כ-300 איש השתתפו אמש (א') בעצרת נגד הגזענות, נגד הכיבוש ולמען עתיד משותף, שהתקיימה ברחבת הסינמטק בחיפה תחת הכותרת "ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים". ארשיד, אחד הנואמים בעצרת: "בזמן שכל המדינה מנופפת בתעודת עניות מוסרית ואנושית חיפה מנופפת בגאווה בדגל השלום האחווה והדו קיום". זרצקי: "בלי שיפסק הכיבוש לא תיפסק האלימות ולא יפסק חוסר הצדק".
עצרת למען חיים משותפים בחיפה (צילום: סמר עודה)כ-300 איש, ערבים ויהודים, נשים וגברים, מבוגרים וילדים עמדו אמש בחיפה כדי לומר די לאלימות, די לגזענות, ודי לכיבוש. כן לשלום, כן לשוויון וכן לעתיד משותף לשני העמים. בין המשתתפים בלטו חברי הכנסת יוסף ג'בארין ועאידה תומא סלימאן מהרשימה המשותפת, חברת מועצת העיר לשעבר ויקירת חיפה עדנה זרצקי, ח"כ לשעבר עסאם מחול ועוד רבים.
"אנחנו בוחרים לעמוד ביחד ערבים ויהודים למרות ההסתה, ולהיאבק נגד הכיבוש, השנאה והייאוש. המאבק הזה הוא אינו מאבק של ערבים מול יהודים, אלא מאבק משותף של יהודים וערבים נגד מי שמטיף לשנאה ושרוצה שלעד נחייה על חרבנו. מכאן בחיפה אנחנו משמיעים קול אלטרנטיבי של תקווה ושלום״,
דברי ח"כ ג'בארין.
"בזמן שכל המדינה מנופפת בתעודת עניות מוסרית ואנושית חיפה מנופפת בגאווה בדגל השלום האחווה והדו קיום"
מועתז ארשיד , סטודנט למשפטים באוניברסיטת חיפה ובוגר בית הספר הדו לשוני בירושלים: "לאחר חינוך של 12 שנה בבית ספר הדו לשוני עברתי המון חוויות שהוכיחו לי כמה קשה לפעמים להיות ערבי במדינת ישראל. הבעייתיות יכולה להתחיל בניואנסים הכי קטנים כמו למשל שאני יושב בבר ובחורה מפסיקה להתעניין בי כשהיא שומעת את השם שלי או בדברים הכי מהותיים של להגיע למצב שבו אני יכול להיות מאוים ברחוב בגלל שאני ערבי. אני חיפשתי את המקום הבטוח שבו התרגלתי אליו כל כך בבית הספר, מקום בו אני לא אדם מתויג בתור ערבי אלא אדם ערבי שווה בין שווים ומכובד בין מכובדים ולאחר שנתיים בחיפה, אני סוף סוף אני יכול להגיד שאני בבית. אני מרגיש שוב באזור הנוח שהבית ספר נתן לי".
"אני מסתכל עליכם עומדים פה יחד ערבים ויהודים וכולי נרגש כי בזמן שכל המדינה מנופפת בתעודת עניות מוסרית ואנושית חיפה מנופפת בגאווה בדגל השלום האחווה והדו קיום. חיפה מבינה שאנחנו חייבים ללמוד לחיות על אותה אדמה ביחד וללמוד באותה אדמה ביחד ולהעביר את החיים שלנו על אותה אדמה ביחד כי האלטרנטיבה היא פשוט להיקבר תחת אותה אדמה ביחד".
