ב-6 באוקטובר 2019 תחגוג הכרמלית בחיפה את יום הולדתה ה-60 כי ביום זה ב-1959 התקיימה הנסיעה הראשונה עם נוסעים.
כאשר הייתי נער, בשנות ה-50, ועולה חדש בארץ, התעניינתי באמצעים השונים של התחבורה הציבורית. זה היה בשכונת אחוזה, שם הילכו אוטובוסים של חברה בשם "שחר", שמאוחר יותר התמזגה עם "אגד". האוטובוסים היו ישנים, קטנים, איטיים ורעשניים. משך הנסיעה מהדר הכרמל היה כשעה כולל ההמתנה להגעת האוטובוס לתחנה.
באותה תקופה טרם שלטתי היטב בעברית, לכן הסתפקתי בקריאת העיתון הפולני "נוביני קורייר", שיצא לאור בתל-אביב. באחד הימים, צדו את עיניי שתי ידיעות: האחת, שתוך 10 שנים תפעל בתל-אביב רכבת תחתית.
כיום אני כבר סבא לנכדים גדולים, וממתין עדיין לרכבת התחתית של תל-אביב…
בידיעה השנייה היה כתוב שבקרוב תיבנה בחיפה רכבת תחתית. הידיעה הייתה נכונה, שכן, מיד החלה כריית המנהרה, שאורכה כ- 2 ק"מ, מתחת לסלעי הר-הכרמל, והעבודה בוצעה בעזרת פטישי אוויר ידניים. זו העבודה הייתה קשה וממושכת, שלא כמו היום, כאשר מכונות ה"חפרפרת" מסוגלות לחפור מאות מטרים ביממה. במשך כל הזמן עקבתי אחריי הבנייה, אם כי לא ניתן היה לראות הרבה – גדרות הוצבו מסביב לאתרי הבנייה, והיינו מביטים פנימה דרך הפתחים, בהם עברו משאיות אשר פינו את הסלעים והעפר מהמנהרות.
היום המיוחל הגיע, והכרמלית החלה לפעול. מאות אנשים נסעו בה, והצפיפות הייתה רבה. רבים מהנוסעים עמדו בזמן הנסיעה ואחזו בידיות האלומיניום כדי לא ליפול בעת העצירות הפתאומיות בתחנות. הרכבת נסעה במהירות עצומה, והירידה ממרכז הכרמל לתחנת כיכר פריז בעיר התחתית ארכה רק כ-5 דקות, לעומת 36 דקות באוטובוסים הרעשנים והעשנים של אגד.
העיקרון שלפיו הרכבת פעלה היה בדומה לרכבות התחתיות בצרפת. הרכבת נסעה על צמיגים, ובאותו זמן גם על פסי רכבת. הרי הייתה זו רכבת, והתפלאתי שיש לה גם צמיגים. את ההסבר לכך למדתי כאשר נסעתי ברכבות התחתיות בפריז, מונטריאול, וכן וושינגטון DC. הסתבר לי כי זוהי טכניקה צרפתית עילית, המשלבת פסי ברזל להכוונת הקרונות ואספקת חשמל, אך משקלו של הקרון מונח על צמיגים רכים, והנסיעה ברכבות אלה נוחה ושקטה מאוד בהשוואה לרכבות הנוסעות על פסי ברזל בלבד.
פעילותה של הכרמלית התבצעה על-ידי שתי רכבות, שכל אחת מהן כללה שני קרונות, וכל אחת מהרכבות נעה על כבלי פלדה. רכבת אחת עלתה, ובאותו זמן השנייה ירדה. בין תחנת מסדה לתחנת הנביאים המנהרה התרחבה, כך שהרכבות חלפו זו על פני זו.
