כשהוא נושק ממש לגיל 70, כאשר רבים בגילו כבר מזמן מאטים את הקצב, הגרונטולוג והמומחה לגיל השלישי, הד"ר יעקב בן שאול מחיפה, אב ל-3 ילדים וסבא ל-6 נכדים אהובים, בחר לו דווקא להמשיך לטפס אל הפסגות הגבוהות בעולם ולהגיע אל גג העולם, אל הר האוורסט שברכס הרי ההימלאיה, שבנפאל … והוא גם לא שכח למסור ד"ש לנכדיו מהמקום הגבוה בעולם.
נגלה לכם ונוכל להגיד גם בוודאות מוחלטת, כי עבור ד"ר יעקב בן שאול, זהו לא רק מסע אל הפסגות הגבוהות וההרים הגבוהים בעולם, אלא מסע פנימי של אדם אחד ומיוחד המוכיח כי הגיל שלו, הוא רק מספר והחלומות שלו אינם יודעים גבולות. מסעו של ד"ר בן שאול היה מסע של התמודדות עם גובה, עם קור, עם עייפות ובעיקר מאמץ קשה. המסע שלו, לא נמדד רק במספר הקילומטרים שעוברים בלבד, אלא במספר הפעמים שבהם האדם מגלה בתוכו כוחות שלא ידע בכלל שהם קיימים בו. עבור הד"ר יעקב בן שאול, שוב נציין שגילו נושק ממש לגיל 70, המסע בהרי ההימלאיה היה בדיוק כזה.
ד"ר בן שאול נושא עימו, עם כל צעד שעשה בשבילים ובמשעולים ההרריים בהרי ההימאליה, שנים של ניסיון, זיכרונות, אהבות וחלומות ובעיקר את האמונה שאפשר תמיד לצאת לדרך חדשה גם אם היא משונה. מול עוצמתם האדירה של רכס הרי ההימלאיה והר האוורסט הגבוה בעולם, האדם פשוט מרגיש קטן אבל רוחו של יעקב גדולה ועצומה. בגיל 70 הוא מזכיר לכולנו שלעולם לא מאוחר מידיי לחלום, להעז, לגלות וגם לכבוש פסגות גבוהות חדשות.
המסע של הד"ר יעקב בן שאול אל פסגת האוורסט הוא הרבה מעבר למסע גיאוגרפי. זהו מסע של אומץ, נחישות, הקרבה ורוח צעירה, המוכיח שגם אחרי שבעה עשורים של חיים, הפסגה הבאה עדיין מחכה מעבר לאופק.
ד"ר בן שאול, יצא בתחילת חודש ספטמבר 2026, עוד לפני ראש השנה, למסע מפרך ומטלטל של 140 ק"מ בהרי ההימלאיה שבנפאל, רכס ההרים הגבוה בעולם, וזאת למרות ששבועיים בלבד קודם לכן, התרחש האסון הגדול במערב הרי ההימלאיה בו נהרגו או שעדיין נעדרים קרוב ל-6,000 בני אדם, כולל קרוב ל-600 אנשים ממדינות שונות ברחבי העולם.
לרגע אחד, עובדה זו לא ריפתה את ידיו של ד"ר בן שאול, לסיים לבדו מסלול, הוא למעשה הרחבה של טרק ה"אוורסט בייס קמפ", הנחשב למפורסם ביותר בעולם וכמו-כן נחשב בעיניי רבים בעולם לקשה מכולם. השבוע (רביעי, 23/9/2026) כששב בן שאול ארצה ממסעו המרתק והמאתגר ועם נחיתתו בנתב"ג ממסעו המרגש וחזרתו לעיר חיפה, תפס אותו כתב החדשות של "חי פה תאגיד החדשות" אדיר יזירף, לראיון בלעדי וייחודי וגם מרגש ואפילו אפשר לציין גם ראיון חגיגי.
בהתרגשות רבה, אמר ד"ר בן שאול: "בשעה טובה ותודה לאל, סיימתי טראק מאתגר ומסוכן של 140 ק"מ ברכס הרי ההימלאיה. עליתי לפסגה הגבוהה של הננגקרטשאנג בגובה של 5,150 מ', בתנאים קשים ביותר, הגעתי והייתי ב"אוורסט בייס קמפ" בגובה של 5,364 מ׳, הגעתי לקאלה פאטר הוא "הסלע השחור" הוא הנקודה הגבוהה ביותר בגובה של 5,660 מ׳ שמותר להגיע ללא רישיון טיפוס וזאת במינוס 8 מעלות מתחת לאפס ורק 48% חמצן. שם, אמת בדיוק, שם הסתכלתי לאוורסט ישר בלבן שבעיניים".
