סיירת ניקיון – מתחילים בחינוך

בקבוק ריק על מדרכה.
מה עושה בקבוק ריק על המדרכה שלי וממתי הוא הפך להיות חלק מהיום יום שלנו,
מתי הפכה האשפה להיות חלק מהדשא, מהתור לסרט, מהנחל. יער, חוף. איפה שלא נהיה הוא שם.

אני מקרין לאחור את הסרט של ישראל בעשור האחרון ומחפש את הנקודה המדויקת לעצור, למצוא את הסיבות להשתלטות האשפה על המרחב הציבורי שלנו. מחפש ולא מוצא. האם הם היו כאן תמיד, שקיות הניילון, עטיפות החטיפים?
האם בכוונתם להישאר כאן עד עולם?

האם מדובר בזלזול או שמא חוסר חינוך?
האם המלכלכים הם רק ממגזר מסוים או משכבת גיל או שמא מדובר בתופעה רחבת היקף?
האם הטענה שבמקום נקי אין מלכלכין נכונה ומכאן שהכל תלוי בעיריה ועובדיה שצריכים אחת ולתמיד לנקות את העיר ואז אנחנו נשמור על הניקיון?

שאלות רבות וזוהי רק ההתחלה.
אך אני בחרתי לעצור את שטף השאלות.
בחרתי לקום יום אחד להתחיל ללמד בבתי ספר את נושא הניקיון. להצחיק, לחוות, לנג'ס, לרגש, להתריע, ליצור יוזמות ושיתופי פעולה. ובעיקר לנסות להשפיע על דור העתיד למען ישמרו על עצמם טוב יותר מהדור שלי. על עצמם ועל הניקיון.

שמי תומר אשל והקמתי את סיירת ניקיון.
המטרה – להגביר מודעות לנושא שמירת הניקיון ברשות הרבים.
היעדים:
להגיע לקהלים שעל פי רוב אינם רואים בשמירת הניקיון כצורך סביבתי. כערך.
וכן, פיתוח והטמעה של חומרי לימוד, מערכי שיעורים ועזרי הדרכה שאינם קיימים נכון להיום במוסדות החינוך ועוסקים (איך לא) בניקיון.

לא אגזים כשאספר שאחדים מהצופים בתערוכת התמונות 'הבדלים' (ע"י עזרי הדרכה) משוכנעים שאחדות מהתמונות המוצגות בתערוכה צולמו בהודו.

לא אשקר כשאומר שיש מי שמשווה בין לכלוך לאלימות.

ומה לגבי הילדים שלנו?
שהולכים לשחק במגרשי משחקים עמוסי קליפות גרעינים.
שוחים לראשונה בחוף בת גלים וחווים גלים מתנפצים אל פחיות משקה וקופסאות קרטון.

חומר למחשבה ועשייה.
בינתיים תוכלו להיכנס לעמוד הפייסבוק של סיירת ניקיון על מנת לעמוד על הפעילות הרבה שמוצגת שם.
תוכלו גם לאמץ הרגל קטן. מעין טיפ לחיים בריאים:
להרים יום יום בקבוק או שקית מהמדרכה לפח.

שיהיה בהצלחה