(חי פה) – הוא נתפס אצל רבים כחומר טבעי, יש מי שמשתמשים בו לצורך רפואי ויש מי שצורכים אותו להנאה, אבל מאחורי תחושת הרוגע מסתתרים גם סיכונים החל מפגיעה בזיכרון ובריכוז, דרך תלות והתמכרות ועד השפעות משמעותיות על המוח המתפתח. בראיון מיוחד לחי פה, מסביר ד"ר אופיר לבון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית במרכז הרפואי כרמל, מה חשוב לדעת לפני שאומרים "זה רק קנאביס".
בשנים האחרונות הפך הקנאביס לחלק מוכר יותר ויותר מהשיח הציבורי. עבור חלק מהאנשים מדובר בתכשיר שניתן במסגרת טיפול רפואי, עבור אחרים מדובר בחומר שמשמש לצורכי פנאי, ובשני המקרים הולכת ומתבססת בציבור תפיסה שלפיה מדובר בחומר "טבעי", ולכן גם בטוח יחסית.
אלא שבעולם הרפואה התמונה מורכבת הרבה יותר.
"קנאביס הוא צמח. אבל טבעי לא אומר בטוח", אומר ד"ר אופיר לבון, מנהל היחידה לפרמקולוגיה וטוקסיקולוגיה קלינית במרכז הרפואי כרמל. לדבריו, אחת הטעויות המרכזיות היא לבחון חומר רק לפי מקורו. "טבעי יכול להיות הדבר הכי גרוע בעולם. גם חומר סינתטי יכול להיות טוב כאשר הוא מיוצר בצורה מבוקרת". וזו למעשה נקודת המוצא להבנת ההבדל בין קנאביס רפואי לבין קנאביס שמגיע ממקור שאינו מפוקח.
אותו צמח, מציאות אחרת לחלוטין
"קנאביס רפואי וקנאביס אחר, הם בבסיס אותו צמח", מסביר לבון. "ההבדל הוא בתנאים שבהם מגדלים אותו, בבקרה ובמוצר שמתקבל בסוף". קנאביס המיועד לשימוש רפואי גדל בתנאים מבוקרים ועובר בדיקות שנועדו לוודא את איכות המוצר ואת בטיחותו, בין היתר כדי למנוע נוכחות של מזהמים כמו פטריות וחומרים בלתי רצויים אחרים.
לעומת זאת, כאשר אדם רוכש קנאביס ממקור שאינו מפוקח, הוא אינו יכול בהכרח לדעת מה בדיוק הוא קיבל. לא תמיד ברור היכן הצמח גודל, כיצד נשמר, מה הייתה איכות הגידול או אם החומר עבר בדיקות כלשהן.
"כשקונים חומר בצורה לא חוקית או דרך האינטרנט, אין ביטחון מה המקור שלו", אומר לבון. "לא תמיד אפשר לדעת אפילו בוודאות שזה קנאביס. יכולים להיות מעורבים בו חומרים נוספים". ההבדל הזה חשוב במיוחד משום שהצרכן אינו יכול לזהות בעין את כל הסיכונים. חומר שנראה כמו קנאביס אינו בהכרח חומר שהרכבו ידוע או בטוח.
גם קנאביס רפואי אינו נטול סיכון
העובדה שקנאביס ניתן במסגרת רפואית אינה הופכת אותו לחומר נטול תופעות לוואי. למעשה, אחד העקרונות המרכזיים ברפואה הוא ניהול הסיכונים. "כשאני נותן קנאביס למטופל, אני עושה פעולה שנועדה לעזור לו", מסביר ד"ר לבון. "יש סיכונים, אבל אני מנהל אותם. זה שונה משימוש בקנאביס בשביל להרגיש טוב או בשביל הכיף".
המשמעות היא שהרופא אינו מתייחס לקנאביס כאל חומר קסם, אלא בוחן את מצבו של המטופל, את הצורך בטיפול, את הסיכון האפשרי ואת התגובה לטיפול. בהתאם לכך ניתן לשנות מינונים ולהפסיק את השימוש אם מופיעות תופעות לוואי משמעותיות.
וזה מוביל לנקודה נוספת: קנאביס אינו חומר פשוט.
הצמח מכיל מאות חומרים שונים, וחלקם בעלי פעילות ביולוגית. כאשר משתמשים בתכשיר קנאביס רפואי מתייחסים בין היתר לריכוזים של THC ו-CBD, אך הצמח מכיל רכיבים נוספים, ולכן התגובה אינה בהכרח זהה אצל כל אדם. "יש הרבה חומרים פעילים בקנאביס", אומר לבון. "התגובות מאדם לאדם שונות".
כשהעשן הופך לחלק מהבעיה
גם הדרך שבה צורכים קנאביס משנה. קנאביס רפואי יכול להינתן בצורות שונות, אך עישון אינו נחשב לדרך נטולת סיכון. הסיבה לכך אינה רק החומר הפעיל עצמו, אלא עצם השריפה. כאשר שורפים חומר צמחי ונושמים את העשן, נוצרים תוצרי בעירה וחלקיקים שעלולים להזיק למערכת הנשימה.
