ממרגו לחיפה – 51 שנים ל"מבצע מרגו"

באירוע מרגש במיוחד, התקיים השבוע טקס האזכרה השנתי לנפטרי מחנות המעצר בקפריסין. האירוע, שמתקיים זו השנה החמישית ביוזמת הארגון להנחלת מורשת מעפילי קפריסין ובשיתוף עיריית חיפה, היה השנה מרגש במיוחד, בעקבות זיהוי קברים נוספים שעד כה נחשבו כאלמונים.

בנובמבר 1970, לפני 51 שנים, במבצע רגיש ומורכב, הועלו לארץ עצמותיהם של 163 מעפילים שנפטרו במהלך שהותם במחנות המעצר בקפריסין ונקברו בבית העלמין בחיפה. מאז 2017 עורך "ארגון מעפילי קפריסין", אירוע לזכרם בבית העלמין בחיפה.

מבצע מרגו מהווה נדבך משמעותי בהיסטוריה של מדינת ישראל ושל העם היהודי, פרק שאינו מוכר דיו. משום כך, מצאתי לנכון לספרו כאן בהרחבה ואני מקווה שתקדישו מזמנכם לקראו.

הגירוש לקפריסין

בין אוגוסט 1946 לפברואר 1949 גירשו הבריטים למחנות מעצר בקפריסין כ-52,000 מעפילים, שארית הפליטה, שביקשו לעלות לארץ ישראל. המעפילים נתפסו כשהם מטלטלים בין הגלים, בדרך התלאות לארץ הנכספת ונלקחו בכוח מחופי חיפה למחנות הסגר, שם נאלצו לשהות חודשים ארוכים בין גדרות תיל ומגדלי שמירה.   

בתקופה בה פעלו מחנות המעצר בקפריסין, נולדו בהם 2,200 תינוקות. עקב תנאי התברואה הקשים, נפטרו 113 תינוקות, מרביתם במהלך הלידה וכן 50 מבוגרים. רבים מהתינוקות נקברו ללא שם על המצבה.  

סבינה שבע שפר

בתחילת שנת 1947 נפטרה סבינה (בת) שבע שפר, מעפילת האנייה "כנסת ישראל" ומיד אחר מכן נפטרו שני תינוקות. מנהיג המעפילים במחנות, יצחק ארצי, פנה לקהילה היהודית בבקשה לקבור אותם בבית העלמין היהודי בכפר מרגו. בחלקת הקרקע שהוקצתה למעפילים, נקברו בהמשך 160 מעפילים נוספים שנפטרו גם הם במחנות המעצר.

בפברואר 1949, עם עלייתם לארץ של אחרוני המעפילים שנאסרו במחנות המעצר בקפריסין, נותרו מאחור 163 נפטרים, תינוקות, ילדים ומבוגרים שנקברו בבית העלמין במרגו.

ועד מעפילי קפריסין יוזם פעילות הנצחה

בשנת 1968 הוקם וועד פעולה של מעפילי קפריסין, בהובלת אפרים גילן. שנה מאוחר יותר, יזמו חברי הוועד עריכת אירוע הנצחה במלאת 20 שנים לסגירת המחנות. במקביל, נערך טקס חנוכת "כיכר המעפילים היהודים" בקפריסין בהשתתפות מוזמנים רבים. למרבה הצער, מיד לאחר הטקס פוצצו מתנקשים שונאי ישראל את האנדרטה ואת שלט ההנצחה שהותקן בסמוך.     

בטקס האזכרה שנערך בבית העלמין מרגו, נדהמו נציגי ועד מעפילי קפריסין לראות את מצבם הקשה של הקברים. בשובם לארץ, יזם גילן פנייה לממשלת ישראל בדרישה להעלות ארצה את עצמות הנפטרים. הדרישה, שנתמכה ע"י הרב נחמני, נשיא הוועד וחבריו לוועד, התבססה על הצהרת ראש הממשלה גולדה מאיר בעת ביקורה בקפריסין בשנת 1947, לפיה "כל מעפילי קפריסין הקבורים באי הם אזרחי ישראל וקבורים על תנאי".

לאחר מהלכים רבים, אושרה העלאת עצמות הנפטרים ע"י ממשלת ישראל, שקבעה כי המבצע ינוהל ע"י הרבנות הצבאית ושהיית אנשיה תומן ע"י ממשלת ישראל. שאר ההוצאות, צוין בהחלטה, יהיו באחריות וועד מעפילי קפריסין. רק למעלה משנה לאחר מכן, לאחר שנסתיים גיוס התרומות למימון המבצע, יצא לדרך "מבצע מרגו".

