נגד קשרי הון-שלטון באמצעות "תרומות" של בעלי עניין
לא בכדי ה"תרומות" הן במרכאות כפולות ומכופלות. שהרי ברור לכל, גם למתכחשים,
שמדובר לא בתרומות, אלא בהשקעות לכל דבר ועניין.
קשרי הגומלין, אין מילה מתאימה מזו, בין ראש עיריית חיפה והנהלתה, לבין "תורמיהם",
ממחישים זאת היטב. לכן לא תקין שעיריית חיפה הצטרפה ל"מאבק" בעד המשך קשרי
ההון והשלטון, מבלי שמועצת העירייה בכלל דנה בכך.
לא היום ולא שלשום נוצר הקשר הזה בחיפה. מי לא זוכר את "משולש הבטון" של
ייזמים, עירייה, ומזכיר מפלגה, שהניב בשלהי שנות ה–90 זכויות בנייה מופלגות מצד אחד,
ותרומות מפליגות לעירייה ולקרן חיפה מצד שני. אך גם קשרים אלה מתגמדים מול היקפם
היום, והשלכותיהם ההרסניות, שלא לומר קטלניות, על חיפה ותושביה.
משפחת עופר, למשל, תרמה 20 מיליון דולר לאיצטדיון, כ-30 מליון ש' לשיפוץ היכל
הספורט, אימצה את מכבי חיפה בכדורסל, ועוד תרומות צנועות יותר – סה"כ תג מחיר של
30 עד 40 מיליון דולר.
ראש העירייה והנהלתה, מצידם, תומכים בנמל המפרץ המיועד להפרטה לבעלי הון,
ובהשקעה של 1.12 מיליארד דולר בהרחבת בתי הזיקוק, כמחציתם במפעל המזהם
והמסוכן ביותר בעת הזו במפרץ חיפה – הפצחן המיימני של בז"ן וקבוצת עופר. זהו היום
גדול הפרוייקטים בחיפה, עולה בהשקעתו על כל יתר הפרוייקטים יחד שראש העירייה
מציג בהופעותיו הציבוריות. ובכל זאת דווקא לפצחן המיימני לא נמצא מקום במצגת שלו,
וגם משפחת עופר העדיפה כי ייקרא שמה על האיצטדיון, ולא על הפצחן…
בית הספר להנדסאים של חיל האויר, והבסיס הטכני כולו, על אלפי מקומות הלימוד
והעבודה שבו, עוברים מחיפה. גורם בחיל האויר טוען שהעירייה הפסידה במו ידיה
במאבק על הישארותם בחיפה. השטח העצום שיתפנה, לבטח יועבר לחברת נמלי ישראל,
וממנה לנמל המפרץ, ולבעלי השליטה בו, ואיש לא יופתע אם תהיה זו קבוצת עופר.
כאשר מהנדס העיר ואני הצלחנו להעביר בוועדה המחוזית החלטה על פתיחת הנמל
המערבי לעיר התחתית, ראש העירייה ברך בהתלהבות על ההישג ההיסטורי. מיד קמה
זעקה בקרב בעלי העניין, ומיד ראש העירייה אישית עירער על ההחלטה, שבוע אחרי
שברך עליה, ובדיון החוזר בוטלה עפ"י דרישתו ההחלטה על פתיחת הנמל.
ולנו לא נשאר אלא להאמין שאין קשר בין הדברים, כשם שאין קשר בין הון לשלטון,
כפי שהצהיר מר יהב בהופעתו בסרט "שיטת השקשוקה".
לרוב ה"תרומות" הן בדרכי עקיפין תחת כותרת חברתית למען הקהילה. לעיתים הן
גם ללא מסווה וללא בושה, ישירות לכיסו של סגן ראש עירייה.
"אל תקחו לנו את כספי התרומות לרווחת התושבים!" זועקים ראשי העיריות. ומר
יהב מתלונן: "מצד אחד מקצצים בהכנסות העירייה, ומצד שני לא אומרים לנו מאיפה
ניקח את הכסף לתקציב העירוני".
לכך בדיוק נועד הדיון בהצעתנו לסדר – כדי שנסביר למר יהב מאיפה לקחת את
הכסף לתקציב העירוני. חלק כבר ידע לקחת בעצמו, ע"י העלאת הארנונה מעל ומעבר
למדד. את השאר היה יכול לקחת, לו באמת רצה, ע"י הטלת אגרות וארנונה על מאות
ק"מ של צנרת חמרים מסוכנים החוצה את חיפה. הצעותינו לקידום החקיקה שתאפשר
זאת הוגשו ליהב שוב ושוב, מבלי שנקף אצבע לקידומן. והרי ידוע מי היה צריך לשלם
סכומים אלה, לא כ"תרומות" נושאות פרי, אלא כמס חוקי שהעירייה גובה מכל בעל
דירה ובעל קיוסק בעיר. תשלומים אלה היו מאפשרים לנו את הקמת האיצטדיון, גם
בלי "תרומות" שעולות ביוקר, ולקרוא לו אך ורק על שם עירנו – חיפה!