בחיפה קוראים ספרים, כמו פעם

חנות ספרים כבר 54 שנה • הכירו את "מסחר הספר יוסף יצחק"

ספר קצת עליך ועל העסק
גיל יוסף, בן 41, נשוי + 1. נולד בבית חולים רוטשילד וגדל בכרמל. חיפאי מבטן ולידה שעזב לאחרונה לקריות בגלל מחירי הדיור. 

דור שלישי לחנות. סבו יוסף יהושיעו וסבתו צילה יוסף, בכלל פתחו בתור קיוסק והתגלגלו לענף הספרים בשנת 1966. אביו יוסף יצחק קרוב לגיל הפנסיה והוא הבא בתור להחזיק את העסק המשפחתי.

מוכרים פה הכל

"אנחנו מוכרים פה הכל – חוץ מספרי לימוד, הכל. ספרי עיון, קריאה, היסטוריה, מדע, פנטזיה, טבע. אנחנו עובדים במתכונת כזו שבה אתה קונה ספר וכשאתה מסיים, יכול להחזיר אותו ולקבל חלק מהסכום בחזרה. או לקבל מזומן או להשתמש בו לרכישת ספרים חדשים."

הילדים לומדים אנגלית בשביל הארי פוטר

אנשים עוד קוראים ספרים בעידן המסכים?
המון. אצל הנוער זה בעיקר מדע בדיוני ופנטזיה, קח לדוגמה את הארי פוטר, הילדים לומדים אנגלית במיוחד בשביל לקרוא את הספרים באנגלית, זה מרתק אותם.  אצל הנשים – רומנים רומנטיים זה ז'אנר שהשתלט על השוט, אתה לא מתאר לעצמך כמה מדפים זה תופס בחנות. יש עוד את האוכלוסייה המבוגרת שקוראת ספרי היסטוריה, מלחמות.

ספר לשעת חירום

איך הקורונה השפיעה עליך ועל העסק?
"בסגר הראשון היינו סגורים, באנו בקטנה לעשות הזמנות גדולות בסיטונאות. בין הסגר הראשון לשני דווקא התנועה הייתה ערה. אנשים קפצו על המדפים, העיקר שיהיה ספרים בבית לשעת חירום. 

בסגר השני הגענו כמעט כל יום, עשינו הזמנות דרך האינטרנט. אנחנו עובדים עם הצבא ועם לקוחות גדולים. יש לנו גודל וותק שהצליחו להחזיק אותנו עם הראש מעל המים."

הדר של פעם היתה שיגעון

איך זה היה להחזיק עסק בהדר של פעם?
"הדר של פעם הייתה שיגעון, זה היה מרכז העיר, מרכז החיים. כל האוטובוסים מהצפון מאיזה כיוון שלא תרצה עצרו בהדר, כל 5-10 דקות לפחות אוטובוס אחד מפוצץ באנשים יורד פה. אנשים היו באים להנות פה – תרבות, הצגות ילדים, חנויות, אוכל, נסיעות. בכל חג היה איזה משהו. עדליאדות בכל חג. אני זוכר בחגים בתור ילדים שהיינו באים  לחנות של סבא, היינו מטפסים על סולמות כי לא היה איפה לעמוד. הכל היה מלא באנשים. זו הייתה תקופה אחרת."

"אתה יודע כמה פעמים פניתי למשטרה?"

והיום?
"האוכלוסייה השתנתה – פחות עם יכולת קנייה ופחות אנשים באים מבחוץ. היו פה תקופות של נרקמונים וזונות. העירייה עשתה סדר עם הבתי בושת, אבל עד היום אנחנו סובלים מנרקומנים. אתה יודע כמה פעמים פניתי למשטרה? יש לי פה "כספומט" של סמים מתחת לחנות. אתה רואה פה מזרקים בלי סוף בבוקר, לפעמים אני מתקשר למשטרה כדי שהם יבואו לבדוק אם הם עוד בכלל חיים. המשטרה משחקת איתם חתול ועכבר אבל לא באמת עושה משהו בנידון.

אני עוד עובר בשקט, אבל מי שבא מבחוץ, זה מרתיע. בכלל, האלימות בהדר זו מכה רצינית. רק לפני כמה ימים היו פה יריות באמצע היום, על איזה בניין. אנשים פחות אוהבים להסתובב בחוץ. אבל הבעיה העיקרית של הדר זו ההזנחה – קח לדוגמה את רחובות הרצל והחלוץ. אלה שני עולמות שונים. תראה את הרצל בלילה – עוד יש תאורה, ובחגים מקשטים, אבל כאילו מישהו אמר שמה שמתחת להרצל, לא נחשב."

שיבואו לעבוד, לא לשחק

מה דעתך על ראש העיר שלנו?
"אני בעדה, אני חושב שאם יתנו לה, היא תהיה אחלה ראש עיר. העירייה הייתה מאפיה גדולה והיא עושה ניקוי אורוות. עובדי העיריה היו מסתובבים חופשי בהדר, עושים מה שהם רוצים. היא דרשה מהם להחתים כרטיס. היא רוצה שיבואו לעבוד, לא לשחק".

לחיפה יש מה להציע

"שדה התעופה שהיא כל כך התעקשה עליו הוא לדעתי חיוני, זה יכול לפתוח את העיר, אם יוכלו לקחת טיסה ישר לחיפה ולבוא אפילו לסופ"ש אנשים ייהנו. יש לחיפה הרבה מה להציע – גם מבחינה דתית, גם מבחינת נופים וגם מבחינת חיי חברה. יהב עשה המון דברים טובים בשביל העיר, אבל הייתי פחות בעדו, כי באיזשהו מקום, הוא כבר נהיה שרלטן והדיבור שלו פחות התאים לי. אני מאמין שצריך להגביל את משך הכהונה, גם פה וגם בממשלה".

 תן מילה אופטימית לסיום
"אני מאמין בעיר הזאת, אני חושב שעם ראש עיר נכון ועירייה פועלת ולא עסקנית, יכולה להיות פה עיר לא פחות מתל אביב. יש פה פוטנציאל אדיר שלא נופל מאף עיר בארץ".