"הבעיה היא העישון", מסביר לבון. "ברגע ששורפים את החומר הוא הופך את העשן למקור של חומרים מזיקים". לכן קיימות גם דרכי שימוש אחרות, ובהן אידוי, בהתאם למוצר ולהנחיה הרפואית.
ומה קורה במוח?
השאלה החשובה ביותר, במיוחד כאשר מדובר בבני נוער, היא מה עושה הקנאביס למוח. ההשפעה אינה מסתכמת בתחושת רוגע, שינוי בתפיסה או אופוריה. קנאביס משפיע על מערכות במוח ועלול להשפיע על זיכרון, ריכוז ותפקודים קוגניטיביים נוספים.
אצל אדם מבוגר, השימוש אינו נטול סיכון, אך כאשר מדובר במוח שעדיין נמצא בתהליכי התפתחות, החשש משמעותי יותר. "הצעירים סובלים יותר", אומר לבון.
המוח ממשיך לעבור תהליכי הבשלה גם במהלך שנות הבגרות הצעירה עד גיל 30. לכן שימוש חוזר ותכוף בקנאביס בגיל ההתבגרות מעורר דאגה מיוחדת בכל הקשור להתפתחות הקוגניטיבית ולתפקוד המוח. הבעיה היא שלא תמיד ניתן להרגיש את הנזק בזמן אמת.
צעיר יכול לעשן, להרגיש רגיל לחלוטין ולהמשיך בחייו, אך ההיעדר של תחושה מיידית אינו מוכיח שאין השפעה. השפעות על זיכרון, קשב, למידה ותפקוד קוגניטיבי עשויות להיות עדינות יותר וקשות לזיהוי.
"הקנאביס מרגיע אותי" – לא תמיד זו התמונה
אחת התפיסות הרווחות בציבור היא שקנאביס יכול לסייע למי שמתמודד עם חרדה, דיכאון, מצוקה חברתית או פוסט טראומה, משום שהוא מעניק תחושת רוגע והקלה.
ד"ר אופיר לבון מזהיר כי התחושה הסובייקטיבית של רגיעה אינה בהכרח מעידה על השפעה מיטיבה על המצב הנפשי. לדבריו, אצל אנשים המתמודדים עם קשיים נפשיים, השימוש בקנאביס עלול דווקא להחמיר תסמינים מסוימים ולהעלות את הסיכון לתגובות נפשיות, ובהם חרדה, דיכאון או תסמינים פסיכוטיים.
"כשאדם מרגיש שהקנאביס מרגיע אותו, זה לא בהכרח אומר שהוא באמת מטפל בבעיה", מסביר לבון. לדבריו, ההשפעה של הקנאביס על המוח מורכבת, ולכן אין לראות בו פתרון עצמי למצוקה נפשית. במקרים כאלה נדרשת הערכה רפואית מקצועית, במיוחד כאשר קיימים גורמי סיכון פסיכיאטריים.
מהתחושה הטובה – לתלות ולהתמכרות
גם הטענה הישנה שלפיה "קנאביס לא ממכר" אינה מתיישבת עם הידע הרפואי הקיים כיום. ד"ר לבון מסביר כי חשוב להבחין בין שלושה מושגים: סבילות, תלות והתמכרות.
לדברי ד"ר אופיר לבון, חשוב להבחין בין שלושת המושגים:
סבילות – מתארת מצב שבו הגוף מסתגל לחומר, ולעיתים נדרשת כמות גדולה יותר כדי להשיג השפעה דומה (דבר שלא קורה בשימוש בקנאביס).
תלות – מתרחשת כאשר הגוף מסתגל לנוכחות החומר, והפסקת השימוש עלולה להיות מלווה בתסמיני גמילה ובתחושת אי שקט. "ברגע שמשתמשים בחומר, הגוף מתאים את עצמו אליו בין היתר באמצעות שינויים במערכות הקולטנים", מסביר לבון. "כאשר מפסיקים את השימוש, הגוף צריך להסתגל מחדש". לדבריו, גם בקנאביס עלולה להתפתח תלות, ולכן העובדה שאדם אומר "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה" אינה בהכרח מעידה שאין לו בעיית שימוש.
התמכרות – היא שלב מורכב יותר, משום שהיא אינה מסתכמת בתגובה הגופנית בלבד, אלא כוללת גם מרכיבים התנהגותיים ונפשיים. האדם עשוי להיות עסוק באופן הולך וגובר במועד השימוש הבא, להתקשות לשלוט בכמות או בתדירות השימוש ולהמשיך להשתמש גם כאשר הדבר פוגע בתפקודו.
הסימנים לא תמיד דרמטיים. לפעמים הם מתחילים בכך שהאדם מתחיל לחשוב יותר ויותר על השימוש: מתי יוכל לעשן, מתי יוכל להשתמש שוב, כיצד לסיים את יום העבודה כדי להגיע הביתה ולהשתמש. כאשר השימוש הופך לדבר שמעסיק את האדם ומנהל את סדר היום שלו, מדובר כבר בנורה אדומה.
