חיפה של ילדותי ומה שנותר ממנה

חיפה של פעם וזו של היום • כדאי לכם להכיר

מדינת ישראל בכלל והעיר חיפה בפרט, הולכות לכיוון של תהליך עיור, תוך הפיכתם של אזורי הטבע לאזורים אורבניים מובהקים. שטחי הטבע הולכים ומתכלים לנגד עינינו, ולצאצאים שלנו כבר תהיה נגישות מועטה מאוד לטבע, אם בכלל.

ישנם האומרים, "בואו ונצא לשמורות הטבע לראות את הטבע ביופיו", אך במקרים רבים ישנה עלות בכניסה לשמורות, לא תמיד ניתן להגיע בכלל לכל מקום, בשל הגבלות שחלות באזורים מסוימים, אם כדי לשמור על הקיים בשמורה, או מסיבות אחרות.

לא תמיד זה היה כך. היטב זכור לי מימי ילדותי – כל שכונה בחיפה היתה מוקפת שטחי טבע פראיים, לא היית צריך להרחיק כדי להגיע לאזור מלא בעצים ובירוק ו"להעלם" בו. אך מדובר בשנים רבות לאחור, שנות השישים המאושרות והתמימות, כשהתחנה המרכזית עדיין לא ניצבה בכניסה לשכונת בת גלים, ורק שדות מוריקים היו צמודים לה.

החורף היה מביא איתו לשם שלוליות ענק, שהיו מתמלאות בראשנים, כך היה גם על הכרמל. יהיו שיגידו שבזמנו היו גם חרקים רבים שהיוו מטרד, אך האמת היא כי אלו הם גם סימנים לבריאות סביבתית. חרקים רבים, פרושו האבקה, דבורים, דבש…

העיור המתקדם לא פסח על אף חלק של העיר, כולל מונומנטים מסוימים, כמו שרידי מחנה בריטי נטוש בפאתי המעברה לשעבר בקריית חיים המזרחית, דבר שמעלה תהיות, היות שדבר שכזה היה מן הראוי לשמר אך… משום בחרו להרסו.

עם זאת, אולי תופתעו לדעת, כי בחיפה ובסביבתה ישנם עדיין כמה מקומות שנותרו בבתוליהם, בהם יוכלו ותיקי חיפה להיזכר שוב בחרקים, בפרפרים, בחרגולים, קיפודים, חוגלות, ועוד ועוד…

תוך כדי תנועה, חלק מהעיסוק שלי הוא סיסטמטיקה של החי והצומח, גם ביבשה. לאחר כמה שנים של עבודה וחקירה של הנושא, התוצאה די מפתיעה, ובהחלט ניתן לומר כי מתרחשת התאוששות.

בשכונת שפרינצק בחיפה, מול המכון לחקר ימים, ומעל העוגן – הסמל המיתולוגי של הכניסה לחיפה, ישנו שטח עתיק יומין של מערות קבורה, שבילדות שיחקנו בתוכן. שטח זה נשאר כפי שהיה בשנות השישים – בתולי, וטוב שכך. המקום כאילו קפא בזמן.

חישבו על זה: הטבע נשמר לא רק בגלל הקמה של שמורות טבע. מספיק יהיה לא לפגוע בסביבה, או לא לבנות בכל מקום אפשרי, ולהשאיר גם ריאות ירוקות באזור העירוני, דבר שלצערי לא נעשה בקריית חיים.

כדי להמחיש את העניין: העיריוני הצהוב שבתמונה צולם לפני כשבוע באתר הקבורה בשפרינצק. אז, בתור ילד סקרן, אני זוכר את  מה שהיה חי שם. כעת ראיתי שכמעט דבר לא השתנה. הצמח המנחה הוא העיריוני, שבמקומות אחרים בחיפה בתי הגידול שלו נהרסו כמעט כליל וספק אם ניתן למצוא אותם.

במפרץ חיפה ישנו שטח ענק הגובל בבתי הזיקוק ועד תל חנן, שהיה לפני כמה אלפי שנים שטח ימי. על האדמה אפשר למצוא מאות אלפי צדפות וקונכיות, חלקן עדיין שלמות.

זכר לכוחו של הטבע, מול שדות אלו נמצא שבר יגור, אחת משלוחותיו של השבר הסורי אפריקני, ישנו מקום מסוכן ביותר ומועד לקריסה, ובו מוצבים שלטים המזהירים מפני כניסה לשטח.

חשוב לזכור – ריאות ירוקות חשובות מאוד לבריאות האדם. לדוגמה, לפני מספר שנים הייתה בארץ מכת ארבה. בקריית חיים המזרחית, מאחורי בית נגלר, היה שדה פראי על שרידי המעברה ההרוסה. הארבה שהגיע במיליוני פרטים, נחת בחלקו בשדה וכילה בו את זעמו. היום הוקמו על השדה שני מגרשי כדורגל. ועוד היד נטויה. בניה נוספת על חשבון השדה הקיים, תעלה ביוקר במקרה של מכת ארבה נוספת. במקום לנחות בשדה, הם ינחתו בגינות ובפארקים הציבוריים. עדיף לנהוג בחוכמה ולהשאיר את הטבע הקיים.

עם בוא חג האביב, יוצאים המוני בית ישראל אל הטבע. כדאי רק לזכור שבאביב החיות והחרקים פעילים ביותר, כך גם בים. משמעות הדבר היא שגם הנחשים מתחילים ב"חגיגות" ואת זאת יש לקחת בחשבון ולהתייחס לכך ברצינות.

שני אזורים שצוינו בכתבה זו שופעים בנחשי צפע: שטח השדות מול בתי הזיקוק, והשטח שבין תל חנן ליגור.

צאו ותיהנו מהטבע (וגם נהגו באחריות)
חג שמח לכולם!