פאחר ביאדסי • דובר חדש לשפה הערבית בעיריית חיפה | בראיון מיוחד לחי פה

פאחר ביאדסי "לכל שפה הפנינים שלה והיא חובקת בתוכה ערכים, אומנות, קישוטי לשון, מסורת ומוסר"

פאחר ביאדסי, תושב חיפה, בוגר הפקולטה למשפטים, בוגר בית הספר לתקשורת של רשת ומגיש תוכניות, זכה במכרז דובר עיריית חיפה לשפה הערבית, ומתחילת חודש נובמבר 2020, הוא מאייש את התפקיד באופן רשמי. ביאדסי נשוי ואב לשני ילדים, מתגורר בחיפה מעל 20 שנים "בכיף ובאהבה ועם הרבה גאווה", בוואדי ניסנאס.

על ההחלטה להתמודד על המכרז, על היעדים, המטרה והחזון

כמנכ"ל מתחם הרכבל בחיפה, מה גרם לך להתמודד על תפקיד דובר עיריית חיפה לשפה הערבית והאם תצליח לשלב בין השניים?

דוברות זה משהו שקשור לעולם שלי, למדיה ולעולם התקשורת, כפליים לאדם שתמיד היה מחובר לעשייה ולדברים שקורים ומתחרשים סביבנו. עבורי זהו אתגר גדול להיות חלק אינטגרלי לעשייה נחשקת ושותף, ולו זעיר עם תרומה צנועה וקטנה, בכל שינויי אשר יעשה טוב לעיר חיפה.

בעולמנו קיימים שני סוגי אנשים, כאלה שיעדיפו לקלל את החושך אלף פעם וימשיכו לעשות זאת ללא הרף השכם והערב, ואלה, שלהבדיל, קמים ומדליקים נר. אני מעדיף להדליק את הנר, שגם בהיותו קטן, עדיין בכוחו לגרש חשכה גדולה. מותר לנו לחלום לשאוף ולרצות, אך קיטורים ועצלנות לעולם לא יפיחו תקווה, לא יחישו עשייה ולא יקדמו מאומה.

מדובר בתפקיד של חצי משרה, מה הוא יכלול?

אומנם מדובר בחצי משרה, אך למדתי בצעירותי, כי את החיים מודדים לרוחב. לא משנה כמה היית, העיקר הוא מה הובלת, מה קידמת ומה בדיוק עשית. לא מעט אנשים מסורים וחרוצים קידמו עשייה מתוך אהבה והטביעו את חותמם בפרקי זמן קצרים, כאשר לעיתים פועלם עלה על זה של כאלה שהיו בתפקידם שנים רבות. אומנם אני בחצי משרה, אך אהבתי לעיר היא מלאה. בפלאפל יש מנה וגם חצי מנה, אך לא באהבה. אתן לחיפה ולאינטרסים של הציבור הערבי מעצמי כמה שרק אוכל. בטח ובטח לא בהיקף המשרה, אדרבא, הרבה יותר. באתי לשרת ולעבוד, ואני מלא נחישות וחדור מוטיבציה, במטרה להצליח.

מה היעדים שלך?

לעשות טוב לעיר חיפה בכלל ולקדם את האינטרסים של הציבור הערבי בפרט. לייצר שיח ישיר וקשר הדוק בין כולם, עם כל מי ששם את טובת הציבור הערבי לנגד עיניו. להביא את המצוקות ואת ההזנחה רבת השנים, הזנחה רבתי של עשרות שנים. אלסייר עם ראש העיר במוסדות בתי ספר, מתנ"סים, שכונות וסמטאות אשר לא ראו אותן עשרות שנים, כדוגמת תשתיות ירודות וגמורות שלא ידעו טיפול יסודי עשרות שנים וזכו רק לקוסמטיקה ותיקונים למראית עין, שאת המחיר ואת ההשלכות כולנו רואים ומשלמים עליהם, היום.

שני ילדיי הקטנים למדו לספור עד מאה עוד בגיל 3, למה? כי כשעשינו הליכה רגלית מידי יום ובכל בוקר לבית הספר, פיתחנו משחק "בואו נספור כמה בורות יש מכאן עד בית הספר". בפחות מקילומטר ספרנו מאה ויכולנו להגיע ליותר. עצוב לי, ותמיד צרם לי, המציאות העגומה והקשה של השכונות הערביות שנוצרה במשך שנים רבות. באמצעות אורות וקישוטים ומסיבות יצרו מציאות מדומה, כאילו החיים בשכונות הערביות דומה לחיים בגן עדן. ישבתי בביתי במרפסת כשאנשים טיילו סביבי בשבת מתחת לבית, וצילמו את המרפסת ואת הכביסה בהתרגשות ועם ברק בעיניים, כשהאמת עצמה והמציאות בפועל לגמרי שונות, והן כואבות ומעציבות.

