למרות מהירות העיבוד של מערכות AI, הן חסרות את ההבנה ההקשרית והאחריות המוסרית הנדרשות באסטרטגיה לאומית.
תרומה ייחודית: הצגת מודל היברידי המאזן בין מהירות אלגוריתמית לבין אחריות מדינית.
מאמר זה בוחן את השתלבותן של מערכות בינה מלאכותית בתהליכי קבלת החלטות ברמת האסטרטגיה הלאומית. הוא מנתח את היתרונות הטמונים בזיהוי מוקדם של איומים ובאופטימיזציה של תוכניות הגנה מרחביות. לצד זאת, המחקר מזהה את הסכנות הגלומות בהסתמכות יתר על אוטומציה במצבי קיצון צבאיים ומדיניים. לבסוף, מוצעת מסגרת רגולטורית ואתית המגדירה מחדש את גבולות הגזרה שבין אדם למכונה. מטרת העל היא להבטיח שטכנולוגיה תשרת את הביטחון מבלי להפקיע את השליטה מידי מקבלי ההחלטות.
שילוב הבינה המלאכותית במערכות הביטחון הלאומי יוצר מהפכה של ממש, אך גם אתגרים חסרי תקדים הנוגעים ישירות לשאלת יכולתם של אלגוריתמים להחליף את האדם. אלגוריתמים של למידת מכונה מסוגלים לסרוק אינספור מקורות מידע גלויים וחסויים, לזהות דפוסים נסתרים ולהתריע מפני סכנות, מהר יותר מכל אנליסט אנושי. עם זאת, כפי שקובע טיעון המחקר, המרחק בין עיבוד נתונים טכני לבין הבנה עמוקה של כוונות האויב עדיין רב, שכן אסטרטגיה אמיתית נשענת על תבונה מדינית, רגישות דיפלומטית ויכולת להכיל אי-ודאות. מערכות אוטומטיות מספקות תמונת מצב חיונית, אך הן אינן מסוגלות לשאת באחריות המוסרית והציבורית הנגזרת מהכרעות גורליות. לכן, המענה לשאלת המחקר ברור: למרות עוצמתן הטכנולוגית, אלגוריתמים אינם יכולים להחליף את שיקול הדעת האסטרטגי, ושמירה על מעורבות אנושית רציפה היא תנאי הכרחי למניעת אסונות.
דוגמא מעשית: בניתוח תרחישי עימות בגבול, מערכת AI יכולה לחזות תנועות כוחות בדיוק רב, אך ההחלטה האם ומתי יציאה למבצע-מנע משרתת את האינטרס הלאומי הרחב, נותרה בלעדית בידי הדרג המדיני.