שפל ברמת האמון של הציבור הישראלי בשרי הממשלה וחברי הכנסת
*לקראת הבחירות, נתוני המדד הרב שנתי של ביצועי המגזר הציבורי שנערך באוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת בן-גוריון זו השנה ה-12, מצביעים על מגמת נסיגה ברורה. " אמון נמוך הוא סכנה לכל דמוקרטיה מפותחת ומתפתחת", אמר פרופ' ערן ויגודה גדות מאוניברסיטת חיפה, אחד מעורכי המחקר*
שפל ברמת האמון של הציבור הישראלי בשרי הממשלה וחברי הכנסת באופן אישי ובכנסת ובמפלגות באופן כללי, כך עולה מנתוני המדד הרב שנתי של ביצועי המגזר הציבורי בישראל לשנת 2012 אותו עורכים כבר 12 שנים פרופ' ערן ויגודה-גדות, ראש בית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה ופרופ' שלמה מזרחי מהמחלקה למנהל ומדיניות ציבורית באוניברסיטת בן גוריון.
המדד הרב שנתי בוחן את אמון הציבור במוסדות ומשרתי ציבור, כמו גם את שביעות הרצון של הציבור משירותי המגזר הציבורי, במדד של 1-5 (5 – גבוה מאוד; 1-נמוך מאוד). במדד השתתפו 482 אזרחים המהווים מדגם המייצג במידה רבה את גווני האוכלוסייה הבוגרת בישראל. לאור הבחירות המתקרבות, יש עניין מיוחד ברמת אמון הציבור בפוליטיקאים, כשלדברי פרופ' ויגודה-גדות, על פי רמת האמון ניתן גם להסיק מסקנות ביחס לעמדות כלפי המערכת הפוליטית והמנהלית בכלל וכלפי שביעות רצון מפעולות הממשלה וסוכנותיה בפרט.
לאורך 12 שנות המדד נמצאים הפוליטיקאים בתחתית רשימת מקבלי האמון מהציבור, אולם נראה שבשנת 2012 הציונים נמוכים באופן מיוחד, כשגם השרים, גם חברי הכנסת וגם הכנסת והמפלגות באופן כללי זוכים לרמות האמון מהנמוכות ביותר ב-12 השנים האחרונות והנמוכות ביותר מאז בחירות 2009. לדבריו של פרופ' ויגודה-גדות, נתונים אלה משקפים את המשבר המתמשך שחווה המערכת הפוליטית בישראל לאורך שנים ולמרות יציבותה היחסית של הממשלה הנוכחית בהשוואה לקודמותיה, הנתונים מדגישים את הנחיצות בשינוי שיטת הממשל ומבנה הבירוקרטיה בדמוקרטיה הישראלית.
מהממצאים עולה כי רמת האמון של הציבור בשרי הממשלה בשנת 2012 עמדה על רמה ממוצעת של 1.9, ירידה לעומת רמת אמון ממוצעת של 2.04 בשנת 2011 ו-2.1 בשנת 2010. בסך הכל, רק בשנתיים מתוך 12 שנות המחקר רמת האמון בשרי הממשלה הייתה נמוכה יותר. רמת אמון הציבור בכלל חברי הכנסת לא שונה: רמה ממוצעת של 1.92 בשנת 2012, ירידה לעומת רמה ממוצעת של 2.08 בשנת 2011 ו-2.11 ב-2010. השרים וחברי הכנסת נמצאים במקום האחרון, בפער משמעותי, מבין כל משרתי הציבור שנבדקו בסקר (דוגמת שופטים, שוטרים, סוהרים, עיתונאים, מורים וכד'), כשרמת האמון הממוצעת של הציבור במשרתי הציבור לשנת 2012 עמדה על 2.96, יותר מרמה אחת מלאה בהשוואה לפוליטיקאים. לדברי החוקרים, ממצא זה מדגיש את האבחנה הברורה שעושה האזרח בישראל בין משרתי ציבור ובין פוליטיקאים.
כאמור, גם הכנסת כמוסד לא נהנית מאמון יתר. בשנת 2012 הביע הציבור הישראלי רמת אמון ממוצעת של 1.94 בכנסת ישראל, ירידה דרסטית לעומת השנה הקודמת שבה רמת האמון עמדה על 2.13 ועל 2.15 בשנת 2010. האמון במפלגות נמוך עוד יותר: רמה ממוצעת של 1.79 בלבד בשנת 2012 לעומת רמה ממוצעת של 1.92 בשנה הקודמת ו-1.94 בשנת 2010. גם כאן שני מוסדות אלה סוגרים בפער משמעותי את רשימת האמון במוסדות, כשהרמה הממוצעת עומדת על 2.87.
לדברי החוקרים, ממצאים אלה מצביעים על המשבר החריף אותו חווה המערכת השלטונית והפוליטית בישראל לאורך יותר מעשור בו נערך המחקר. משבר זה בולט במיוחד לאור היציבות היחסית – ולעיתים אף מגמת השיפור – ברמת השירותים הציבוריים כפי שמסופקים על ידי מערכות ממשל מקצועיות, שאינן קשורות למערכת הפוליטית השלטת. "נתונים אלה מעלים מחדש את הדרישה לשינוי שיטת הממשל, להגברת יכולת המשילות של ממשלות ישראל ולמציאת מנגנונים מאזנים בינה ובין כוחות החברה האזרחית והמגזר הפרטי. אמון נמוך הוא סכנה לכל דמוקרטיה מפותחת ומתפתחת, מכיוון שהוא מסוגל להשפיע על מעורבות אזרחית נמוכה ונתק המתפתח בין העם ובין נבחריו", אמר פרופ' ויגודה-גדות.
עוד הוסיפו החוקרים כי נתוני המחקר מצביעים על בעיה קשה הן בתדמית הכוחות הפוליטיים בישראל כיום וברמת הלגיטימציה שהציבור מעניק להם. "ממצאים אלה חשובים במיוחד לקראת מערכת הבחירות הקרובה בה יופיעו פנים חדשות בזירה הפרלמנטארית והפוליטית. האם הם יביאו את השינוי המיוחל ביחס כלפי פוליטיקאים בישראל? אנחנו ספקניים למדי ביחס לכך אך לא מאבדים תקווה", סיכמו החוקרים.