היעדים שלי הם להוציא החוצה את הפרויקטים העתידיים אותם מקדמת בחריצות העירייה, לספר בגאווה על תוכניות השיקום של השכונות ולבשר על עשייה מהותית, מקצועית, חכמה ועניינית, גם אם איטית. לא פירורים, כפי שהורגלנו שנים רבות, וגם לא עשייה בשיטת כיבוי שריפות והנחת פלסטרים, רווית אקמולים ושופעת אופטלגינים. מגיע לנו ולילדינו עתיד טוב יותר.

יותר משלוש שנים תפקיד דובר העירייה לשפה הערבית לא היה מאויש, למה?

מה היה לפני, אין לי מושג, ואני משתדל לא לענות על דבר שאינו בידיעתי. מניסיוני הקצר ונכון להיום, אוכל להגיד ולהעיד נחרצות, כי קיימת מחלקת דוברות מקצועית עם אנשים נפלאים ואיכותיים. מערכות היחסים מעוררות כבוד והשראה והמקצועיות בולטת לעין. אומנם תקופה קצרה אני במחלקת הדוברות, אבל בהחלט מספיקה להתרשמות חיובית וטובה. היום לדעתי המחלקה בנויה בצורה מאוד מסודרת ועונה על כל הצרכים של כלל האוכלוסיות בעיר חיפה וזה מה שחשוב.

במסגרת תפקידך, וכמי שיהיה אחראי על תדמית העיר בכלי התקשורת והמדיה ועל חיזוק היחסים, כיצד בכוונתך לעשות זאת?

בכוונתי לשמור על קשר ישיר עם הציבור הערבי, עם העיתונות הערבית ועם כל אותם עיתונאים שפונים ומסקרים את העיר חיפה ואת כל המתרחש בה ו/או הקשור אליה, במישרין או בעקיפין. אסייר עם ראש העיר בכל המקומות בהם תהיה, ואני סמוך ובטוח שיהיו  המון כאלה מקומות. בכוונתי להביא, בגאווה, את העשייה החוצה. כל עשייה שמופצת כלפי חוץ, היא בפועל, פרגון לשותפים לאותה עשייה, וכן, גם אנשים גדולים, אוהבים שמרעיפים עליהם שבחים, הערכה, אהבה ומילת תודה.

בכל אחד מאתנו גדל ילד שזקוק לחיבוק, לליטוף ולהערכה, וכל תמונה יפה של אחווה, סבלנות, ערבות הדדית ושיתוף פעולה, אדאג כי תגיע לכל העולם כך שתצא תמונה המשקפת את הפנים היפות של העיר חיפה, כי הפסיפס והמרקם האנושי של חיפה הם הקסם והיופי הזוהר והבלתי מנוצח שלה. נקדם את החיים המשותפים ונביאם לעולם, נמחיש את הקיום המשותף למען יהווה מודל לחיקוי והשראה. זו השאיפה והציפייה מעיר בה החנוכייה, הצלב והסהר ימשיכו להתנוסס לעד, ותמיד יחדיו.

האם שיפור התדמית בתקשורת הערבית עשוי להשפיע על יחסי העסקים עם דובאי, אחרי הסכמי השלום?

ברור שזה ישפיע. אנחנו בונים את התבנית ויוצקים יחד עם משקיעים, את התוכן ומשרטטים את הקווים הברורים של החזון שישרת את העיר שנים קדימה, עם ראייה חכמה ומקצועית ויוצרים תוכניות שישרתו מחד את האינטרסים של תושבי העיר ומאידך את אלה שיביאו משקיעים. ככל שהאג'נדה ברורה וקבועה, יהיה קל יותר למשקיעים שמחפשים בהירות חזון ויציבות, חושב שלטווח ארוך, יהיו הרבה שיתופי פעולה עם העיר חיפה, לרבות עם דובאי. ככל שנצליח להביא את העשייה לעולם, כן נראה כאן יותר השקעות מסביב לעולם, בטח ובטח עם דובאי.

תושבים רבים מהחברה הערבית תמכו והצביעו עבור ראש העיר בבחירות והיום הם מביעים אכזבה וטוענים שהיא מנותקת מהם, "לא רואים ולא שומעים אותה". כיצד, לדעתך, ניתן לתקן זאת?

כל תושב היה רוצה לראות ולפגוש את ראש העיר ולהשתתף באירועים ומפגשים עמה, זה ברור ונפלא. אבל מהי הגדרת מנותק או מנותקת? איך מגדירים תחושה סובייקטיבית של ניתוק? חשוב שראש העיר יסתובב או תסתובב בשווקים, בבתי ספר, בשכונות וכן בעסקים, תמיד זה טוב.

צריך לזכור שכל ראש עיר הולך עם סל של ערכים, סולם עדיפויות ועם ה"אני מאמין" שלו. הכי קל בעולם לדעתי, לא לעשות כלום ובמקביל להסתובב כל היום, להצטלם בחומוסיות, להתענג על כדורי פלאפל חמים, להשתתף באירועים, טקסים, אולפנים ולהיות כל הזמן עם אורחים. זה הכי קל ולא מחייב יכולות כישורים ומאמצים מיוחדים. אני לא אומר שלא צריך, זה בהחלט חשוב, קשר ישיר מתוך כבוד ומגע אישי עם הרבה ענווה וצניעות, אבל לא במקום ולא על חשבון דברים מהותיים, לא אם זה בא במקום עשייה אמתית.

