילת דרכך עוד אלתרת את האפשרות להפעיל צוללות גרמניות, אף שהיו משוחות בשמן וטבועות. וכעת, צי הצוללות שלנו מונה ארבע צוללות מהמתקדמות בעולם, אליהן תצטרף אח”י רהב, הצוללת החמישית, אשר תגיע בקרוב אל נמל הבית שלה – מעגן יוסל’ה דרור”, אמר במעמד הטקס מפקד זרוע הים, האלוף רם רוטברג.

4813dae8-39bf-4ced-93a9-480bbeab8226.jpg

יוסף_דרור.jpg
יוסף (יוסל’ה) דרור

יוסף “יוסל’ה” דרור (21 בינואר 1925 – 29 ביוני 1976) היה איש צבא ישראלי שהיה מחלוצי יחידות הקומנדו הימי בתקופת המנדט, לאחר מלחמת העצמאות הצטרף לחיל הים שאך זה הוקם, נמנה עם מייסדי שייטת 13 והיה מפקדה הראשון של שייטת הצוללות.

יוסף דרור נולד בפולין בשנת 1925, הוריו עברו למקסיקו בהיותו תינוק.
יוסף דרור עלה לארץ ישראל יחד עם אמו בשנת 1930, המשפחה התיישבה בבת ים ודרור הצטרף למועדון הימייה של הפועל תל אביב ו”המחנות העולים”.

בשנת 1943 התגייס לפלמ”ח, ותוך זמן קצר מצא את דרכו לפלי”ם שם הוכשר כחובל ומפקד סירה והתחיל להיות פעיל בליווי אוניות מעפילים במסגרת המוסד לעלייה ב’. במהלך משימת ליווי של אחת האוניות נתפס על ידי הבריטים ונכלא למספר שבועות.

בשנת 1946 נשלח לאירופה במטרה ללוות את אוניית המעפילים “המעפיל האלמוני” בדרכה ארצה, ב-17 בפברואר 1947 נלכדה האונייה על ידי משחתות הצי המלכותי הבריטי ויוסף דרור, ביחד עם יתר נוסעי האונייה, נעצר וגורש למחנה מעצר בקפריסין.

בחודש מרץ 1947 יצאו לוחמי החוליה לחבלה ימית לפעולה בקפריסין נגד כוחות הצי הבריטי שעגנו באי ועסקו בגירוש המעפילים. מפקד החוליה יוחאי בן-נון נעצר על ידי הבריטים והוחלט לגרשו, אולם לפני שההחלטה יצאה אל הפועל הוא הצליח להעביר את תוכניות החבלה לידיו של דרור, שיחד עם יוסף רום ויואש צידון הצליחו להוציאן אל הפועל. המנוע הקטן הכזיב והדבר עלה באובדן זמן של שעתיים. בחתירה בשחייה ארוכה וצלילה התקרב דרור והצליח להצמיד מוקש לאה”מ אושן ויגור. בנסיגה הוא התגלה על ידי צוות האונייה שירה עליו ואף הטיל רימוני הלם. סירת האיסוף הייתה חייבת להסתלק. דרור, אשר התחמק בצלילות ובשחיה, הגיע לחוף לאחר ששהה במים הקרים חמש שעות. המוקש שטמן התפוצץ וגרם נזק רב לאונייה הבריטית. למחרת נעצר במקום המסתור, ולדעתו הוא הוסגר על ידי אחד המקומיים. דרור הכחיש כל קשר לפיצוץ, וסירב בתוקף להיחלץ במשא ומתן. יום לפני משפטו, הצליח לברוח – לאחר שהשאיר מכתב תודה לשומרים – והתחבא במחנה המגורשים. מאוחר יותר נשלחה סירת דיג להבריחו חזרה לארץ ישראל.

מלחמת העצמאות עם הגיעו לארץ ישראל ארגן את קורס מפקדי הסירות של הפלי”ם, אולם במהרה שב לאירופה במטרה להמשיך את פעילותו שנועדה לסייע לעלייה ולהמשיך את פעילותו כנגד הבריטים. הוא ניסה לחפש מטרות בריטיות לפגיעה בצרפת אולם חיפושיו העלו חרס וגרמו להחלטתו לעבור לאיטליה ולהמשיך את חיפושיו.

בעודו מחפש מטרות באיטליה הבריטים הודיעו על סיום המנדט, כך שמשימתו של יוסף דרור הפכה למיותרת.
במהרה קיבל משימה חדשה: האונייה “לינו” יצאה מיוגוסלביה עמוסה בנשק רב (שמונת אלפים רובים, שמונה מיליון כדורים, רימונים וחמרי נפץ) שנועד להגיע לערבים דרך נמל ביירות, על דרור הוטל לפקד על המבצע להטביעה בעת שתעגון באיטליה. כאשר האונייה עגנה בבארי יצא דרור עם צוותו לבצע את המשימה, הוסכם שהחבלה ב”לינו” תיעשה על ידי חתירה אליה עם סירה והדבקת מוקש לדפנותיה. משחתת של הצי הבריטי נכנסה לנמל האיטלקי והאירה מסביב לספינת הנשק. בדיעבד נודע לדרור כי משימתה הייתה לברר אם הנשק שייך לערבים וללוות אותה עד ביירות, ואם שייך ליהודים ליירט אותה למלטה. בניסיון הראשון הגיעו עד קרבת האניה ואז התגלתה סירה צמודה לדופן ונשמעו קולות. דרור הגיע למסקנה שלא ניתן לבצע את הדבקת המוקש בחשאיות וביטל את הפעולה. למחרת, ב-9 באפריל 1948, נעשה ניסיון השני. המשחתת הבריטית יצאה וחיכתה מחוץ לנמל. נודע כי למחרת תצא הספינה לדרכה. דרור יחד עם בני קרביץ הצליח לחבר את המוקש לקנה החרטום וב-10 באפריל המוקש התפוצץ והטביע את ה”לינו”. הפעולה לא התגלתה ולא גרמה למבוכה עם האיטלקים.