למי שאינו מבין ויודע, הקושי במסע מפרך וקשה זה אינו נובע רק מהמסלול ההררי התלול והקשה אלא דווקא מ-2 סיבות ייחודיות כשהראשונה היא האוויר הדליל בגבהים של מעל ל-5,000 מ', הגורם שכמות החמצן הזמינה הינה כמחצית מהכמות בעיר חיפה, כלומר בגובה פני הים ואילו הסיבה האחרת היא תנאי הקור הקיצוניים והבלתי נסבלים במקום בכל רגע ורגע בשעות היום והלילה.
בתוך כך יש לציין כי ה"טראק" עצמו נמשך כשבועיים ימים רצופים והוא נע בין 2 אזורי אקלים. החלק התחתון, הוא ירוק עד ונדיר ביופיו ומאוכלס ואילו האזור השני הוא מעל ל"קו העצים", כלומר בגבהים עצומים של מעל לכ-4,000 מ' מגובה פני הים, בו האזור אינו מאפשר לצומח ולחי בכלל להתקיים.
במהלך כל המסע מתחילתו ועד סופו הנוף גם הוא משתנה בצורה דרמטית מרגע לרגע, מתחילים ביערות, נהרות וגשרים תלויים, עוברים בין כפרי שרפה ומנזרים, אחד מהם הוא המנזר בטנגבוצ'ה 3,870 מ' הוא הגדול באזור, עם שורשים מהמאה ה-16. בפועל המנזר הוקם בשנת 1916, נהרס ברעידת אדמה ולאחר מכן בשרפה. בתוכו פסל בודהה ענק. הנזירים מזמינים לתפילה, אך לא נותנים לצלם בתוכו ואוסרים על הצילום. בהמשך הצמחייה כמעט נעלמת ונכנסים לעולם של סלעים, קרחונים אתה רואה רק לבן מולך ושלג, המון שלג בגבהים הגדולים והעצומים.
עוד הוסיף בדבריו ד"ר בן שאול ואמר: "החלק הגבוה ברכס הרי ההימלאיה הוא סלעי, חלקו בשילוב קרחוני עד ומאוד בלתי צפוי מבחינת מזג האוויר. הגובה והשוני בתנאי המחייה יוצר גם שינוי לרעה בטיב נקודות הלינה והשינה שלך לאורך כל הטראק. מדובר בבקתות הנקראות "בתי תה", שרובם פתוחים לאירוח רק בחודשי הסתיו והאביב. תחנות העצירה האלה, מעניקות למטיילים תנאים בסיסיים בלבד. ללא אפשרות ריאלית למקלחות, עם שירותי "צליפה" משותפים, וללא חימום בחדרי הלינה, למרות הלילות הקפואים והקשים ביותר. במרכז של כל "בית תה" כזה ישנו חדר מרכזי, עם תנור המחומם בגללי יאקים, כאשר גם שירותי האוכל הם בסיסיים בלבד. בהקשר זה צריך לזכור שכל האספקה באיזור האוורסט מגיעה בשיירות של יאקים, יאק הוא למעשה סוג ומין של פר והוא למעשה בהמת משא טיבטית ארוכת שיער ועל גבם של סבלים (פורטרים).
"חי פה": האם כל האיזור של הרי ההימלאיה ואיזור האוורסט הם איזורים מסוכנים ?
בן שאול: "התשובה שלי היא קצרה וגם חד משמעית, כן ! נפאל היא אחת מהמדינות העניות ביותר בעולם ומדורגת במקום ה-180 לפי התמ"ג, שפירושו תוצר מקומי גולמי, באנגלית: gross domestic product – GDP, זהו מונח כלכלי המציין מדידה של הערך הכולל של מוצרים, סחורות ושירותים, שיוצרו בשטח טריטוריאלי מסוים במהלך תקופה נתונה.
המקום לא יציב עם הרוגים בגלל אירועים פוליטיים למיניהם, תאונות אוויריות ואין סוף אסונות טבע כמו האסון האחרון בהרי ההימלאיה, שהיה ממש רק לאחרונה לפני פחות מחודש ימים, ב-27 באוגוסט, השנה. בו שיטפונות, שהחלו בשל התמוטטות קרחון קרח עצום בתקופת המונסונים, מחקו כפרים שלמים ומאות מבנים, אולם, הקטסטרופה הזו, אינה נדירה בחיי נפאל. גם לפני כשנתיים היו קרוב ל-200 הרוגים משיטפונות, עוד נציין כי לפני עשור היו אלפי הרוגים מרעידת אדמה. לאורך השנים, עיקר ההרוגים הם ממפולות שלגים, סלעים, בוץ ושינויים חדים במזג האוויר. לאחרונה, בשנת 2023, נהרגו 17 מטפסים שניסו להגיע ולטפס לאוורסט, כשרובם הוכרזו נעדרים. ההערכה היא גם שכ-200 גופות עדין קבורות במקומות לא ידועים, בהר עצמו. גם המהנדסים הישראלים אוהד קידרון ועמית רייכמן, שיצאו לבדם לטרקים ונעלמו, הוכרזו כמתים, למרות שגופותיהם מעולם לא נמצאו.
