אחד הטיפולים המתקדמים באונקולוגיה כיום הוא אימונותרפיה (תרופות המעוררות את מערכת החיסון לתקוף את התאים הסרטניים). עם זאת, חולים רבים אינם מגיבים לאימונותרפיה מאחר והגידולים הסרטניים שלהם אינם חדירים לטיפול זה (גידולים "קרים").
על מנת לייצר גידולים "חמים" שמגיבים היטב לאימונותרפיה יש לשנות את המיקרו סביבה של הגידולים כך שתכיל תאי מערכת חיסון מסוג מסויים – תאי T מסוג CD8+, שמגיבים בקלות לטיפול אימונותרפי.
מחקר חדש, שנערך במרכזים רפואיים שונים בארה"ב, מצא כי הזרקת חיסון שפעת לתוך גידולים סרטניים, משנה את סביבת הגידולים וגורמת להם להגיב היטב לאימונותרפיה.
החוקרים נשענו על העובדה שמערכת החיסון נוטה להגיב היטב נגד אנטיגן זר ולעומת זאת, לייצר תגובה חלשה נגד אנטיגן עצמי, כמו גידול סרטני. זהו מנגנון הישרדות של המערכת החיסונית שנועד למנוע פגיעה אוטואימונית בגוף, אך הוא למעשה מאפשר לגידולים הסרטניים להערים על מערכת החיסון פעמים רבות ולמנוע ממנה לתקוף אותם ולהביא להשמדתם.
במחקרים קודמים נמצא כי דלקת ריאות שנגרמת מנגיף השפעת מביאה לנדידה של תאי T מסוג CD8+ מהעור אל הריאות, להפחתת התגובה החיסונית על פני העור והגברת הסיכון לחלות בסרטן עור מסוג מלנומה.
החוקרים במחקר הנוכחי התבססו על ממצאים אלה, שתלו תאי מלנומה ברקמת ריאה של עכברים. והזריקו להם דרך האף נגיף שפעת פעיל על מנת שיגיע ישירות לריאה. התוצאה הייתה צמצום משמעותי של תאי המלנומה בריאה.
על מנת לקבוע האם לממצאים אלה יש רלוונטיות קלינית, נסקרה דאטה ממאגר נתונים רפואיים שכלל מעל 30 אלף מטופלי סרטן ריאות. נמצא שבקרב מטופלים שהיו מאושפזים פעם אחת או יותר בשל נגיף השפעת בזמן שהיו חולים גם בסרטן ריאות, הייתה ירידה בתמותה מסרטן או מכל סיבה שהיא. נתון זה תואם את התוצאות שנצפו בעכברים. חשוב לציין שעבור 25% מהמטופלים עם אשפוז אחד או יותר בשל נגיף שפעת במהלך התקופה בה נאבקו בסרטן הריאות, נדחה זמן התמותה מסרטן ריאות ב-12 חודשים, וזמן התמותה מכל סיבה שהיא נדחה ב-19 חודשים.
שילוב של הזרקת נגיף שפעת לא פעיל עם הזרקת חלבון PDL-1, הביאה להקטנת הגידול של למעלה מ-74%
בנוסף, בדקו החוקרים את ההשפעה של חלבון PDL-1 שתפקידו לעכב נקודות בקרת חיסון, ונוכחות גבוהה שלו מאפשרת את הצלחת הטיפול האימונותרפי, על השפעת החיסון נגד שפעת על תאי הסרטן. החוקרים הזריקו לעור העכברים נגיף שפעת לא פעיל , שהגביר את נוכחות תאי T מסוג CD8+ של מערכת החיסון בתוך גידול המלנומה והתוצאה הייתה הקטנה של הגידול והארכת זמן הישרדות העכברים.
שילוב של הזרקת נגיף שפעת לא פעיל עם הזרקת חלבון PDL-1, הביאה להקטנת הגידול של למעלה מ-74%, לעומת הזרקה של הנגיף בנפרד או החלבון DPL-1 בנפרד, שהביאו להקטנה של כ-40% בלבד של הגידול. החוקרים מציינים כי יש לכך חשיבות קלינית ועל מנת לבדוק זאת, הושתלו בעכברים גידולים של מטופלים אנושיים וכן תאי מערכת דם פריפריאליים שלהם שנשאו תאים של מערכת החיסון. גם הם הראו אותן תוצאות, ומכך הסיקו החוקרים כי יתכן שיהיה ניתן לתרגם את התוצאות לטיפולים בסרטן בבני אדם.
לסיכום, מדגישים החוקרים כי ייתכן וניתן יהיה להשתמש בחיסון נגד נגיף השפעת לא רק למטרתו המקורית, אלא גם להגברת יעילות הטיפול האימונותרפי בחולי סרטן.
המחקר פורסם במהדורת דצמבר 2019 של כתב העת Proceedings of the national academy of sciences of the United States of America