בוטלה תוכנית להקמת שדה תעופה בחיפה!!!
ממרפסת ביתי אני צופה על נמל התעופה הבינלאומי של חיפה. גם לאחר השעה 10 בערב נוחתים בו מטוסי נוסעים.
שדה התעופה בחיפה הוא הראשון שנבנה בארץ-ישראל. זה היה בשנת 1934, כשלוש שנים לפני הקמת שדה התעופה בלוד. וזה החיפני הדל והנכלם היה, בעצם כבר אז שדה תעופה בינלאומי, ששירת את חיל האוויר המלכותי הבריטי ואת עובדי חברת הנפט איי.פי.סי.
דילוג לחודש דצמבר 1972: נושא שדה תעופה בחיפה העסיק את חבר מועצת עיריית חיפה, ד"ר דב לאופר. בשאילתא לראש העירייה משה פלימן, שכותרתה: "ביטול התוכנית לשדה תעופה בינלאומי ליד חיפה". הודות לארכיון העיר חיפה – אני קורא, בין השאר: "פעמיים ביקשתי… להעלות על סדר יומה של המועצה את שאלת שדה התעופה הבינלאומי השני בארץ… לא הסתרתי את חששותיי שמשרד התחבורה עומד לזנוח את התוכנית, ולהעביר את מרכז הכובד השני בארץ, מהצפון דרומה". וכאן ציטט חבר המועצה לאופר ז"ל את דברי ראש העירייה המנוח, משה פלימן ז"ל, שנאמרו כשנתיים קודם לכן. על פי הציטוט, פלימן הסכים שהתפתחות חיפה בתחומי התיירות, המסחר והכלכלה תלוייה במידה לא מעטה בהתפתחות הקשר האווירי, וכי צרכי העיר ומקומה המרכזי בחלק זה של המדינה, מחייבים להקים את שדה התעופה הבינלאומי השני במדינה, בסביבת חיפה. עוד צוטט ראש העירייה כמי שהודיע שהנהלת העירייה תברר את העניין במוסדות ממשלתיים, מתוך מגמה ללחוץ ולהשפיע שאם יתוכנן בארץ שדה תעופה בינלאומי שני, הרי מן הדין שמקומו יהיה בחיפה. זה היה, כאמור, כשנתיים קודם השאילתא.
והנה, כן טען חבר המועצה, מהנדס העיר הודיע לו שמשרד התחבורה זנח את התוכנית, ואפילו אם יוקם אי-פעם שדה תעופה בינלאומי בצפון, הוא לא יהיה בסביבת חיפה. עכשיו ביקש ד"ר לאופר לדעת מה עשה ראש העירייה בנושא זה, אם בכלל. וראש העירייה הפתיע! הוא הודיע שלא משרד התחבורה ולא כל גוף ממשלתי אחר, אף אחד מהם לא החליט להקים שדה תעופה בינלאומי בחיפה.
אדרבא, הייתה זו יוזמתה של העירייה, ומשה פלימן שעמד בראשה, העלה נושא זה בפגישה אישית עם שר התחבורה, הלוא הוא שמעון פרס, כבר בפברואר 1972. ומה השיב הנשיא לעתיד? פרס הודיע שהקמת השדה הבינלאומי באיזור חיפה איננו אקטואלי בגלל הוצאות של מאות מיליוני לירות, ובגלל שטח של אלפי דונם הדרושים לשדה כזה, ואשר אינם נמצאים בחיפה ובסביבתה. חרף תשובת שמעון פרס, חזר ראש עיריית חיפה ודרש להקים שדה תעופה בינלאומי בסביבת העיר, או לא הרחק ממנה.
לא לביזה!
מנשר שפרסמה וועדת המצב שליד וועד הקהילה העברית בחיפה. המועד: ערב פסח, 1948: "ליישוב העברי בחיפה! אחים ואחיות במולדת: הפעולה המזהירה של כוחות ה'הגנה' השתיקה את השתוללות הכנופיות הערביות בחיפה. לא צבא זר, כי אם הצבא שלנו, בנינו ואחינו, הם שביצעו…פעולה צבאית אשר פתחה לפנינו מחדש את הכבישים, את הגשרים, הרחובות, הסמטאות והעמידה תחת שמירתנו מרכזי שירותים חיוניים. חיפה הייתה לעיר עברית, ותישאר עיר עברית. הפעולה הסתיימה בהחלטת שכנינו הערבים לעזוב את העיר ולפנותה… בצאתם הם משאירים את רכושם ועלינו לעשות את אשר ביכולתנו כדי לשמור עליו. עיניים רבות בעולם כולו תעקובנה אחרי מעשינו כאן לראות איך ננהג בשכנינו וברכושם. בל תחולל קדושת הניצחון על ידי מעשי שוד וביזה… המערכה טרם הסתיימה. עוד רבים האויבים בפנים הארץ ומעבר לגבולותיה. עוד נמשך המאבק על הזירה הבין-לאומית. טרם היגענו למנוחה. נמשיך להיות ערים ודרוכים. ויהא ניצחון זה בפרוס חג הפסח, חג השחרור, אות לניצחונות הבאים להקמת המדינה היהודית החופשית…".
