שיגרה של מודעות
החודש, מציינים בארץ את חודש המודעות למחלת הסרטן ואני תוהה: רק חודש?
בחיים המודרניים, כאשר התקשורת היא רב ערוצית ורב מימדית הזורמת בעורקנו 24/7, כאשר המידע כולל מחקרים, סיפורי אנשים, פיתוח בדיקות מזהות, פריצות דרך כמו אימונולוגיה, פיתוח חומרים מונעים ומה לא (תרופה של ממש), אנחנו הולכים לאיבוד.
היומן כשגרה, מלא בכל טוב פעילויות ושזור כמובן בדיקות שגרה: שד, פאפס, קולונקופיה, בדיקות דם ועוד…
ממש by the book. היומן הוא יומן שנתי או רב שנתי הכולל מודעות למחלת הסרטן.
לא חודש! אלא חודש בחודשו. איך אפשר אחרת? כאשר בחורה צעירה לאחר לידה מטופלת בכימותרפיה. כאשר קרובת משפחה עם זאטוטים קטנטנים סביבה, מתחילה חיים אחרים בהתאמת פאה, סקר רופאים, והתמודדות עם ים המידע באשר לבחירת סוג הטיפול. חברה מימין וחברה משמאל נופלות שדודות לרגלי סוגים שונים של מחלה זו. איך לא אארגן יומן שיש בו מודעות למחלת הסרטן?
אמא שנפטרה בחטף מגידול בראשה, צעירה, בת 57 הייתה. אבא, שחלה בסרטן לבלב ונקטף מאיתנו באכזריות. איך לא נחיה עם מודעות למחלת הסרטן? ואין כאן רמזים גנטיים. יש כאן מציאות קשה.
חודש מודעות? לא. יום יום של מודעות. אנחנו כולנו רואים בעצב הרבה הרבה יקרים שהסרטן הפך לשגרת חיים כזו או אחרת במקרה הטוב. מה נותר לי לעשות בתוך שגרת חיים לא צפויה כאשר חשד לאסתמה הופך בין חודשיים ללימפומה בסימפונות.
בחרתי בחיים ולא במלחמה
לצד חולים רבים עומדת האגודה למלחמה בסרטן?
מלחמה? זו שאלת השאלות. אני בחרתי לא בחיים של מלחמה, אלא בחיים. הטיפולים מחויבים, ההגבלות על אורח חיים להתנהלות זהירה, מאד מיצרים דרך, מאד מצמצמים אפשרויות. אך בתוך כל אלה, יש שערים והזדמנויות. יש יצירה, יש מפגשים, יש למידה שהיא לא תמיד פשוטה. יש הנאה, יש קשיים, יש שמחה, יש עצב, יש כאב, יש אופק, יש חיים.
תמיכה מחזקת החלמה
נותר רק לי להודות על שזכיתי בצוות רפואי נפלא, מקצועי, ואנושי במחלקה ההמטולוגית בבית חולים "רמבם". לרופאה צמודה ומקצועית הזמינה לכל התייעצות, לאחות מלווה הנותנת הרגשה שאני "בת יחידה" שלה, לרפלקסולוגית המטפלת בי כשאני מחוברת לאינפוזיה עם הכימותרפיה, ל'מלווה רוחנית" מדהימה שפגשתי בתוך כותלי המחלקה, לקופת חולים "מכבי" שנענית לכל צורך (כן, מערכות בריאות ציבוריות), לחברות ולחברים שלי שעוטפים אותי 24/7 ולא עוזבים לרגע , למשפחה שהיא מקור החוסן והיכולת להתמודד ולהמשיך. לבנים היקרים לי שהם האור של חיי.
בחרתי לשתף בשיר המשקף את מה שחש יוסי מורג, בעלי ז"ל, שנפטר מספר שבועות לאחר גילוי המחלה שלי.
חודש מודעות לסרטן? מלחמה בסרטן? אפשר גם אחרת.
בריאות טובה לכולנו.
האם הכתבה עניינה אותך?
חנה יקרה, כתבה מרגשת וחשובה. תמיד היית מעוררת השראה בהתנהלותך ודברייך. שולחת לך חיבוק גדול ורפואה שלמה. אוהבת.
חנה יקרה, את השראה במעשייך, בהתיחסותך למחלה ודרך ההתמודדות איתה.
מאחלת לך לנצח ולהמשיך בעשייה המבורכת שלך למען האחר.
רפואה שלמה!!!!! אמן!!!!
תודה? מי יתן וכך יהיה , זיכרון רחוק?
חנה, חברתי משכבר הימים, גאה בך על היכולות, על העוצמות שאת מגלה ברגעים הכי קשים, על הכשרון לבטא ולשתף, מאחלת לך שהמחלה תשאר זכרון רחוק בחייך ותשתמיד תהיי מוקפת בטוב. איתך באהבה תמיד
חנה המתוקה, בכל רע יש טוב ואת בוחרת לראות רק את הטוב, אשרייך שהגעת לתובנות כאלה גדולות. אני ממש מורידה בפניך את הכובע. הכרתי את בעלך ודרכו אותך…. אתם משפחה אדירה וחבל שהוא לא כאן פיזי לסייע לך כפי שאת סייעת לו כל ימי חייו. אבל מלמעלה הוא שומר עליך. אוהבת ומעריצה את העוצמות שלך. תמשיכי להיות חזקה וגיבורה, במלחמה יש מנצחת אחת והיא את! מימי פרץ
תודה. ויוסי, בוודאי שומר עלי מהמקום בו הוא נמצא כעת. ?
תודה על השיתוף המרגש וכל הכבוד על ההתמודדות האמיצה מאחלת לך בריאות ועוד הרבה שנות יצירה
תודה רבה ???
חנה מקסימה.
כשקוראים את הכתבה איתך, לצד הקושי הרב והמציאות הבלתי הגיונית של חולי הסרטן רואים את פנייך הקורנות ואת חוזקך והעניין שאת ממשיכה לשדר עם הודיה על היש… וזה מחזק ומעצים.
תודה על היותך אישה מעצימה וטובה שכזו.
חיזוק וחיבוק ובריאות
ושוב את מצליחה לרגש. חנה יקרה ואהובה, את כל כך מעוררת השראה. כתיבתך חודרת ישר ללב והשיר של יוסי פשוט ממוטט אותי!
חנה יקרה, את כל כך מעוררת השראה. בתוך כל האתגרים שניצבים מולך, את בוחרת תמיד ליצור מהם הזדמנות לצמוח, לגדול, ליצור, להשפיע.
אהבתי את הנקודה שחידדת שהמודעות היא יומיומית לסרטן . כל יום הוא יום התמודדות בו אפשר להשפיע על חיינו.
אוהבת אותך ומאחלת לך בריאות ועוד הרבה שנים של יצירה, צמיחה ונחת עם הילדים, נכדים, משפחה וחברים
חנה נפלאה! תודה על המאמר היפה שחיברת ועל הזכות להכירך! מאחלת לך שתהיי עטופה תמיד בבריאות, אושר, אהבה ונחת! אוהבת, איילת-'בת-שיר'
תודה. מציאות לא פשוטה שנוגעת בהרבה מדי משפחות.
בורכתי בסביבה תומכת?