סיגל שאול מחיפה מחייה את השפה העיראקית בתיאטרון העיראקי הישראלי. זהו סיפורה

סיגל שאול כוכבת התיאטרון העיראקי הישראלי, מחייה את תרבות ושפת יהודי עיראק בהצגות שנונות, מלאות חן, אווירה וטעם של בית סבא וסבתא תוך שילוב מתוחכם של עגה ארצישראלית המשלבת עיראקית ועברית.

באולם קריגר בחיפה התקיים מופע "עשור לתיאטרון העיראקי", בכיכובה של סיגל שאול, המחייה את השפה העיראקית. סיגל נולדה בחיפה. התיאטרון העיראקי מציג את ההוואי ואת תרבות יהודי עיראק.

מאז גלות היהודים מארץ ישראל לבבל היא עיראק, נחשבה יהדות עיראק לערש תרבות לכלל יהודי העולם. אם בכתבי קודש כתלמוד הבבלי, רבנים ידועים כבן איש חי, סופרים, מדענים,אנשי רוח, אמנים ועוד.

בשנת 1951 במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה" עלו לישראל כמעט כל יהודי עיראק. בדור האחרון בעיראק בטרם העליה ב-1951 נודעו אמנים כמו האחים סלאח ודאוד אל-כוויתי שהיו זמרים ומוזיקאים, הזמרות סלימה מוראד-פאשה, סולטאנה יוסוף ועוד רבים אחרים.

מאז עלייתם ארצה היו העולים מעיראק עסוקים בהתאקלמות מורכבת בישראל, בהשתלבות בהוויה הישראלית ו"בלהיות ישראלים". בתוך כל זאת וכאילו נשתכחה תרבותם, במקרה הטוב שפתם עברה לדור שני, בני הדור השלישי ברובם היו כזרים למורשתם. זכורים המקרים בהם צאצאים שנולדו בישראל גערו בהוריהם שלא לדבר עיראקית בפרהסיה שלא יביישו אותם בפני חבריהם "הישראלים".

במשך השנים ניסו אמנים עיראקים לשחזר בישראל את ימי זוהרם בעיראק, אם בהופעות בפני קהל, ברדיו או בטלוויזיה. למרות הצלחות חלקיות נכשלו נסיונות אלו באשר היחס לתרבותם היה כאל נטע זר בחברה הישראלית.

ברבות השנים גברה הערגה לשפה העיראקית, להוויית תרבות העבר בעיראק ושימור המורשת הן מצד בני דור העלייה, הן מצד ילדיהם שנולדו בישראל וכבר עברו את גיל הארבעים ולמרבה השמחה גם מצד בני הדור השלישי בני 35 לערך. החלל שנוצר שאב לתוכו אמנים עיראקיים ישראלים, כמו סיגל שאול שחקנית, יוצרת ומייסדת התיאטרון העיראקי הראשון בישראל.

סיגל שאול (צילום: יעקב אביגדור)

סיגל מופיעה על הבמות כבר 18 שנים, בת לנאוה (שתחיה) ועובדיה שאול ז"ל ילידי עיראק, נולדה בחיפה וגדלה על ברכי סבתה חביבה משהדי ז"ל. משחר ילדותה, עובדיה האב שהיה משכיל ובקיא בניבים השונים של השפה הערבית על שיריה ועגת היומיום לימד אותן את בתו. בד בבד סבתא חביבה הטמיעה בסיגל את ניב יהודי עיראק עד כדי כך שעגת השפה מלווה את סיגל בחיי היום יום שלה.

סיגל נדבקה בחיידק הבמה החל מגיל שמונה מעת מילאה תפקיד ראשי בהצגת בית הספר שבסופה ניגשו הורים לנאוה אמה והחמיאו לה על בתה המדהימה. לאחר שירותה בצה"ל למדה מלונאות ומינהל עסקים "בשביל אבא" ובמשך שנים מספר עבדה בשיווק ומכירות. בגיל 26 נסעה למזרח הרחוק למספר חודשים ובשובה גמלה בליבה ההחלטה ל"נטוש את הכל ולהקדיש עצמה לעולם הבמה" ונרשמה ללימודי משחק בסטודיו פרטי אצל משה ופניק והמשיכה לסדנת משחק. "מצחיק, באותם הימים חשבתי שאהיה שחקנית דרמה ומצאתי עצמי מופיעה כקומיקאית במופעי ילדים במשך כחמש שנים" אומרת סיגל.