מה עם העבודה המסיבית והמהותית? כיצד תגיע, אם נטייל ונסתובב כל היום? מה עם סדר עדיפויות? מה חשוב יותר לטובת התושבים ולדורות הבאים, לייצר מציאות מדומה? בכאילו? למראית עין? או לפעול קשה כדי לשנות את המציאות?

כשבונים בית מכינים תוכניות, ולעיתים ביצוע העבודה הרבה יותר קצר מהליך התכנון והאם אפשר לבנות בצורה אקראית, לא מבוקרת, ללא תכנון חכם ומראש? כולה צבעתי את הבית שלי ולקח לי חודש למצוא את עצמי מחדש ולהחזיר כל דבר למקום. אז בעשייה העירונית, הציפייה היא שהכל יקרה חיש ומהר?? צריך להבין את הסיטואציה ואת המצב נאמנה, שום דבר לא על חשבון האחר, עשייה יסודית מהותית ומסודרת מחייבת זמן, אנרגיה, מחשבה, פגישות, ריצות, צוותים, תכנונים ולא מעט סידורים, ובהחלט, כל אלה, נוגסים מהאפשרויות בהן ניתן לפגוש את הציבור.

חשוב לפגוש את הציבור, בכל הזדמנות ובכל מקום, לקשר הישיר אין תחליף וחשוב למצוא את נוסחת האיזון שתבטיח את שניהם, אך חשוב לזכור שבסיום הבנייה וכשמתרווחים על הכורסה בבית, שוכחים את התכנון, את האבק, את העייפות ואת הרעשים, ונהנים, בסופו של דבר, מהתוצאות.

כשלושה שבועות בתפקיד מה הדברים שהנחת על סדר היום?

התחלתי ליצור חיבורים ישירים עם עיתונאים מהציבור הערבי, יהיו כתבות רחבות ומקיפות וגם ראיונות  אשר יענו על הרבה שאלות ותהיות לגבי חזון, עתיד ותוכניות, וכן, נקבעו פגישות במסגרת השאיפה והרצון להיות בקשר עם הציבור וכמובן, עובדים על סיורים לשכונות ולמוסדות. הפעלנו את דף העירייה בשפה הערבית. כן, אעשה את הכל כדי לחזק את השפה הערבית ולשמור על מעמדה ועל הנראות שלה בעיר חיפה, עם כל הכוח.

למה, לדעתך, חשוב שיהיה דובר לכל מגזר? יש כאלה שסבורים שהדבר מיותר…

בעיניי, כמו שעיר שאינה מכבדת את עברה ואת ההיסטוריה שלה היא עיר ללא עתיד, כך עיר גם צריכה לכבד את כלל תושביה. כשאתה פונה לציבור הערבי בשפת האם, בשפה רהוטה, קולחת, מכבדת ומכובדת זוהי זכות יסוד. זכותם של התושבים הערבים ליהנות משפתם העשירה והעריבה לאוזן, בדרך נאותה ובתבנית רהוטה, כי שפה זה לא רק תרגום, לשם כך יש לנו את גוגל, בואו נתרגם וסיימנו, אך האם זוהי המטרה? כל שפה יש לה את הפנינים שלה והיא חובקת בתוכה ערכים, אומנות, קישוטי לשון, מסורת וכן מוסר. יש טקסים, אירועים ומנהגים, ששומה עלינו לשמור עליהם, לקיימם ולכבדם. אפשר לענות על הצרכים בדרך פשוטה ומינימאלית שנועדה "לסגור פינה" ולצאת רק ידי חובה, או לכבד ולהתנהל בצורה המוסיפה כבוד והערכה, ראשית לתושבים, וכן לעירייה.

מסר שהיית מעוניין להעביר?

כדובר של העירייה, אני מקווה שאבצע את השליחות במסירות ובצורה נאמנה, ושנצליח להגשים לאנשים הרבה פרויקטים, הישגים ועשייה. אמן שהעיר חיפה תצעד קדימה ונדע שנים טובות יותר. וכאבא לשני ילדים, אני מתפלל לגדלם בעיר שקטה, נטולת אלימות, ללא זיהומי אוויר. מגיע לילדים שלנו אוויר נקי, שנמשיך להתווכח ולא להסכים, אך לכל הפחות לכבד, ובימים וברגעים קשים, לדעת למצוא את המשותף ולחבק, ושנזכור תמיד, שכל דקה של ריב, טינה, פחד ושנאה הינה ויתור על 60 שניות של אחווה, אהבה, תקווה ועשייה. אמן שחיפה תמשיך להוביל, ותהיה מודל לחיקוי לחיים המשותפים ולקיום המשותף, שהעבר והעתיד ימשיכו לחיות יחדיו ונשכיל לשמור איש על רעהו. מי ייתן שנעבור את התקופה הקשה הזו, נעבור בשלום את המגיפה ונחזור במהרה לשפיות ולשגרה.