ציפור הזית וכבוד ראש האיר (כך במקור)
נפתח בצרור מודעות ושלטים משעשעים בחיפה: על דלת הכניסה לחדר השירותים במוסד ציבורי הופיע השלט הידוע: "גברים", כולל איור של גבר. מעל השלט התנוססה מודעה בזו הלשון: "ברוכים הבאים… הכניסה לגברים בלבד!!!!! העבריין ייענש". סוף ציטוט. סליחה, העבריין צריך להיענש? במה חטא? לא העבריינית צריכה להיענש?
והנה מודעה על לוח מודעות עירוני. היא בישרה לפני שנים רבות על אירוע בבית "הפועל" בחיפה. ומי שמכיר את הבית הזה שבשכונת הדר-הכרמל, יודע שהוא שוכן ברחוב ציפורה זייד. כך חלקה עיריית חיפה כבוד לציפורה, אשתו של אלכסנדר זייד, השומר המיתולוגי משיך אברק.
ואיך כתבו במודעה את השם "ציפורה זייד"? כתבו כך: רחוב "ציפור הזית". הנה התבשרנו שעולם בעלי הכנף ועולם הבוטניקה התברכו גם ב"ציפור הזית". נפלאות דרכי הטבע…
לפני שנים רבות הוענקה תעודת "יקיר חיפה" לאיש הפרסום הוותיק שמעון ליניאל ז"ל. ומי חתום על התעודה? ראש העיר אריה גוראל ז"ל.
ומהו תוארו? "ראש האיר". ליניאל, אומן המילים, "תפס" מיד את השגיאה והסב את תשומת לב מארגני הטקס. אלה, לדבריו, ביקשו לקחת את התעודה ולתקן את הטעות, אך ליניאל חייך וסירב להחזירה, כשם שלא משמידים בול דואר שבו מתנוססת שגיאת דפוס, שהרי ערכו רב מאוד. התעודה הממוסגרת התנוססה שנים בדירתו של שמעון ליניאל בחיפה.
להילחם על הלחם
שנות ה-40 במאה שעברה: המלחמה על הלחם: הנה מודעה בעברית עם תרגום לגרמנית : "ידון הקהל בעצמו: המשובח, הזול ביותר! לחם ויטמין שיפון של רוזנברג. כמו-כן שאר מיני הלחם של רוזנברג הם תוצרת ממדרגה הראשונה. אחרי 47 שנות ניסיונותיי במקצוע האפייה, הזכות בידי לציין את העובדה, כי מלבד למצות, אין מייצרים לחם בעולם כולו בלי תוספת חמץ או שמרים…
"הודות לניסיונותיי המקצועיים, ביכולתי לייצר לחם משובח וכל מיני מאפה משובחים, אשר בהם לא יוכל להתחרות בי שום אופה בטיב הלחם, קלות עיכולו ובאופן תוצרתו ההיגיינית.. ההוזלה המופרזת במחיר, משמע ירידת טיב הלחם, או הפחתת המשקל. בייחוד הנני מציע לחם מקורי ד"ר בירחר-בנר, המיועד לזקוקים לדיאטה ולמבריאים.
הקונה את הלחם של רוזנברג, בטוב הוא בוחר!".
עד כאן המודעה. היא נמצאת בארכיון בארכיון העמותה לתולדות חיפה. ותודה לסימה גזית ולשאול טוכטרמן.
"תרשום על הקרח!"
יוני 1955: דיירי דרך נווה שאנן (רחוב "יד לבנים") במכתב אל וועד שכונת נווה-שאנן: "היות ואנו אנשי עבודה שחורה, ואנו יוצאים לעבודה או לחפש עבודה, בשעות המוקדמות, ונשותינו יוצאות גם כן … בשעות הבוקר לעבודות-חוץ, כולל משק בית וכיוצא בזה, אין באפשרותנו לקנות קרח בשעות 10 עד 12, מתי שהקרחן בא". (חידוש לשוני: קרחן).
על כן, מבקשים לאפשר לנו לקנות קרח בין השעות 6 – 7 בבוקר, אחרת בחום הקיץ האוכל מתקלקל… חלוקת הקרח הבלתי צודקת מבחינת שעות החלוקה בשכונות העשירים יכולה להיעשות בשעות המאוחרות יותר, ובכך לאפשר לנו לקבל את הקרח בשעות המוקדמות יותר, ובכך לא יקופחו שאר השכונות הנ"ל".
המכתב מסתיים במילים הבאות: "נשותינו לא יושבות בבוקר בבית, וגם פריג'ידרים אין לנו".
מחסור ברובים
אפריל 1931. בשכונת נווה-שאנן המצב הביטחוני גרוע. בפרוטוקול וועד השכונה, תחת הסעיף "שמירה", כתוב בזו הלשון: "האדון פ': "נודע לי כי מהשומרים שלנו לקחה המשטרה (הבריטית) את הרובים, ובלילה הם מתהלכים רק במקלות. לפי דעתי, צריכים לפנות למשטרה בעניין זה ולדרוש להחזיר לשומרים את הנשק. הוחלט: על האדונים פ. ומ. להתראות עם מפקח המשטרה בעניין הנ"ל". סוף ציטוט.
דילוג לאחור, לשנת 1926. עדיין בנווה-שאנן. פרוטוקול מספר 26 של ישיבת וועד השכונה: "האדון חינסון מוסר שמפקד המשטרה מסכים לתת לנו שני שומרים רוכבים, בתנאי שנלווה למשטרה כסף עבור קניית שני סוסים, והכסף יוחזר לנו בכל חודש, שלוש לירות.
"הוחלט להודיע למשטרה, כי בפרינציפ הננו מסכימים להצעה, אבל מפני הדוחק הכספי אנו דוחים את מתן ההלוואה לאיזה חודשים. אבל בינתיים הננו מבקשים את המשטרה לתת שני שומרים רגליים. אנו מצידנו מציעים את האדונים, אמסלם וראובני, ומבקשים לקבלם לא בתור שומרי ליל, אלא בתור שומרים סתם, ודורשים לתת להם נשק". סוף ציטוט.
כתבה יפה, הומור בריא, ובעיקר חשובה לשימור ההיסטוריה של אנשי העיר.