בגיל 91, הלך רם דע-עוז לעולמו, בביתו בנווה שאנן
דע-עוז, מלחין ומכוון פסנתרים ידוע, עם סיפור חיים יוצא דופן, שהתעוור במבצע במלחמת השחרור והלחין עשרות יצירות לתזמורת הסימפונית חיפה, אותן כתב בכתב ברייל.
רם דע-עוז נולד בברלין ב-1929 וב-1934 עלה לארץ ישראל עם משפחתו, למושב גני עם. הוא שינה את שמו מהרמן יוליאן דאוס, לרם דע-עוז ולמד בבית הספר החקלאי בגבעת השלושה. בגיל 15 החל ללמוד פסנתר ונגינה על אבוב בקונסרבטוריון. ב-1948 התגייס לצה"ל ועם תחילת מלחמת השחרור שירת בחטיבת "יפתח".
תווים בכתב ברייל
במהלך קרבות במבצע "יואב" ליד בית חנון, נפצע מרסיס פגז והתעוור לחלוטין. לאחר תהליך שיקום, חזר ללימודי המוזיקה ולמד תווים בכתב ברייל. הוא סיים לימודי "מוסמך בהוראת המוזיקה" בהצטיינות.
בשנת 1950 עבר לחיפה, בה גם הכיר את אשתו שרי והתגורר בעיר עד סוף חייו, כ-70 שנה. דע-עוז טופל במעון לנפגעי עיניים בשכונת הכרמל הצרפתי. מ-1954 עסק בכיוון פסנתרים והיה ידוע ומוערך בתחומו בכל אזור הצפון. דע-עוז עבד עם התזמורות הסימפוניות, וכיוון פסנתרים בבתים פרטיים. אשתו שרי תרגמה את יצירותיו מכתב ברייל לתווים רגילים.
הלחין עשרות יצירות בחייו
דע-עוז הלחין במהלך חייו עשרות יצירות לפסנתרנים, לתזמורות שונות ולהרכבי חלילית. יצירות רבות הלחין לתזמורת הסימפונית חיפה. ב-1966 זכה בפרס המכון למוזיקה ישראלית. דע-עוז ניחן גם בכישרון כתיבה מרשים, בדברים שכתב באתר האינטרנט האישי שלו, הוא משתף חלקים מקורות חייו באופן מרתק וזורם כל כך, שסוחף את הקורא להמשיך ולקרוא ולהכיר מעט את פנימיותו של האיש המרתק הזה, בעל סיפור החיים המיוחד ומעורר ההשראה.
בן שיח מרתק ובעל השכלה מוזיקלית עצומה
בני פרל, מוזיקולוג וחוקר מוזיקה יליד חיפה, שהיה אחראי על לימודי המוזיקה באוניברסיטה הפתוחה, הכיר את דע-עוז במשך מרבית חייו. השניים נפגשו לראשונה כשהיה פרל בן 9, כשלמדו שניהם קומפוזיציה בחיפה. דע-עוז היה מבוגר מפרל ב-15 שנים ובוגר האקדמיה למוזיקה בתל אביב. פרל ודע-עוז התיידדו. פרל מספר כי מצא בדע-עוז בן שיח מרתק ובעל השכלה מוזיקלית עצומה, אשר הכיר כל יצירה שרק ניתן להעלות על הדעת.
השניים התראו בפעם האחרונה ביום שישי, רק יומיים לפני פטירתו של דע-עוז, כשמצבו הבריאותי כבר היה ירוד מאוד.
בני פרל מספר על רם דע-עוז:
הוא היה אדם מרשים, אופטימי וחכם. הייתה לו ראייה נפשית צלולה והוא ידע להתמודד עם הקשיים הגדולים של העיוורון. יש לו סיפור חיים יחיד במינו. הוא השלים את לימודי המוזיקה לאחר שהתעוור, דבר שלוקח לאדם ממוצע שמונה שנים, לו לקח שנתיים. הוא כוון פסנתרים בכל אזור הצפון ועבד ביחד עם אשתו, שגם היא הייתה כבדת ראייה וביחד הייתה להם התמודדות לא קלה.
הביוגרפיה של דע-עוז המובאת כאן, מבוססת על אתר ויקיפדיה.
אדם יחיד ומיוחד היה לי הכבוד לעבוד איתו ולהיות לו לחבר
כתבה נהדרת ומדוייקת, כל הכבוד!
רם היה מכוון הפסנתר שלי עשרות שנים מהיותי ילד, בהתחלה בביתנו 2 בתים ממנו )הוא גר בשאול 31(, עברתי לפתח תקוה – הוא הגיע לשם. עברתי לקרני שומרון – הגיע לשם. עברתי לירושלים – הגיע לשם עד לפני 20 או 25 שנה. היה שמח, משתף, ביקש ממני לנגן תמיד . אזכור אותו לתמיד, יהי זכרו ברוך אהבנו אותו כל הנשפחה !
הצטערתי לשמוע על מותו של רם דע עוז ז"ל אני זוכר אותו ואשתו מילדותי בנווה שאנן איש מוכשר ומחונן היה אבידה גדולה יהיה זכרו ברוך
שמו הלך לפניו בשכונת ילדותנו בנווה שאנן.אדם מוכשר ונדיר.יהי זכרו ברוך.
זוכר אותו כילד לפני יותר משישים וחמש שנה… הייתי המום לראות אותו מכוון פסנתר באיזו בטחון, זריזות וריכוז וזאת מבלי לראות את קלידים ואת ברגי המתיחה של הפסנתר. מאוחר יותר שמעתי יצירות שלו בסימפונית חיפה, נשמע לי הפלא ממש. יהי זיכרו ברוך
הפסנתר שלי אהב אותו מאד.
ואני… אני בדרך! מבית הספר הייתי עוצרת, מקשיבה ונפעמת מהצלילים שבקעו מהבית הקטן ברחוב שאול.
אלה, כתבה נפלאה על איש מופלא!!!
תבורכי.