המנשר מצוטט מתוך הספר "חיפה – מילון עיר ההווה" שבהוצאת מוזיאון העיר חיפה.
מעקב אחר קומוניסטים
השנה היא 1942. גורמים במוסדות השילטון העברי בארץ ישראל עקבו כאן אחרי חברי המפלגה הקומוניסטית ותיעדו את תנועותיהם. ומי עקב? הש"י, הלוא הוא שירות הידיעות של ה"הגנה". את המידע שמצא העביר הש"י לראשי ה"הגנה" במרחבים השונים ולמזכירי מועצות הפועלים. קרי, אנשי מפא"י. וכך הגיע המסמך הבא לידי מזכיר מועצת פועלי חיפה באותן שנים, אבא חושי. ויש לזכור שמעמדו של אבא חושי היה דומיננטי במוסדות המפלגה ובממסד העברי. המסמך נמצא באוסף אבא חושי באוניברסיטת חיפה.
וכך כתוב, בין השאר, במסמך, שכותרתו: "במערכות הנוער הקומוניסטי". המדווח הוא אדם שמציג עצמו בשם "עומרי". וזה נשמע ככה: "הבחור שמביא את העיתונים והכרוזים לתאים, שמו שמעון. גרישה, מזכיר התא, עבר לגור ברחוב תבור 17 (בית בן קומה אחת). שמו הנכון הוא א'. גרישה היה בין המשתתפים בכינוס הארצי של הנוער הקומוניסטי שנתקיים לפני זמן מה. הבחור היה קומוניסט גם בחו"ל (וינה) והגיע ארצה עם 'עליית הנוער'…אביו ואחותו אף הם קומוניסטים. מקום עבודתו, בגרז' של הצבא.
"ב'עליית הנוער' שבקיבוץ (זה וזה) יש שניים-שלושה צעירים קומוניסטים. הידיעה ממקור פנימי. בחור אחד שעזב את 'עליית הנוער' שבקיבוץ (ג'ינג'י) ממלא תפקיד בנוער הקומוניסטי בחיפה.
"מקור פנימי מאשר שב'מחנות העולים' יש תא קומוניסטי.
"(אדם בשם זה וזה) בוחן מועמדים חדשים לפני שהם מתקבלים לתא. האקטיב (חבר מזכירי התאים של הנוער) נפגש בקביעות עם מדריך בוגר מטעם המפלגה, שמסביר להם את הנושאים לשיחות שעליהם להעביר בתאים.
"שמו של הבחור השני מ'השומר הצעיר' שד' ב' מטפל בו הוא א' מ'. כינויו המפלגתי של ד' ב' הוא 'עוזי'".
עד כאן מתוך דיווח הש"י על הנעשה במערכות הנוער הקומוניסטי בחיפה ובכמה מקיבוצי האזור.
עברית על במת "בית החלוצות"
ד"ר אלי נחמיאס המנוח, שחקר, בין השאר את צפונות מועצת פועלי חיפה לדורותיה, חשף את המכתב הבא. מדובר במכתב תשובה שכתבה ד"ר פניה מלניק מהנהלת "בית החלוצות" בחיפה. "בית החלוצות" היה מעון נשים מטעם ליגת נשים למען ארץ-ישראל. מיקומו: רחוב יל"ג 5, סמוך לבניין קולנוע "רון" הנטוש.
המכתב נשלח למועצת פועלי חיפה באפריל 1945. וכך כתוב בו: "קיבלנו את מכתבכם… בדבר השכרת האולם ל'חוג הספרותי' העורך בקביעות פעולות שונות בלועזית… הננו קובעים כי 'החוג הספרותי' … הוא החוג הידוע (בשם) 'מוסיקה ואמנות לכל', והוא אינו עורך אצלנו בקביעות פעולות בלועזית. כי אם שכר את האולם אצלנו פעמים אחדות לנשפים מוסיקליים, ורק פעמים מספר סידר הצגה בגרמנית. על כך גם הפנינו את תשומת ליבם והודענו להם שאין אנו מסכימים להרשות להם יותר הצגות בשפה לועזית". סוף ציטוט.
הנהלת "בית החלוצות" הבהירה שהיא איננה בודקת מראש את הנושא שלמענו האולם מוזמן אצל לקוחות שמוכרים לה, ורק משום כך יכולה הייתה לקרות אותה אי-הבנה. ומה אנו למדים מן המכתב? שמועצת פועלי חיפה ההסתדרותית, השותפה בליגת הנשים, לא רק סידרה עבודה, וגם דאגה לעובדים ולבריאותם, היא גם קבעה באיזו שפה ייערכו אירועים שונים באולמות ששייכים במישרין ובעקיפין להסתדרות, והשפה היא עברית, כמובן!
בל יקל הדבר בעיניכם. מועצת פועלי חיפה באמצע שנות ה-40 במאה שעברה, בהנהגתו של המזכיר אבא חושי, הייתה גורם שילטוני של ממש ב"חיפה האדומה". חשוב גם לזכור שבאותן שנים שוחרי השפה העברית דבקו במשימתם להחדיר את השימוש בשפתנו לחיי היום-יום בכלל, ובמגעים עם השילטון הזר, בפרט. שהרי היו אלה שנים של טרום-מדינה ושל מאבק גם על הצביון העברי.