פרודורומוס פאפאווסיליו, שותף וחבר

לצורך יישום המבצע הרגיש על מרכיביו, היה צורך לקבל להתגבר על ביורוקרטיה רבה ומורכבת במגוון סוגיות, הן בארץ והן בקפריסין. אחד האנשים שנרתמו לעזור במלוא כוחם, מרצם וקשריהם, היה פרודורומוס פאפאווסיליו (להלן ובפי כל: פאפא), סגן ראש עיריית פמגוסטה דאז, שתרם רבות לעזרת המעפילים, תוך סיכון חייו וחירותו. בסיועו הטוב של פאפא, מצאו 163 נפטרים מנוחתם בבית העלמין בכפר מרגו.

לאות הוקרה על תרומתו הרבה של פאפא למדינת ישראל וסיועו למעפילים העצורים, הוענק לפאפא עיטור על"ה (עיטור לוחמי המדינה). בשנת 2006 נפטר פאפא בלימסול. באפריל 2018, נחנכה בשכונת בת גלים חיפה כיכר על שמו בטקס הוקרה מרגש בהשתתפות ראשי הערים חיפה ולימסול, בני משפחתו של פאפא, שגרירת קפריסין בישראל, נציגי ארגוני הספנות ומאות ממוקירי זיכרו.   

"מבצע מרגו"

"מבצע מרגו" להעלאת עצמותיהם של נפטרי קפריסין היווה את שיאה של עבודה מאומצת בת כמה שנים. במשך שבועיים, בעבודה קשה ומורכבת ובחרדת קודש, חפרו אנשי המקצוע מהרבנות הצבאית בפיקודו של סא"ל יצחק גלפרין. העצמות שלוקטו מהקברים נאספו לתוך שקיות מיוחדות בהתאם לרישום ולמפת הקברים.

עקב פגעי הזמן והאבן הרכה בה נחצבו המצבות, היה קושי לזהות את מרבית השמות הרשומים על המצבות בבית העלמין מרגו. ברבים מהם היו אותיות שבורות ומפוצלות וחלק אחר, ללא שם כלל. מרבית קברי הנפטרים נותרו אלמונים במשך עשרות שנים.

שייקה קריב, חוקר זיהוי חללים, חבר משלחת הרבנות הצבאית במבצע העלאת העצמות, משחזר את ההתמודדות עם המשימה המורכבת: "זו הייתה העברה ראשונה בקנה מידה כזה מחוץ לארץ לישראל…אנחנו כחיילים הורגלנו להתעסק עם חיילים. כאן, הגענו ומצאנו קברים של תינוקות, גם תינוקות בני יום. כולנו היינו צעירים, לי אישית נולדה בת שלושה ימים לפני שיצאנו לקפריסין…מבחינה אישית זה היה קשה מאוד…"

צפו בשייקה קריב נזכר ב"מבצע מרגו" בו השתתף • וידאו

בטקס המרגש שנערך בבית העלמין מרגו לפני העלאת העצמות לארץ, קרא הרב שולמן, רב המשלחת, תפילה מיוחדת שחיבר הרב הראשי הראשון לצה"ל, הרב שלמה גורן.

היציאה ממרגו והעלאת עצמות הנפטרים לארץ הייתה סגירת פרק מחנות המעצר בקפריסין והגעה אל המנוחה והנחלה בישראל.  

טקס אזכרה ממלכתי בבית העלמין בחיפה

אך סמלי היה, שהמקום שנבחר לקבורת נפטרי קפריסין יהיה בעיר חיפה, שהייתה שער העלייה לארץ ישראל. בטקס ממלכתי בבית העלמין כפר סמיר בחיפה ב-17.11.1970 בהשתתפות כאלף איש, בהם ראש הממשלה גולדה מאיר, שרים, חברי כנסת, רבנים מעפילים ובני משפחות הנפטרים, נטמנו בבית העלמין בחיפה עצמותיהם של 163 מעפילים שנפטרו במחנות המעצר בקפריסין. בכך זכו הנפטרים עצורי קפריסין להיקבר באדמתה של המדינה אליה נכספו להגיע לאחר תלאות השואה, אך לא זכו לדרוך בה.

בדברי ההספד אמרה ראש הממשלה, גולדה מאיר: "מדינה גדולה ונאורה, שנזכור לה, אמנם, תמיד, את חלקה במלחמה נגד היטלר, סגרה עשרות אלפי יהודים, שרידי מחנות שניצלו מתאי הגזים, בתנאים לא אנושיים, בעד חטאם שלא רצו לחיות יותר בחסדם של הגויים".

"הנקמה שלנו", אמרה עוד גולדה מאיר, "היא נקמה מיוחדת במינה: שכאן אנו אזרחים חופשיים, גאים, של מדינה ריבונית שעודנה לוחמת ומנצחת. קברות אלה מעידים רק על חלק קטן מן המחיר ששילמנו כדי להיות פה. לא יהיה עוד יהודי שירצה לבוא במולדתו ומישהו יעמוד לו בדרך".

