(חי פה) – נתוני רשות הטבע והגנים חושפים אלפי אירועי לכידת נחשים ברחבי הארץ, עלייה במספר האירועים המדווחים בשנים האחרונות ושיא פעילות בחודשי האביב ותחילת הקיץ. בחיפה, שבה שכונות מגורים גובלות בוואדיות ובשטחי חורש טבעיים, נרשמו 173 אירועי לכידה בשנים 2023–2025.
בריאיון מיוחד לחי פה מסביר אבי צובל, מייסד מיזם ״שומרים על זוחלי הארץ״, מדוע חשוב להיזהר מנחשים, כיצד ניתן לצמצם את הסיכון למפגש עמם ולמה ידע והסברה עדיפים על פחד והרג.
בין העיר לטבע – חיפה אחת הערים שבהן המפגש בין האדם לטבע בולט במיוחד
6,056 אירועי לכידת נחשים נרשמו בישראל בשנים 2022–2026, לפי הנתונים שנאספו במערכת רשות הטבע והגנים. מאחורי המספרים עומדת תופעה הממחישה את המפגש המתמשך בין בני האדם לחיות הבר, אך חשוב להבהיר כי הנתונים משקפים אירועי לכידה שדווחו למערכת בלבד, ואינם מלמדים על מספר הנחשים החיים בפועל בישראל או על כלל המפגשים בינם לבין בני האדם.
נחש שנצפה בחצר, חצה שביל או חלף בסמוך לאדם מבלי שנדרש ללכוד אותו, לא בהכרח יופיע בנתונים. גם מקרים שבהם נחשים נהרגו בידי אזרחים אינם משתקפים בהכרח במאגר. לכן, אף שהנתונים (בהמשך), מספקים תמונה מעניינת על היקף הלכידות ועל השינויים במספר האירועים לאורך השנים, אין להסיק מהם לבדם כי אוכלוסיית הנחשים גדלה.
אחת הערים שבהן המפגש בין האדם לטבע בולט במיוחד היא חיפה. המבנה הגאוגרפי של העיר, שבה שכונות מגורים, ואדיות, חורש טבעי ושטחים פתוחים משולבים זה בזה, יוצר אזורי ממשק רבים שבהם עשויים תושבים להיתקל בנחשים ובבעלי חיים נוספים.
הצפע המצוי מוביל במספר הלכידות
מבין מיני הנחשים שתועדו במאגר, הצפע המצוי בולט במיוחד. בשנים שנבדקו נרשמו 2,404 אירועי לכידה של צפעים, המהווים כ-39.7% מכלל הרשומות. במקום השני נמצא זעמן המטבעות, עם 1,361 אירועי לכידה, שהם כ-22.5% מהנתונים. אחריו מופיעים הזעמן השחור, עם 652 אירועים, וזעמן זיתני, עם 376 אירועים.
בסך הכול תועדו במאגר 2,533 אירועי לכידה של נחשים ארסיים. הצפע המצוי לבדו אחראי לכ-94.9% מהם, נתון המדגיש את מקומו המרכזי במפגש שבין הציבור לנחשים ארסיים בישראל. עם זאת, מספר הלכידות אינו מעיד בהכרח על גודל האוכלוסייה בטבע. היקף הדיווחים עשוי להיות מושפע גם מזמינותם של לוכדים, ממודעות הציבור ומאופן השימוש במערכת הדיווח.
מאי ויוני הם חודשי השיא
הנתונים מצביעים גם על עונתיות ברורה. בחודש מאי נרשמו 1,068 אירועי לכידה, המהווים כ-17.6% מכלל הרשומות, ובחודש יוני תועדו 915 אירועים נוספים, כ-15.1%. יחד, שני החודשים אחראים לכמעט שליש מכלל אירועי הלכידה שתועדו. העלייה באביב ובתחילת הקיץ מתיישבת עם התגברות פעילות הנחשים בתקופות שבהן הטמפרטורות עולות והם פעילים יותר בחיפוש אחר מזון ובני זוג.