אוהד (יאנג) קדרון, איש הייטק ישראלי, תושב בת חפר, שגדל בקיבוץ העוגן, שנעלם בנפאל בספטמבר 2021 במהלך "טרק מנאסלו", הוא יצא לטרק לבדו ב־21 בספטמבר 2021, ולאחר מכן נותק הקשר עימו. המשפחה והחברים, בסיוע גורמים ישראליים ונפאליים, קיימו חיפושים ממושכים אחריו ועד כה גופתו לא אותרה, ואילו עמית רייכמן, בן ה-42 מנס ציונה, פילוסוף ומהנדס, שנעלם באוקטובר 2016 במהלך טרק ברכס האנאפורנה, יצא ב־16 באוקטובר לתצפית, השאיר את חפציו בגסטהאוס ולא חזר. חיפושים נרחבים נערכו אחריו, אך הוא לא נמצא מאז. ביוני 2017 דווח שמשפחתו גם ישבה שבעה לאחר שהחיפושים אחריו לא העלו ממצאים.
נוסיף ונציין כי פרסום רב היה בישראל לפני כשנה, כאשר קבוצה של כ-100 ישראלים, חולצה בגובה של כ-4,000 מטר, אחרי שהסתתרו במבנה במשך 3 ימים, בשל סופת שלגים פתאומית. לפני כ-4 שנים נהרג ד"ר אסף בן ברק, רופא משפחה וחובב אקסטרים בן 71 מקיבוץ בארי. בשנת 2014 היתה סופה ומפולת שלגים שהביאה למותם של 4 ישראלים, באיזור ה"אוורסט בייס קמפ", ביניהם תמר אריאל ז"ל, נווטת הקרב הדתיה הראשונה בחיל האוויר. פורמלית, אזהרות מסע לנפאל מפורסמות, מעת לעת, במשרד החוץ והמטה לביטחון לאומי, כמו במהלך המהומות האזרחיות שהתרחשו בספטמבר בשנה שחלפה.
כדי לשפר את סיכויי ההישרדות של המטיילים במקרה חירום, מחייבים היום את המגיעים לנפאל להירשם בסוכנות מקומית וממליצים להם לצאת בקבוצות, עם מדריכים רשומים. מי שמשמשים כמדריכים וכסבלים המכונים פורטרים, הם בני שבט השרפה, הגרים בהרי ההימלאיה כבר מאות שנים. מעבר לכך, ישנה חובה להצטייד בביטוח רפואי מיוחד, המבטיח חילוץ במקרה הצורך. כשהחילוצים נעשים ע"י מסוקים ייעודיים, המוכנים לקריאה ומשמשים בפועל כאמבולנסים מעופפים ניידים, המוכנים לחילוץ מיידי בכל רגע נתון.
כדי לקצר את ימי ההליכה בגבהים הנמוכים, הטרק עצמו התחיל בשדה תעופה קטן במיוחד, משופע, הממוקם בקצה צוק, לצד עיירה בשם "לוקלה", ובגובה 2,800 מ' מעל פני הים. השדה כבר זכה לתואר המפוקפק של "שדה התעופה המסוכן בעולם". "באופן אירוני, גם חברת התעופה שהטיסה אותי להר", מספר ד"ר בן שאול, "הוכרזה על ידי ארגון התעופה האירופי, כחלק מהרשימה השחורה של חברות תעופה עם בטיחות לא מספקת וזאת בגלל 2 תאונות קטלניות של מטוסיה בשדה הקטן".
שאלנו את ד"ר יעקב בן שאול, האם כל אחד יכול לצאת לטרק בהרי ההימלאיה ?
ד"ר בן שאול עונה לנו: "בוודאי", באופן אישי אני הלכתי בעצמי תקופה של שבועיים ימים לבדי, למעט עזרה קטנה של פורטר, הוא הסבל, שסייע לי. אולם, יש בהרי ההימלאיה מסלולים בגבהים ידידותיים, של כ-4,000 מ', המתאימים לזוגות ולקבוצות בכל גיל. אלה מסעות שבהם פוגשים אוכלוסייה מקומית, רואים נופים מהממים ותנאי האחסון יותר מסבירים. גם הטרק ל"אוורסט בייס קמפ", אפשרי לכל אדם בריא. אולם, דרגת הקושי שלו מחייבת את המשתתפים להיות ברמה מינימלית של "מיטיבי לכת".