בעקבות ההצלחה של טיבוע ה”לינו” הוחלט להקים חולייה לחבלה ימית שתהיה ממוקמת באירופה ותפקידה יהיה לחבל ברכש הנשק הערבי באירופה, שאול אביגור מינה את אמנון יונה למפקדה וזה מינה את דרור לסגנו. יונה ודרור גייסו מספר צעירים ליחידתם והחלו להתאמן בביצוע פעולות חבלה. דרור וצוותו עשו עוד כמה ניסיונות חבלה שלא צלחו ממגוון סיבות, שהעיקרית שהם הייתה חוסר במודיעין מהימן.

דרור חזר לישראל באוגוסט 1948, וקיבל את הפיקוד על יחידת חבלה ימית של צוללים שבסיסה היה בקיסריה. עם מינויו למפקד היחידה עסק בארגונה מחדש ובגיוס כוח אדם, והחל לאמן אותה לפי הניסיון הרב שצבר בחו”ל. דרור ויחידתו ניסו להטביע את אוניית הדגל של הצי המצרי “האמיר פארוק” כשבאה לעזה לתגבר את המערך המצרי, אולם כתוצאה ממודיעין לקוי הם לא הצליחו לאתר אותה.

כאשר התגלה שאוניית העזר של הקריגסמרינה “איגריס” שנרכשה על ידי הערבים ועגנה בביירות מתוכננת לעבור לשירות הצי המצרי, הוחלט להטיל על דרור וצוותו את המשימה לחבל בה. דרור תכנן את הפעולה ועל ביצועה הופקד אליהו ריקה, שהצליח להדביק מוקשים לדופנותיה שהתפוצצו ופגעו באונייה, אולם היא לא טבעה ובסופו של דבר בעליה החליט לא לצרפה לאחד מציי מדינות ערב.

על יוסף דרור וצוותו הוטל לבצע פעולות חבלה כחלק ממבצע חורב שנועד לגרש את הצבא המצרי מהנגב, מעזה ומרפיח. מטרתם במבצע הייתה לחבל בפסי הרכבת וכך לנתק את הקשר בין אל עריש לרפיח, הם הצליחו להטמין את מטעני החבלה על פסי הרכבת אולם רובם לא התפוצצו ואלו שכן גרמו נזק מזערי.

עם סיום המלחמה המשיך יוסף דרור לפקד על יחידת הצוללים שעכשיו הייתה מוצבת בשדות ים.
בסוף שנת 1949 הוחלט לאחד את יחידת סירות הנפץ בפיקודו של בן-נון שהייתה מוצבת ביפו עם יחידת הצוללים וב-1 בינואר 1950 הוקמה היחידה המאוחדת, שייטת 13. בן-נון מונה למפקדה הראשון ודרור מונה לסגנו. היחידה הועברה לעתלית ונעשו מאמצים גדולים לגייס צעירים לשורותיה.

בשנת 1950 פרש יוסף דרור מצה”ל, משום שלא התחבר מספיק לרוח המשמעת הצבאית ויחד עם מפקדו בן-נון הנהיג אווירה “פלמ”חניקית” בלתי רשמית בשייטת 13.

בשנת 1956 חזר דרור לשירות פעיל בחיל הים, על פי בקשתו של מפקד החיל, שמואל טנקוס‏, עם התניה חד-משמעית של דרור, שהוא חוזר מתוך מטרה להקים את שייטת הצוללות. כהכנה לתפקידו יצא דרור ב-1957 לקורס צוללות בצרפת ושהה שם כתשעה חודשים. בשנת 1958 נסע לאירופה במטרה לבחון את רכישת הצוללות הראשונות של החיל. דרור הגיעה לצרפת והחל מתאמן על צוללות גרמניות ממלחמת העולם השנייה שנלקחו שלל על ידי הצי הצרפתי בתום המלחמה, תוכניתו הייתה להקים את שייטת הצוללות עם צוללות משוקמות של הקריגסמרינה מדגם 23 ובעתיד לרכוש צוללות מהדגמים החדשים שגרמניה החלה לבנות. אולם בסופו של דבר הוחלט לזנוח את רכישת הצוללות הגרמניות ובמקומם לרכוש צוללות בריטיות מסדרה S.

יוסף דרור היה מראשוני הצוללנים ונשא את אות הצוללן מספר 1, בדצמבר 1959 הגיעה הצוללת אח”י תנין לנמל חיפה תחת פיקודו של דרור. דרור שימש כמפקד שייטת הצוללות עד שנת 1963 שבה פרש מחיל הים בדרגת סגן אלוף.

לאחר פרישתו השלים את השכלתו הימית ועבד כרב חובל בצי הסוחר.

במלחמת ששת הימים שירת במילואים ופיקד על הסד”ג “גלים” בפעולת מינת אל-ביידה – ניסיון של שייטת 13 לפעולת חבלה בספינות שבנמל, שלא מומש.

יוסף דרור נהרג בשנת 1976, בעת שהיה בטיול בהר הגעש סטרומבולי שבאיטליה. הוא נקבר בקיבוצו מעגן מיכאל.

חיל הים והעיר חיפה

הגב לכתבה

אורח: כתובת האימייל שלך לא תפורסם • ניתן להירשם לאתר כאן למעלה ואז התגובה מאושרת באופן מיידי.