לצד זאת, נרשמה פעילות משמעותית גם בסתיו: בספטמבר תועדו 655 אירועי לכידה ובאוקטובר 587. אחת האפשרויות המסבירות חלק מהעלייה היא הופעת נחשים צעירים שבקעו בסוף הקיץ ובסתיו. המשמעות עבור הציבור ברורה, יש להקפיד על זהירות לאורך כל השנה, ובמיוחד בתקופות שבהן הנחשים פעילים יותר. הדבר נכון בחצרות ובגינות, בשטחים פתוחים ובמסלולי טיול.
יותר לכידות בשנים האחרונות – אך האם יש יותר נחשים?
נתוני הלכידות מצביעים על עלייה במספר האירועים המדווחים בשלוש השנים המלאות שנבדקו. בשנת 2023 נרשמו 1,499 אירועים, בשנת 2024 נרשמו 1,639, ובשנת 2025 הגיע המספר ל־1,712 עלייה של כ-14.2% בתוך שנתיים. אלא שאין להסיק מכך באופן אוטומטי שמספר הנחשים בישראל גדל באותו שיעור. העלייה עשויה להיות קשורה גם להיקף הדיווח, למספר הלוכדים הפעילים ולשימוש במערכת.
גם הנתונים הנוגעים למקרי הכשה אינם מצביעים, לפי המידע שנמסר במסגרת הנתונים שנבחנו, על עלייה מקבילה וברורה במספר המקרים שסווגו כהכשת נחש ארסי. לכן, הנתונים מספקים אינדיקציה למגמות באירועי הלכידה, אך אינם מספיקים לבדם כדי לקבוע מהי המגמה באוכלוסיית הנחשים או במספר המפגשים הכולל בין נחשים לבני אדם.
חיפה: 173 אירועי לכידה בשלוש שנים
בחיפה, שבה הטבע נמצא לעיתים במרחק של מטרים ספורים מבתי המגורים, נרשמו 173 אירועי לכידת נחשים בשנים 2023–2025. זעמן המטבעות היה המין הבולט ביותר בעיר, עם 52% מאירועי הלכידה, ואחריו הצפע המצוי, עם 22%. במקום השלישי, עם 11%, הופיע קמטן החורש בעל חיים שאינו נחש, אלא לטאה חסרת רגליים.
הנתונים מתיישבים עם אופייה של חיפה כעיר שבה השטחים הבנויים והאזורים הטבעיים משתלבים זה בזה. שולי ואדיות וחורש, גינות וחצרות, שטחים פתוחים הסמוכים לבנייה ומקומות המספקים מסתור ומזון לבעלי חיים הם אזורים שבהם עשויים להתרחש מפגשים עם נחשים.
עם זאת, אין לראות במספר הלכידות מדד ישיר לכמות הנחשים בעיר, ואין לקבוע על פיו איזו שכונה מסוכנת יותר. לשם כך נדרשים נתונים מפורטים נוספים, ובהם התפלגות האירועים לפי אזורים, היקף החשיפה ומידע על סוגי האירועים.
הבנייה והפיתוח העירוני משנים את סביבת המחיה
התרחבות הבנייה אל תוך שטחים טבעיים, סלילת כבישים, עבודות תשתית והזזת קרקע עשויות להשפיע על בעלי החיים החיים באזור. כאשר בית גידול משתנה, נחשים ובעלי חיים אחרים עשויים לחפש מקומות מסתור חדשים או לעבור לאזורים אחרים, ובתקופות כאלה עלולים להיווצר מפגשים נוספים עם בני אדם.
גם הסביבה העירונית עצמה עשויה לספק לנחשים תנאים מתאימים. ערמות ציוד וגרוטאות עלולות ליצור מקומות מסתור, ואילו פסולת ומזון שנותר בחוץ עשויים למשוך מכרסמים, המשמשים מקור מזון לנחשים. עם זאת, לא כל פרויקט בנייה מוביל בהכרח לעלייה במספר הנחשים או במפגשים עמם. ההשפעה תלויה באופי בית הגידול, במינים המקומיים, בתכנון ובאופן שבו מנוהל הממשק בין השטח הבנוי לטבע.
האתגר אינו לסלק את הטבע מהעיר, אלא לצמצם את הסיכונים ולאפשר חיים משותפים בטוחים יותר, תוך שמירה על בתי הגידול ועל האיזון האקולוגי.