לאחר שנולדה בתה הגדולה, שמעה סיגל על הצגה (די מאולתרת) "כיפיי ח'מרה" (כיפה אדומה) בעיראקית שהועלתה בתיאטרון חיפה. זו היתה נקודת התפנית בה החלה לכתוב מערכונים/קטעים הומוריסטיים קצרים בעיראקית. את ההשראה לכתיבתה מצאה סיגל בדמותה של סבתה חביבה ז"ל שנפטרה לפני כשנה וחצי. "היה ביננו קשר אמיץ ביותר מרגע גיחתי לעולם וסבתא היא זו שלימדה אותי את רזי השפה העיראקית עד כדי כך שאני חולמת בעיראקית".  

יש תיאטרון ביידיש, פרסית ושפות אחרות ואני הגעתי למסקנה שיש להקים תיאטרון עיראקי. מכאן כתבתי, ביימתי והופעתי בחמש הצגות: "אני ומרתי וסיפור חייאתי" (אני אישתי וסיפור חיי), "בית אל ג'יראן" (בית השכן) בהשתתפות צחי נוי בתפקיד השכן "האשכנזי", קובי פשה ושושה גורן, "ננה סלימה בעיר הגדולה" (סבתא סלימה בעיר הגדולה) – הצגת יחיד, "סת אל חבאייב – אמא" – הצגת יחיד ו"הילולה עיראקית" בהשתתפות ענת אביעד. חמשת ההצגות זכו להצלחה מסחררת ועדות לעוצמת מאוויי בני העדה העיראקית ברחבי הארץ להחיות את הווית השפה ותרבות שורשיהם.

סיגל שאול – "סת אל-חבאייב" (צילום: יעקב אביגדור)

"אני מאוד פדנטית בכתיבתי באשר כשאת כותבת לקהל מסוים עלייך להיות מודרכת כיצד יתקבל התוצר הסופי על ידם, אי אפשר להגיש לעיראקים סושי במקום קובה. ההצגות שלי עוסקות בחיי הקהילה שיצרו מעין מארג הוואי ישראלי-עיראקי הבא לידי ביטוי גם בשפה העיראקית המשולבת במילים בעברית. כל ההצגות משלבות גם שירה על ידי זמר בעיראקית ורקדנית ריקודי בטן בכדי להעצים את ההוויה והחוויה".

סיגל שאול – "ננה סלימה בעיר הגדולה" (צילום: יעקב אביגדור)

ומה צופן העתיד? "אני שואפת לכתוב ולהעלות מופע שכולו בעברית בעגה העיראקית המבוסס על ההוואי העיראקי לקהל הרחב" משיבה סיגל, "זאת בעקבות חוות דעת של אמנים וכותבים מהתחום שנחשפו לחומרים שעיבדתי לעברית וממריצים אותי לחשוף ולהנגיש את תרבות והוואי הקהילה העיראקית לכלל החברה הישראלי".

עם כל ההצלחות, מוסיפה סיגל ומתארת את קושי הנטל הפיננסי האדיר הכרוך בנשיאת הדגל לקיום התיאטרון העיראקי בידי יחיד. "כבר עשר שנים שאני סוחבת לבדי את התיאטרון העיראקי. הצורך, המענה וההצלחה הוכחו, ובכדי להמשיך במפעל החשוב הזה אנו זקוקים לסיוע ועידוד פיננסי מקרנות או מכל גורם שיכול להעניק לנו את תמיכתו. יש לנו תרבות ומורשת מפוארים ואם לא נקבל תמיכה ראויה למפעלי שימור עבר הקהילה העיראקית, אנו פשוט נקרוס".  

דיור מוגן – רחב
סיגל שאול – "בית אל ג'יראן" (צילום: יעקב אביגדור)

בשנה האחרונה מועלית ההצגה החמישית פרי עטה של סיגל "הילולה עיראקית" העוסקת בזוגיות ופער הדורות. ההצגה מצחיקה במיוחד ובליווי מופע שירה וריקוד.
ההופעה הבאה תתקיים ביום שלישי, 22 ינואר, 2019 בתיאטרון היהלום ברמת גן.

סיגל שאול – "הילולה עיראקית"

לא ניתן להגיב