במילים אחרות, יציאה לטרק כזה מחייבת הכנה מוקדמת ואימונים המאפשרים ללכת 8 שעות ביום, ימים רבים ורצופים. אך, גם אם נעשות ההכנות הנכונות, עדיין, בתנאים שם, ישנו סיכוי גבוה לפתח תסמיני מחלת גבהים, מחלות ויראליות כמו "שיעול קומבו", הספציפי לאזור זה, מחלות מעיים, שאופייני בהכללה לחיים במקומות לא מפותחים וכמובן פציעות הליכה ונפילה שונות.
ולמי שעדיין חושב לצאת למסע כזה, בנוסף, המשתתפים חייבים בקניית ציוד ייעודי רב, המתאים לטמפרטורות משתנות, היכולות להגיע בקלות לכדי מינוס 10 מעלות, כמו שק שינה, ביגוד תרמי הכולל ממשקפי שלג, כובעים, גרביים, לבנים ועד מעיל פוך משמעותי, שמעליו מעיל גשם ורוח.
בתוך כך יש לציין כי The summit is only halfway – "ההגעה לפסגה היא רק מחצית הדרך", זה הכלל הראשון המלווה את כל הבאים לרכס הרי ההימלאיה. במחקר שנעשה לאחרונה, התברר ש 80% מהנספים ועיקר מקרי החירום לאורך השנים, התרחשו לאחר שמטפסים רבים הגיעו לפסגה המיוחלת של ההר והחלו בירידה חזרה. מתחת לפסגת ההימלאיה ישנו אזור הנקרא "אזור המוות", בו מטפסים, לאחר שכילו את כוחותיהם בטיפוס למעלה, נפלו באפיסת כוחות בדרכם למטה. זו גם הסטטיסטיקה של הנפגעים ב"טראקים", שלא כתוצאה מסופה פתאומית או מחלת גבהים. לאחר שההולכים סיימו עשרות קילומטרים בדרכם למעלה, העייפות המצטברת גרמה להם להיות פחות זהירים בדרכם "הקלה", לכאורה, למטה.
לקראת סיומה של כתבה זו וריאיון מרגש זה, שאלנו את ד"ר יעקב בן שאול: "אתה מתמחה בזקנה ובאופן אישי אתה בעצמך גם "פריק" של אריכות חיים, כולל תזונה נכונה ומוקפדת כמו "צום לסירוגין". איך זה בכלל מסתדר עם יציאה בגילך, גיל 70, לטראק הכולל כל כך הרבה סכנות ממשיות בכל רגע ?
ד"ר בן שאול ענה לנו: "הניסיון והמפגש שלי עם אנשים מבוגרים הביא אותי למצוא בידול בין אנשים שניתן לומר עליהם שהם חיוניים, לבין זקנים חסרי רזרבות תיפקודיות. השוני הזה, אינו בהכרח קשור למגבלות פיזיות, אלא לשתי שאלות, מנוגדות: האם האדם המבוגר עדיין נהנה מחייו והשאלה ההפוכה היא האם הוא מסוגל לצאת מ"איזור הנוחות", כלומר לבצע גם משהו חריג. ב"טראק" שלי בהרי ההימלאיה אני באמת נאלצתי להתאים עצמי לתנאים קיצוניים גדולים ועצומים, אבל, האושר שהציף אותי בדרך ולאחר הסיום, ילוו אותי תמיד ולכל ימי חיי".
עוד הוסיף בדבריו המרגשים, ד"ר יעקב בן שאול ואמר: "המסע שלי אותו סיימתי ממש בימים אלה, הוא תזכורת מרגשת לכך שלא צריך לחכות ליום ה"מחר" כדי להגשים חלום. לפעמים דווקא הדרך הקשה, זו שדורשת עוד צעד ועוד נשימה, היא הדרך המעניקה לחיים את המשמעות הגדולה ביותר. כי פסגות לא נועדו רק להביט בהן מרחוק. הן נועדו להזכיר לנו שאפשר לנסות גם להגיע אליהן".
המסר שלי בעצם לכולנו הוא פשוט ועוצמתי, אל תתנו לגיל, לפחד או לקולות הספק לעצור אתכם. תעזו לחלום, כן לחלום! תעזו לצאת לדרך ותמשיכו לטפס אל הפסגה הגבוהה ביותר שלכם, כי כל עוד הלב רוצה לגלות, אין באמת גיל לחלומות. כולי תקווה שהמסע הזה שלי, יהיה השראה לכל מי שמביט אל פסגה וחושב שהיא רחוקה מדי. לפעמים כל מה שצריך הוא צעד אחד קדימה והאמונה שהשמיים הם רק ההתחלה".
האם הכתבה עניינה אותך?