אבי צובל: ״לא כל נחש מסוכן וידע יכול למנוע פגיעה מיותרת״
בישראל חיים 41 מיני נחשים, ורק תשעה מהם ארסיים, לפי הנתונים שהובאו במסגרת החומר לכתבה. הצפע המצוי הוא הנחש הארסי הנפוץ ביותר באזורי המגורים, והכשה שלו עלולה להיות אירוע רפואי רציני המחייב טיפול דחוף.
בריאיון מסביר צובל, כי נחש אינו מחפש בני אדם כטרף, וברוב המקרים יעדיף להימנע ממפגש עמם. עם זאת, כאשר הוא מרגיש מאוים, הוא עלול להתגונן ולכן ניסיון להתקרב אליו, לתפוס אותו או לפגוע בו עלול להגדיל את הסיכון. ההמלצה במקרה של מפגש עם נחש פשוטה: עוצרים, שומרים מרחק ומאפשרים לו להמשיך בדרכו. אם הנחש נמצא בחצר או בסביבת הבית, יש להרחיק ילדים וחיות מחמד ולהזמין לוכד נחשים מורשה.
אפשר לצלם את הנחש לצורך זיהוי, אך רק ממרחק בטוח וללא ניסיון להתקרב אליו. אין צורך לזהות בוודאות את המין כדי לדעת כיצד לפעול: לא נוגעים, לא מנסים לתפוס ושומרים מרחק. במקרה של הכשה או אפילו חשש להכשה, יש לפנות מיד לקבלת טיפול רפואי.
כך אפשר לצמצם את הסיכון למפגש עם נחש
לצד הזהירות הנדרשת בזמן מפגש, ניתן לנקוט צעדים פשוטים שעשויים לצמצם את הסיכוי שנחשים ייכנסו לחצרות ולמבנים:
- לסלק ערמות גרוטאות, ציוד וחפצים היוצרים מקומות מסתור.
- למנוע הצטברות של פסולת ומזון שנותר בחוץ ולטפל במכרסמים.
- לאטום פתחים שדרכם בעלי חיים עלולים להיכנס למבנים ולהתקין רשתות מתאימות במקומות הנדרשים.
- להשתמש בתאורה טובה בשעות החשכה.
- להימנע מהכנסת ידיים או רגליים לשיחים, לחורים ולמקומות שאין אפשרות לראות לתוכם.
- להקפיד על זהירות בעת הרמת חפצים, אבנים או ציוד שהונח בשטח פתוח.
צובל מדגיש כי אין להסתמך על פתרונות עממיים כמו פסי סיד, זפת או חומרים שונים להרחקת נחשים כתחליף לטיפול בגורמי המשיכה, לאיטום פתחים ולהתנהלות נכונה. כאשר נחש נמצא במקום שבו הוא עלול לסכן אנשים, יש להזמין לוכד מורשה שיטפל באירוע בהתאם להנחיות.
״לא הורגים נחשים״: התפקיד החשוב שלהם בטבע
החשש מנחשים גורם לעיתים לאנשים לפגוע בהם עוד לפני שביררו באיזה מין מדובר. לדברי צובל, אחת הטעויות הנפוצות היא להרוג נחש ורק לאחר מכן לנסות לזהות אותו, אף שבמקרים רבים מתברר שמדובר במין שאינו ארסי.
לנחשים תפקיד חשוב במערכת האקולוגית. הצפע המצוי, למשל, ניזון בין היתר ממכרסמים ומשתתף בוויסות אוכלוסיותיהם. גם הוא עצמו משמש טרף לבעלי חיים אחרים, ובהם עופות, יונקים ונחשים מסוימים.
גם מינים לא ארסיים, כמו הזעמן השחור, תורמים לאיזון הטבעי באמצעות טריפת מכרסמים ולעיתים גם נחשים אחרים, לרבות נחשים ארסיים. פגיעה שיטתית בבעלי החיים האלה עלולה להשפיע על מארג המזון כולו. לכן, שמירת טבע אינה יכולה להתבסס רק על היחס שלנו לבעלי חיים שאנו אוהבים או מרגישים בנוח בקרבתם.