"בעיצומה של התקופה הכי קשה שעוברת עלינו כולם צריכים לדעת שאי אפשר לעצום עיניים ולהישען על מה שכבר קיים ונמצא כולם צריכים לדעת שאם לא נדע מי האחר אנחנו אף פעם לא נדע מי אנחנו. היום כולם צריכים לדעת ששנאה ואלימות הם השפעות הלוואי של דיכוי ופחד על גבי שנים, כולנו רוצים שינוי ופתרון צודק לשני העמים אך לדעתי החלק האינטגרלי בפתרון הזה נעוץ בחינוך. במדינה שבה צד אחד של המתרס נהנה מחינוך ראוי והצד השני חסר קשה יהיה למצוא מחנה משותף לגישור בין שתי האוכלוסיות. במערכת חינוך תקינה ושוויונית אין דבר כזה ילד מדוכא, אין דבר כזה ילד אלים ואין דבר כזה שילד הולך לעשות דברים שילדים אחרים לא עושים. אני בר מזל שזכיתי לחינוך ראוי אבל שאר בני עמי זוכים לחינוך ירוד מאוד וזה לא צירוף מקרים רנדומלי. אין שום סיבה למה לא נוכל אנחנו לגשר על הפערים האידאולוגים בין שתי האוכלוסיות וליצור חברה פלורליסטית אחת אך באותה העת הרמונית".
ילדים מפגינים למען עתיד משותף בחיפה (צילום: סמר עודה)
מוליאן לראש העיר: "בוא נוכיח ביחד שחיפה יכולה להיות דוגמה ומודל לחיים משותפים אמתיים בין יהודים לערבים, חיים משותפים בעלי תוכן ומשמעות ולא רק נראות של דו קיום מזויף שמסתכם באכילת פלאפל בואדי"
גלעד מוליאן, מקהילת יד ביד בחיפה: "הידיעה שלנו ההורים היא שהאפשרות שיום אחד יהיה כאן טוב יותר אנחנו צריכים לבנות במו ידינו ולא רק לחכות למנהיגות שתהיה אמיצה מספיק לסיים את הכיבוש ולפתור את הסכסוך. לא רק הילדים שלנו בונים את החיים המשותפים שלהם גם אנחנו ההורים לוקחים חלק בבניה אבן על אבן רגש על רגש שיחה אחרי שיחה זהות לצד זהות נרטיב לצד נרטיב ובחודש האחרון ביתר שאת פחד מול פחד. עמוד מאחורי הבטחתך כי בשנה הבאה הגן הדו לשוני יצמח סוף סוף לכיתה א' בוא נוכיח ביחד שחיפה יכולה להיות דוגמה ומודל לחיים משותפים אמתיים בין יהודים לערבים חיים משותפים בעלי תוכן ומשמעות ולא רק נראות של דו קיום מזויף שמסתכם באכילת פלאפל בואדי. אנחנו נוהגים לאחל במסורת היהודית שמציון תצא תורה, בשנים האחרונות לא יוצאת תורה מציון אז אולי מחיפה תצא התורה של חיים משותפים ופשרה בין ערבים ליהודים, תצא התורה שאפשר גם אחרת".
עדנה זרצקי: "די לכיבוש כי בלי שיפסק הכיבוש לא תיפסק האלימות ולא יפסק חוסר הצדק. אנחנו כנשים פמיניסטיות לא יכולות לשאת את העובדה שלא רחוק מאתנו יש נשים שאין להן זכויות, שחיות במצוקה וסבל מתמשך בלי חופש תנועה, בלי פרנסה הוגנת וזכויות שכל אזרח ואזרחית זכאים לו. אי אפשר לעמוד אדישים ולהגיד אנחנו לא יכולים לעשות כלום גם אם אנחנו לא יכולים לשנות את המציאות לפחות אנחנו שם, זה חשוב להגיד שאנחנו מסרבים כי סירוב הוא גם אמירה".
[bs-thumbnail-listing-2 columns="4" title="דו קיום בחיפה" tag="36" count="4" pagination-show-label="0" pagination-slides-count="3" slider-animation-speed="750" slider-autoplay="1" slider-speed="3000" bs-show-desktop="1" bs-show-tablet="1" bs-show-phone="1" paginate="slider"]