באירועי מאי 2021 במבצע "שומר חומות" למשל, התרחשו עימותים אלימים, הצתות ופגיעות ברכוש, המשילות קרסה והנגב והערים המעורבות לא בידינו.
מדינת ישראל של השנים האחרונות הולכת ומאבדת את הרציפות הריבונית שלה, ומדמה יותר ויותר גבינה שוויצרית מחוררת ומדממת. 11 ערים מעורבות של יהודים וערבים (רמלה , לוד , עכו ,חיפה ועוד) והנגב הרחב כבר מזמן אינם נמצאים בשליטה מלאה של הרשויות, והחורים הללו בליבו של הבית הלאומי הולכים ומתרחבים, עד כדי סכנה מוחשית, יום-יומית ומידית לביטחון הלאומי של כולנו.
כשריבונות ומשילות נסוגות לאחור, נוצר ואקום מסוכן. בשטחי הנגב ובערים המעורבות פושים באין מפריע אלימות חסרת רסן, פשיעה לאומנית מאורגנת וגביית דמי חסות (פרוטקשן), המזכירים זירות של מערב פרוע שבהן חוקי המדינה הם בגדר המלצה בלבד. התוצאה הישירה והעגומה היא הפיכתה של ישראל דה־פקטו ל"מדינת קנטונים" מבוזרת, מובלעות מנותקות שבהן כוח ההרתעה של משטרת ישראל וגופי אכיפת החוק כמעט ואינו קיים, כפי שכבר נוכחנו לדעת בכאב באירועי האלימות הקשים של השנים האחרונות.
לצד אובדן השליטה הקרקעי והמשטרתי, מתחדדת גם הסכנה הדמוגרפית רחבת ההיקף שבין הים לירדן. בשטחי יהודה, שומרון ועזה חיים כ־6 מיליון תושבים ערבים, ובתוך תחומי הקו הירוק מתגוררים למעלה מ־2 מיליון אזרחים ערבים. מדובר במסה אנושית הכוללת כ־8 מיליון ערבים ו-8 מיליון יהודים במרחב שבין הירדן לים, נתון המציב שוויון דמוגרפי מטריד חסר תקדים מול האוכלוסייה היהודית.
השילוב הקטלני בין מאזן דמוגרפי מתוח, אובדן מוחלט של השליטה בקרקעות הנגב והתערערות המרקם החברתי בערים המעורבות, אינו עוד מטרד מקומי שניתן להכיל. זהו איום אסטרטגי ממדרגה ראשונה. ללא טיפול שורשי, אכיפת ברזל והשבת המשילות בכל מחיר, החורים במפה של ישראל ימשיכו לגדול, עד שהמבנה הלאומי כולו יקרוס.