ראש עיריית חיפה, משה פלימן, אמר: "בהביאנו לקבורה את מעפילי קפריסין אנו פורעים חוב כבוד לאלה שלחמו לפתיחת שערי הארץ".

הרב שלמה גורן, שערך את הטקס, אמר: "מדינת ישראל פורעת היום חוב גדול ל-163 קורבנות ההעפלה, אודים מוצלים מאש השואה ומתאי הגזים…לאחר שעברו את שבעים ושבעה מדורי הגיהנום הנאצי, חתרו במאמצי נפשם ובשארית כוחם להגיע לחופי המולדת, כדי למצוא בה את השלווה והביטחון, המנוחה והנחלה, אולם גם כאן לא פסקה מהם שרשרת הרדיפות…

"חסד גדול", המשיך הרב שלמה גורן, "חסד של אמת עם המתים והחיים עשינו במילוי צוואת חייהם של קרבנות ההעפלה הללו לגאול עצמותיהם מאדמת ניכר, העלאתם והבאתם למנוחת עולמים באדמת ישראל ממנה גורשו, למענה חיו ובגינה נפלו. בספר התקומה והגבורה של העם ממלאת מסכת גבורה זו של ההעפלה את אחד הדפים המזהירים ביותר".

טקסי האזכרה לנפטרי קפריסין הופכים למסורת מרגשת

לפני ארבע שנים, בשנת 2017, יזם צוות ההיגוי של ארגון מעפילי קפריסין עריכת טקס זיכרון שנתי לנפטרי מחנות המעפילים בקפריסין. מאז נשמרת המסורת ומדי שנה עורכים מתנדבי הארגון בשיתוף עיריית חיפה. מתנדבי "לתת שמות לאלמונים ממרגו" פועלים במרץ לזיהוי שמות, מיקום הקברים ואיתור המשפחות שרובן כלל אינן יודעות על העלאת עצמות יקיריהם לארץ.   

בין הדוברים בטקס השבוע שהנחתה יפה זהבי לבית גוטליב, בת לניצולי שואה ממגורשי קפריסין., היה גרי קורן, נציג עיריית חיפה. "עליתי לישראל פעמיים", סיפר בהתרגשות. "פעם ראשונה כתינוק מסיביר הקפואה, ופעם שנייה כחיל בודד לוחם מקנדה הרחוקה… אני מגיע ממשפחה של שורדי שואה, שלדאבוני בחלקה נספתה ותישאר לעד בבאבי יאר הארור. בחלקה היו לוחמי הצבא ששחרר את המחנות והגיע עד לברלין". גרי חתם את נאומו ברוח אחד ממשפטיו הידועים של הרצל ואמר:" השאיפה היא תמיד אחת, להתעלות ולעלות. לעלות לארץ ישראל שלנו, לשמור עליה מכל משמר ולהבטיח את שלמות אחדות העם".

צפו בנגינת נבל בטקס האזכרה לנפטרי מחנות המעצר בקפריסין • וידאו

סיפורם של ישראל אבני ונחמה אלטמן

לאה ופנחס שטיינברגר, ילידי הונגריה, שרדו את השואה במחנות, הכירו ונישאו במחנה מעבר לקראת העלייה לארץ. האנייה "מולדת", עליה הפליגו בשנת 1947 מלאי תקווה לחיים חדשים, נתפסה ע"י הבריטים ומעפיליה גורשו למחנות המעצר בקפריסין. 

בתקופת שהותם הארוכה במחנות המעצר, נולדה ללאה ולפנחס שני ילדים: הראשונה, אסתר, נפטרה בהיותה בת שלושה חודשים. אחיה, שנולד כשנה לאחר מכן, נפטר בלידתו ונקבר בבית העלמין במרגו ללא שם על מצבתו.

בשנת 1949 שוחררו מעפילי "מולדת". לאה ופנחס הקימו בארץ חיים חדשים וילדיהם שנולדו בארץ, שמעו לראשונה על אחותם ואחיהם שנפטרו בקפריסין, רק כאשר ילדיהם הכינו עבודת שורשים. לאחר פטירת הוריהם, ביקשו לברר מה עלה בגורלם של אחיהם וחברו לאמיר רוגל, מייסד ארגון להנחלת מורשת מעפילי קפריסין. אז שמעו לראשונה שכל נפטרי קפריסין שהועברו לחיפה. "נפגשנו עם אמיר רוגל ודודו יוגב בבית העלמין, שסיפרו לנו על המבצע להעלאת נפטרי קפריסין לארץ. הצטערנו שהורינו פספסו את המידע הזה", אומרים נחמה וישראל.