הכול היה טוב ויפה עד התאונה הראשונה, בה הרכבת שהייתה בנסיעת ניסיון מוקדם בבוקר, לא הצליחה לעצור בתחנה בעיר התחתית ופגעה בקיר שמולה. התיקון נמשך חודשים אחרים, והיו תאונות נוספות, כמעט כולן נבעו מטעויות של אדם מול מכונה. עיריית חיפה לא ידעה כיצד להסתדר עם הכרמלית. אמנם, בתחילה שררה התלהבות מפעולתה, אך לאחר פטירתו של ראש העיר הנערץ אבא חושי, הטיפול בכרמלית היה קלוקל.
הסיבה לכך שהיו נוסעים רבים בשנים הראשונות לפעילותה של הכרמלית הייתה שבעלי עסקים רבים מהעיר התחתית, וכן תושבי הכרמל, היו מחנים את רכביהם בעיקר ברחוב יפה נוף, וירדו להדר ולעיר התחתית בכרמלית. לפתע החליטו בעירייה לגבות תשלום עבור חנייה ברחוב יפה נוף, כך שנוסעים רבים חדלו להשתמש בכרמלית. בגלל העלויות הגבוהות של החנייה.
בהמשך הנהיגו בחיפה כרטיסי חופשי חודשי, אך עשו זאת רק באוטובוסים, ולא כללו את הכרמלית. עובדה זו שוב הפחיתה את מספר המשתמשים בכרמלית, במיוחד הנוסעים מאחוזה, שרצו להגיע דרך מרכז הכרמל לעיר התחתית, ונסיעה בכרמלית יכלה לקצר את משך הנסיעה הכולל מ-50 דקות ל-30 דקות, אך לשם נסיעה בכרמלית היה עליהם לשלם עבור כרטיס נוסף.
גם התחזוקה של הכרמלית הייתה לקויה והתנהלה בצורה מסורבלת. סיפר לי בשעתו מנהל התחזוקה שאם התקלקל פעם מיסב כלשהו או חלק אחר לא יקר במיוחד, אותו מנהל תחזוקה היה צריך להגיש "דרישת תשלום" לוועדת המכרזים העירונית, והוועדה המתכנסת מדי פעם הייתה דנה בנחיצותו של החלק המבוקש, דחיפות החלפתו ומחירו , ואז ביקשה גם הצעות מחיר נוספות, על-מנת לרכוש את הזול ביותר. בינתיים הימים חלפו, והכרמלית המשיכה לקרטע.
אותו מנהל שאל פעם בקול רם: "מדוע שלא יהיה תקציב לקניות דחופות מבלי שיהיה צורך להתחנן לפני הפקידים?" באחת הפעמים בהן פעילות הכרמלית הושבתה, אמר לי אותו מתחזק: "ישנה תקלה חמורה, ומצאתי באזור חיפה מפעל למכניקה כבדה. הם מוכנים לעשות אוברול כללי במחיר סביר". אך העירייה סירבה לזאת והחליטה לבצע שיפוץ נרחב ע"י חברות זרות ויקרות.. הרי בכל פעם שתיקנו אותה, גם עשו בה שיפוצי קרמיקה יקרים. כי הלא בקרמיקה הפקידים "מבינים" הרבה ובמכונאות קצת פחות…
שוב נשפכו מיליונים, ואילו הנוסעים התמעטו. הייתה זו אותה גברת בשינוי אדרת.
כיום הכרמלית פועלת שוב באופן סדיר, ונקווה שבכלי תחבורה זה שאינו מזהם, ישתמשו רבים.
בהזדמנות זו אפשר לגלות מעשה שובבות של נערי הכרמלית בשנות הששים:
כמה חבר'ה צעירים גילו כפתור חירום, העוצר את המדרגות הנעות בתחנת גן-האם. מה עשו? כאשר הרכבת הגיעה לתחנה, הם נהגו לרוץ לפני הקהל שיצא מהקרונות, בעטו בכפתור החירום והמדרגות נעצרו. ואז אותם שובבים היו נעמדים וצוחקים למראה האנשים העייפים שעלו ברגל במדרגות.
