ארנולד אפשטיין נולד לפני 58 שנים בעיר סאמארא שברוסיה, שם עבד כעיתונאי ספורט. כמו-כן כיהן כמנהל יחסי הציבור של קבוצה ״קריליה סובטוב״ (כנפי המועצות), אחת מקבוצות הכדורגל המובילות ברוסיה.
לפני שנתיים וחצי, ארנולד ואשתו ילנה, מורה לרוסית, "עשו עלייה" והתמקמו בחיפה. הם נרשמו ללימודי עברית באולפן ותוך זמן קצר החלו לפטפט בעברית. כיום, אני יכולה להעיד משיחתנו, קשה להאמין שהם גרים בארץ רק שנתיים וחצי.
את המשפט הראשון שלו בשפה בעברית, ארנולד זוכר היטב: "כשהסתכלתי על אוהדי מכבי, כמעט בכיתי…"
כיף לראות כל כך הרבה אנשים שמחים
"הערב (ראשון), כשהסתיים המשחק האחרון של העונה", אומר ארנולד, "הייתי ברחבה מול סמי עופר, בחגיגה ענקית עם כל האוהדים. כיף לראות כל כך הרבה אנשים שמחים! רציתי מאוד להשתתף באירוע אך לצערי לא הצלחתי להשיג כרטיס למשחק".
עולם של כדורגל הוא מוזר ולא צודק
"עולם הכדורגל הוא עולם מוזר שפעמים רבות אינו צודק", מסביר ארנולד. "שחקנים, מאמנים ומומחים שונים בתחום, יכולים להרוויח כסף טוב, להיות מפורסמים ואהובים על ידי קהל – אך 95% מהם במשך כל חייהם לא הצליחו להגיע מעולם לניצחון למרות שבדרך כלל הם מוכשרים ומקצועיים.
כך לדוגמא, אני עצמי: למשל, בעבודתי הייתי משקיען ויצירתי, אך מכיוון שעבדתי בשתי קבוצות קטנות, כמעט לא היה לי סיכוי לנצח במשחק חשוב. פעם אחד בלבד שיחקנו בגמר האליפות, ובכיתי כמו ילד כשקבוצה אחרת כבשה את שער הניצחון בדקה ה-90+. כמה פעמים נוספות, הפסדנו בגלל פנדלים כשהיינו קרוב לאליפות. רוב השחקנים לא כל כך סובלים מהיעדר ניצחונות גדולים במהלך הקריירות שלהם, אבל לפעמים מבינים שלכל הכסף הזה אין ערך מול לילה בלתי נשכח כזה בחיפה.
סבלם של אוהדי קבוצה שלעולם אינה מנצחת, לעתים גדול מאשר של השחקנים עצמם
"סבלם של האוהדים שקבוצתם אינה מנצחת" אומר ארנולד, "לעתים קשה יותר מאשר של הכדורגלנים עצמם. עשר שנים בלי אליפות – זו תקופה ארוכה למדי. כל הכבוד להם שלא הפסיקו לתמוך בקבוצתם, והנה הגיע היום הגדול הזה.
כשעליתי לארץ, הופתעתי מאוד כמה "מכבי חיפה" נוכחת בכל מקום: בכל רחבי חיפה חשים את הריח של הכדורגל: מגוון כתובות גרפיטי, אנשים רבים מסתובבים בחולצות ירוקות, בכל מקום מדברים על כדורגל. עד לא מזמן, הנושא היה בתחום אחריותי והייתי גאה שיש קהל גדול למועדון אליו השתייכתי. למרות שלפעמים היינו בחלק התחתון של הטבלה, תמיד היו 15,000 – 17,000 צופים באצטדיון בעיר סאמארא. ובכל זאת, התחושה שלי שבחיפה התמיכה של האוהדים הרבה יותר חזקה וחמה.
פעם, סיפרה לי אחת המורות, שלפני שנים, כאשר מכבי ת"א בכדורסל ניצחה את צסק"א מוסקבה, היא קפצה להתרחץ בבריכת המזרקה, יחד עם המוני האוהדים המשולהבים. הופתעתי ואפילו אפשר לומר שהייתי בהלם… ברוסיה מורה לעולם לא תתרחץ במזרקה. וגם אם כן, היא תשמור זאת בסוד ולא תגלה לאף אחד…
ועוד דוגמה: ראיתי את הסרט הדוקומנטרי על הליגה הישראלית. נדהמתי לשמוע שיש חיים אמיתיים בליגות כל כך נמוכות. הרבה אירועים והרבה התרגשויות".
אנייה מפוארת לאוהדי הקבוצה
"אני נזכר, כששיחקנו בקיץ, בעיר קאזאן, לחופו של נהר הוולגה. הייתה לנו מסורת, אולי היחידה בעולם, נהגנו לשכור עבור אוהדי הקבוצה אנייה מפוארת. אני חושב שגם אוהדי מכבי חיפה היו שמחים להגיע כך למשחקים באשדוד בתל אביב…מה דעתכם?"
"בהזדמנות אחרת, החלטנו להחתים לקבוצה שלנו שחקנים מצפון קוריאה. היינו הקבוצה הראשונה בעולם שהחתימה באותו זמן כדורגלנים משני חלקי קוריאה, הצפונית והדרומית.
עיתונאים ממדינות רבות הגיעו אלינו לסקר את הסיפור המיוחד הזה".
"בסופו של דבר, כל קבוצה יכולה להיות מפורסמת, אהובה ויצירתית. אבל בלי ניצחונות אמיתיים – זה רק חלק מהדרך. את החלק השני, לצערי לא הצלחתי לבצע. הקבוצה שלי לא הצליחה להגיע לניצחונות מרשימים".
קשה לטפס לשיא – אך קשה כפליים להישאר שם
"אומרים שקשה לטפס לשיא", אומר ארנולד, "אבל קשה כפליים להישאר שם. אני מאחל שנזכה לעוד הרבה לילות כאלה. בהיבט הספורטיבי, אני מניח שהעונה הבאה תהיה קשה יותר. כך זה תמיד בעולם הכדורגל.
אוהדי מכבי כבר הראו שהם יודעים לחכות. זאת אומרת שאולי לא יהיה להם צורך להמתין להישג הבא כל כך הרבה זמן".
האם הכתבה עניינה אותך?
שוב יעל מפתיעה.גם מי שלא מבין בכדורגל מזדהה.יופי
יעל את כתבת וכותבת נפלאה רב תחומית.תענוג לקרוא את הכתוב ומרגש כתמיד.
איני מבינה היום הרבה בכדורגל,אך גם אני התרגשתי מהניצחון ובמיוחד מהשמחה הנפלאה בסוף המשחק.
משום מה חסר לי דוקא יונה יהב בטקס הסיום,הגברת קליש נראתה שם מיותרת,כזה מין נטע זר מלאכותי.תודה יעל על הכתבה.
שנדע רק שמחות וכל הכבוד למכבי חיפה.
תודה על השמחה שהענקתם לנו.
יעל,
בכל מקום בו את נמצאת את מתעדת נפלא.
קאליש היתה במגרש?
נהדר, וכבוד למכבי חיפה