"לפני כשנה, בעקבות עבודה מאומצת על הצלבת מידע מרשימות של רבנים עם המיפוי שערכו רבגי מרגו, הצלחתנו לזהות את מקום קברה של אסתר", אומר אמיר רוגל. בטקס האזכרה בשנה שעברה אמר ישראל "קדיש". מאז המשכנו לעבוד במרץ כדי להמשיך ולאתר את מיקום הקבר.     

בהמשך נפגשו נחמה וישראל ועם חברים נוספים בצוות "לתת שמות לאלמונים", בהם שייקה קריב, שהשתתף במבצע מטעם הרבנות, משכית גילן-שוחט, בתו של אפרים גילן, יוזם ומוביל "מבצע מרגו" ויהושע לביא, חוקר באוניברסיטת בר אילן. לאחר שעות עבודה רבות, בהן ניסו להצליב בין המפה שהכין בזמנו אפרים גילן והמיפוי שערכו רבני מרגו, התקבל לבסוף בהתרגשות זיהוי וודאי: קבר מספר 129 הוא קברה של אחותם אסתר. השם אהרון, שנחקק בתחילה על המצבה, נובע משיבוש.

כך, שנה לאחר פטירת אביהם בגיל 97, זכו ישראל ונחמה לערוך גילוי מצבה לאחותם אסתר, 74 שנים לאחר פטירתה. באחרונה איתרו חברי הצוות גם את מיקום קברו של אחיהם התינוק. בטקס השבוע, פקדו נחמה וישראל בהתרגשות את קבר אחיהם ז"ל לראשונה.

סיפורו של דודו הכט – אחיינו של נוטע הכט

דודו הכט, אחיינו של נוטע הכט, השתתף בטקס השנה עם נכדתו, גילי.

"בשנת 1945, בתום המלחמה", מספר דודו, "חזרו פליטי השואה לעיירה בתקווה למצוא קרובי משפחה. אבינו פגש את אביו, את אחיו נוטע ואת אחותו חיה. שלושת האחים החליטו להתפזר לקבוצות הכשרה שונות לקראת העלייה לארץ ישראל.   

האחות חיה, נרצחה ביוגוסלביה בדרכה לארץ ישראל, מקום קבורתה לא ידוע. דודי, נוטע, הגיע באחת מאניות המעפילים לקפריסין, ונפטר מדיזנטריה. עצמותיו הועלו ב"מבצע מרגו", אך בהיעדר כל פרטים, נקבר כאלמוני.   

הודות לעבודה הנפלאה של יוזמי הפרויקט "לתת שמות לאלמונים", אחותי ואני הגשמנו את משאלת הלב לאבינו יעקב הכט, שאיבד את רוב משפחתו בשואה. קיבלנו במתנה מצבה יחידה מתקופה אפלה, המכילה את שמו של נוטע, אימו, אחיו ואחיותיו שנספו בשואה.  נקווה שעבודת הקודש הזו תמשך ותזכו להפוך עוד קברי אלמונים לאנשים עם שם שיזכו להנצחה ראויה לדורות".

"לתת שמות לאלמונים" – תם ולא נשלם!

מתנדבי ארגון מעפילי קפריסין פועלים ללא לאות לאיתור שמות הנפטרים ולתת שם לקברים האלמונים שנגאלו מאלמוניותם. תודות לאיתור מסמכים בארכיונים ולפענוחם הדקדקני החל המאמץ לשאת פירות. בשנה שעברה זיהו חברי הצוות כשלושים שמות במיקום קבריהם והצליחו להגיע למשפחות של שישה מהם.

אך המלאכה לא תמה. חברי הצוות ממשיכים לשקוד במטרה לאתר זיהויים של נפטרים נוספים, על מנת להעניק לבני משפחותיהם קבר לפקוד ומקום להתייחד עם יקירם.

אנו במרוץ נגד הזמן להגיע להורי נפטרי קפריסין בחייהם! אנא, הפיצו כתבה זו לכל עבר, ובקשו גם מחבריכם להעבירה הלאה. בקשו מכל מי שמכיר משפחות של נפטרי מחנות המעצר בקפריסין ליצור קשר בדחיפות עם ארגון הנחלת מורשת מעפילי קפריסין –  [email protected] או בוואטסאפ 054-7886968 (אמיר).

פרק מחנות המעצר בקפריסין מהווה נדבך מרכזי בסיפור התקומה הלאומי. מחובתנו כעם וכחברה לזכור את סיפור גבורתם של המעפילים ולהוקיר את זכרם לעד. 

יהי זיכרם של הנפטרים ברוך.