מתקבל הרושם שבעיטות הנערים היו הכי פחות חמורות בהשוואה לאלה שספגה בשנים הרבות של פעילותה.
אפילוג:
השבוע נסעתי שוב בכרמלית, בפעם הראשונה לאחר מספר שנים. קיבלה את פניי מכונת כרטוס ממוחשבת (שלא פעלה כראוי), ובסמוך אליה ישב שומר, שטען בעקשנות שאיני יודע כיצד לרכוש כרטיס ברב-קו… כאשר נכנסתי למנהרה סוף סוף, ראיתי כרמלית כלילת יופי וחדישה, אך דבר-מה נראה לי חשוד… רעשים חזקים נשמעו מכיוון הגלגלים והפסים, וקשה היה לשאתם.
ירדתי מהכרמלית בתחנת גן-האם, והבחנתי בברוך הגדול. בזמן השיפוץ של הכרמלית, הסירו ממנה את הצמיגים הנפלאים, והיא נוסעת על פסי הברזל בלבד. ולכן היא משמיעה רעש בלתי נסבל!
האין זו בעיטה נוספת בכרמלית?
שלום נפתלי.
כרגיל, נהנית לקרוא מסיפורי ילדותך וגם מהפרטים הטכניים של פעולת הכרמלית. דברים שאתה מצוי בהם. לא הצלחתי להבין מהמאמר שלך מתי נחנכה הכרמלית. באיזו שנה. לי אישית לא יצא לי לנסוע בכרמלית המחודשת לאחר השריפה שקרתה בה בעקבותיה היתה סגורה כשנתיים. תחנת הכרמלית במרכז הכרמל בהחלט נאה ונעימה מבפנים. לא יודעת איך זה בתחנות הנוספות.
שמחה לבשר בהזדמנות זו, שדלתות שירותי הנשים בתחנת מרכז הכרמל נצבעו אתמול מחדש לאחר פנייתי בנושא. ניר שובר עוזר ראש העיר שאותו אתה מכיר, טיפל בנושא מעכשיו לעכשיו. הוא פנה למנכ"ל הכרמלית, והנה, שירותי הנשים התחדשו. תוך מספר שעות. הוצאו ממקומן ונצבעו. שאפו לשניהם על הטיפול המהיר. לנשים הנוסעות מעתה באופן קבוע מתחנה זו מעתה יש שירותים ראויים. ואני מבקשת ממך לא להתבלבל ולהכנס לשירותי הנשים בנסיעה הבאה שלך. וזה כבר נכתב בהומור וברוח טובה. חסר לי פה סמיילי להדבקה.
אכן זוכרת את התקלות והשביתות הרבות, שבגללן הושבתה הכרמלית מנסיעתה. ללא ספק זו חוויה בתור תל אביבית לגלוש בה. ואכן הספקתי להנות ממנה, ללא רעשים מיותרים, לאחרונה, כשהייתי בחיפה. המאמר יפה ואוהד. מקווה שלו בזכותו הכרמלית החיפאית תגלוש על צמיגיה כבימים טובים. תודה נפתלי!
בנעורי לא הייתי עדיין חיפאי. שמה של הכרמלית יצא לפניה בכל הארץ וגם לאוזני מחנך הכיתה שלי. נקבעה נסיעה לחיפה לחוות שני ארועים תרבותיים במכה אחת. לראות את מעגל הגיר הקווקאזי בתיאטרון חיפה ולנסוע בכרמלית. שניהם היו מהמעצבים את אהבתי לחיפה. כמובן שנסענו בה חלוך חשוב כמה פעמים. נדמה לי גם שעל אותו אסימון.
תודה לך, היו פעם פרויקטים עצומים בחיפה וזאת דווקא בתקופה שהמדינה הייתה צעירה ועניה. מקווה שעוד אוסיף ואכתוב.. נפתלי
אכן חויות..אני נסעתי בכרמלית ולא זכיתי לשלל החויות שהיו לך נפתלי….?