ד"ר לבון מספר כי בעבר, בתחילת דרכו כרופא צעיר, התפיסה הרווחת הייתה שקנאביס אינו חומר ממכר, אך הידע שהצטבר עם השנים מצביע על כך ש-25% ממשתמשי הקנאביס מפתחים התמכרות. לפי ההערכות המחקריות, הסיכון אינו זהה אצל כולם ותלוי בין היתר בגיל שבו מתחילים להשתמש ובתדירות השימוש.
בישראל, לצד מאות אלפי אנשים המשתמשים בקנאביס שלא במסגרת טיפול רפואי, קיים גם מערך רחב של מטופלים, 120 אלף המחזיקים ברישיון לקנאביס רפואי, ובהם ילדים, צעירים ומבוגרים.
הסכנה הגדולה ביותר נמצאת לפעמים דווקא בבית
אם יש נקודה אחת שבה ד"ר לבון מבקש מההורים להיות ערניים במיוחד, היא נוגעת לילדים קטנים.
בבתים שבהם קיים קנאביס רפואי, עצם הנוכחות של המוצר בבית מחייבת אחסון בטוח. ילד אינו מבין שמדובר בתכשיר רפואי, והוא עלול לקחת אותו מתוך סקרנות.
לדברי לבון, ילדים שנחשפו לקנאביס עלולים להגיע לבית החולים עם מצבים רפואיים משמעותיים, לרבות ירידה בהכרה ובמקרים קשים גם פגיעה בנשימה. "אני טיפלתי בילדים כאלה", הוא אומר. "אין בית חולים שלא טיפל במקרים כאלה".
לכן, ההנחיה להורים פשוטה: לא משאירים קנאביס במקום שילד יכול להגיע אליו. לא על השיש, לא במגירה נגישה ולא במקום שבו הילד יכול לקחת אותו בטעות.
איך יודעים שהשימוש אצל נער הפך לבעיה?
אצל בני נוער הסיפור מורכב עוד יותר, משום ששינויים בהתנהגות יכולים להיות קשים לזיהוי. לא כל נער שמתנסה בקנאביס בהכרח יפתח התמכרות, אך שימוש קבוע ותכוף צריך להדליק נורה אדומה. ההורים עשויים להבחין בשינוי בהרגלים, באי שקט, בעיסוק מוגבר סביב השימוש או בכך שהחומר הופך בהדרגה למרכז החיים.
אבל גם כאשר מזהים סימנים כאלה, הדרך שבה מגיבים אליהם חשובה.
"אנחנו באים ממקום חיובי ולא כועסים", אומר לבון. "אסור לכעוס, אבל אסור גם להיות אדישים". במקום שיחה שמתחילה באיום או בעונש, הוא ממליץ על גישה שמנסה להבין מה קורה, מדוע הילד משתמש והאם נדרשת עזרה.
לא כל מה שנראה "טבעי" באמת מגיע נקי
הסכנה אינה מסתיימת בקנאביס עצמו. כאשר מדובר בחומר שמגיע ממקור לא מפוקח, קיימת גם שאלת הזיהומים והחומרים הנוספים.
בשנים האחרונות נרשמו בישראל אירועי הרעלה שנקשרו לחומרים שנמכרו תחת שמות שונים והכילו רכיבים מסוכנים. ד"ר לבון מזכיר גל של אירועי הרעלה קשים שנרשמו באזור חיפה, שבהם הגיעו לבית החולים כ- 100 אנשים, לאחר שימוש בחומרים שנמכרו כקנאביס וחומר טבעי, כאשר על פי החשד היו מעורבים בהם חומרים נוספים ומסוכנים. במקרים מסוימים דווח על הפרעות קשות במערכת הקרישה ודימומים, לרבות דימומים מוחיים.
המסקנה מבחינתו ברורה: אי אפשר להסתמך על הכיתוב "טבעי" או על האופן שבו החומר נראה.
אז מה חשוב שהציבור יידע?
המסר של ד"ר לבון אינו מסתכם באמירה שקנאביס "טוב" או "רע". השאלה, לדבריו, היא במה האדם משתמש, מאיפה החומר הגיע, באיזה גיל הוא נמצא, מה מצבו הבריאותי, באיזו תדירות הוא משתמש ומהי דרך הצריכה.
מי שמקבל קנאביס במסגרת רפואית צריך לדעת מה מטרת הטיפול, כיצד להשתמש בו, מהן תופעות הלוואי האפשריות ומה לעשות כאשר מופיעה תגובה חריגה. מי שמשתמש בקנאביס לצורך פנאי צריך להכיר את הסיכונים ולא להסתמך על הטענה ש"זה רק צמח". וכאשר יש ילדים בבית, האחריות מתחילה באחסון בטוח.
"צריך ללמד את הצעירים מה הסיכונים", מסכם לבון. "כשמשתמשים באלכוהול, בסמים ובעישון צריך להבין מה הסיכון. מה אני מרוויח ומה אני מפסיד?" זו אולי השאלה החשובה ביותר בכל הנוגע לקנאביס: לא רק מה מרגישים בזמן השימוש, אלא מה עלול לקרות אחריו ובעיקר, האם אנחנו באמת יודעים איזה סיכון אנחנו לוקחים.