מהנחש הלאומי ועד ליום הקרפדה הבינלאומי
מאחורי פעילות ההסברה של צובל עומדת גם יוזמה לבחירת הנחש הלאומי של ישראל, שאותה ייסד בשנת 2018. בסיום התהליך הציבור בחר בצפע המצוי. לדבריו, הרעיון נולד מתוך תסכול לנוכח מקרים חוזרים שבהם אנשים הרגו נחשים ורק לאחר מכן ביקשו לברר אם היו ארסיים. מתוך הרצון לשנות את התופעה התפתח המסר ״לא הורגים נחשים״, ובהמשך נולד המיזם ״שומרים על זוחלי הארץ״.
מבחינתו, הבחירה בנחש הלאומי הייתה אמצעי לקידום מטרה רחבה יותר: הנגשת ידע, הפחתת פחד שאינו מבוסס והכוונת הציבור להתנהגות בטוחה ומכבדת כלפי חיות הבר.
בשנת 2026 ייסד צובל גם את International Toad Day – יום הקרפדה הבינלאומי. הקרפדה, בדומה לנחשים, סובלת מדימוי שלילי וממיתוסים, אף שהיא ממלאת תפקיד חשוב במערכת האקולוגית וניזונה מחסרי חוליות רבים. היוזמה נועדה להעלות את המודעות לקרפדות, לדו חיים ולחשיבותם של בתי גידול לחים, תוך עידוד חינוך סביבתי, מחקר ומעורבות ציבורית.
לדברי צובל, הוא מזהה בשנים האחרונות שינוי חיובי ביחס הציבור לזוחלים ולדו חיים, בעיקר בזכות מידע נגיש, פעילות ברשתות החברתיות וקהילות העוסקות בתחום. עם זאת, הוא מדגיש כי מדובר בהתרשמות מניסיונו ולא בתוצאה של סקר לאומי, וכי עדיין קיימים פחד, מיתוסים ופגיעה בבעלי החיים.
הציבור יכול להיות שותף לשמירת הטבע
מעבר לצמצום הפגיעה בבעלי החיים, הציבור יכול לתרום גם לאיסוף מידע מדעי. תצפיות, צילומים ודיווחים שנאספים באופן מסודר ונבדקים בידי גורמים מקצועיים עשויים לסייע בהבנת התפוצה של מינים, עונתיות ודפוסי מפגש עם חיות בר. כך אפשר להפוך מפגש מקרי עם נחש להזדמנות ללמידה ולתרומה לידע על הטבע המקומי. במקום לפעול מתוך בהלה, ניתן לשמור מרחק, לתעד בבטחה ולהעביר את המידע לגורם מקצועי.
צובל מדגיש כי הסברה אינה פתרון קסם, ואין בידיו נתון המוכיח כי העלייה במודעות כבר הובילה לירידה בהיקף הפגיעה בזוחלים. עם זאת, מניסיונו, יותר אנשים לומדים לזהות נחשים, מבינים כיצד להתנהל מולם ומנסים להרגיע אחרים במקום לעודד תגובות של פחד.
חיים משותפים מתחילים בידע ובאחריות
נתוני לכידות הנחשים בישראל ממחישים את היקף האירועים המדווחים ואת חשיבות ההבנה של המפגש בין בני האדם לחיות הבר. בחיפה, שבה שכונות מגורים ושטחים טבעיים משולבים זה בזה, האתגר בולט במיוחד ודורש שילוב בין זהירות אישית, ניהול סביבתי והסברה לציבור.
ברמת הבית ניתן לצמצם מקומות מסתור, למנוע משיכת מכרסמים ולאטום פתחים. ברמת השכונה והעיר יש חשיבות לשמירה על בתי הגידול ולתכנון נכון של הממשק בין הבנייה לשטחים הפתוחים. לצד זאת, נדרשת הסברה בבתי הספר, בקרב עובדי הרשויות ובאמצעות שילוט ברור בפארקים ובשטחים שבהם מתקיימים מפגשים עם נחשים.
המסר אינו שעל הציבור להתעלם מהסכנה: נחשים ארסיים מחייבים זהירות, וכל חשש להכשה הוא מצב רפואי דחוף. אבל פחד אינו חייב להוביל לפגיעה בבעלי החיים.
מכירים, שומרים מרחק כשצריך, לא מפריעים ולא הורגים. זו הדרך להפוך מפגש עם נחש מאירוע של בהלה להזדמנות להתנהלות אחראית, ולשמור על האיזון בין החיים בעיר לבין הטבע שסביבה.
