(חי פה) – הגינה הקהילתית שהוקמה לא מזמן בשדרות הנשיא 17 בעיר נולדה מתוך חלום של תושבי רמת התשבי ליצור מרחב מפגש ירוק ומשותף בלב השכונה. לאחר מאבק ממושך לקבלת השטח, התושבים הצליחו להקים במקום מוקד קהילתי שוקק חיים, אך סכסוך שכנים שהוביל להשמדת הציוד שנבנה בהתנדבות עצר את התנופה. כעת מקווים הפעילים כי העירייה תסייע בתיווך ובהסדרת הפעילות, כדי שהגינה תוכל לחזור ולשגשג.
הגינות הקהילתיות הפכו בשנים האחרונות לאחד ממנועי החיבור החברתיים המשמעותיים ביותר בשכונות חיפה. מדובר במיזמים המאפשרים לתושבים לקחת אחריות על שטחים ציבוריים, לטפח אותם ולהפוך אותם למרחבי מפגש ירוקים ונעימים עבור כלל הקהילה. כיום פועלות ברחבי העיר 23 גינות קהילתיות, המלוות על ידי אגף חברה וקהילה בעיריית חיפה.
אחת מהן היא "גינת האורנים" בשדרות הנשיא 17, שנחנכה לפני פחות משנה ביוזמת תושבות שכונת רמת התשבי, ירדן דיסקין ושירה דושי בר.
הגינה הוקמה לאחר פניות ובקשות מצד תושבים שביקשו ליצור מרחב ציבורי קהילתי בשכונה, שבה מתגוררות משפחות צעירות רבות עם ילדים לצד אוכלוסייה ותיקה, אך חסרים בה שטחי מפגש ציבוריים זמינים ונגישים.
לדברי ירדן דיסקין, מתכננת ערים ותושבת השכונה, הדרך להקמת הגינה הייתה ארוכה ומורכבת.
"המאבק התחיל עוד לפני שאני גרתי כאן", היא מספרת. "שירה ותושבת נוספת בשם נועה פנו לעירייה בבקשה להקים מקום קהילתי בשכונה, אבל נאמר להן שאין שטח מתאים. כשהצטרפתי לתהליך בדקתי בעצמי מספר שטחים ציבוריים בשכונה שעומדים בקריטריונים הנדרשים, ייעוד ציבורי ובעלות עירונית. היו אפילו שטחים שנראו לנו מתאימים יותר מבחינת מיקום ובטיחות, אבל הם לא אושרו".
לדבריה, גם קבלת האישור לשימוש בשטח הנוכחי ארכה חודשים ארוכים. "נדרש מאבק לא פשוט רק כדי לקבל אישור להשתמש במקום. לא ביקשנו תקציבים או השקעות גדולות, רק אפשרות לפעול בשטח ציבורי מוזנח שלא נעשה בו כל שימוש".
קהילה שנבנתה במו ידיה
לאחר קבלת האישור החלו התושבים להיפגש באופן קבוע במקום. בהתחלה הגיעו מעט אנשים, אך עם הזמן הצטרפו עוד ועוד משפחות ופעילים. "עשינו הכול בעצמנו ועל חשבוננו", מספרת דיסקין. "בנינו ספסלים, ערוגות, נדנדות, הכנו מחצלות ושלטים, קיימנו מפגשים שבועיים ויצרנו כאן קהילה אמיתית.
היה מרגש לראות איך אנשים מחפשים מקום להיפגש ולהכיר את השכנים שלהם".
שיאה של הפעילות הגיע באירוע קהילתי גדול שכלל הופעה והשתתפות של עשרות רבות של תושבים. "הגיעו לכאן קרוב למאה איש. רק אז הגיעו נציגים מהעירייה לראות מה קורה בשטח והבינו שיש כאן משהו אמיתי ומשמעותי".
אלא שאז, לדבריה, הגיעה המכה הקשה. "אחת השכנות שהתנגדה לגינה זרקה לפח את כל מה שבנינו ספסלים, נדנדות, שלטים שילדים הכינו, מחצלות וכל הציוד שהיה במקום. זה היה שובר לב עבור כל מי שהשקיע כאן".
"לא מבקשים כסף – מבקשים שותפות"
מאז אותו אירוע מתקשים הפעילים להחזיר את הגינה לפעילות מלאה. לדברי דיסקין, הבעיה המרכזית כיום אינה תקציבית אלא קהילתית. "אנחנו לא מבקשים כסף. הצלחנו אפילו להשיג מענק בעצמנו דרך קול קורא של העירייה והמשרד להגנת הסביבה. מה שאנחנו מבקשים הוא סיוע בתיווך מול השכנים וביצירת שיח משותף שיאפשר לכולם להבין מהי מטרת הגינה".
לדבריה, החשש המרכזי הוא שתושבים ישקיעו שוב מזמנם ומכספם, רק כדי לגלות שהעבודה נהרסת פעם נוספת. "אנחנו צריכות שהעירייה תהיה נוכחת ותיתן גיבוי. ביקשנו לקיים שיתוף ציבור מסודר עם השכנים כדי למנוע עימותים בעתיד, אבל עד היום לא קיבלנו מענה מספק. אם לא תהיה מעורבות עירונית, קשה יהיה להחזיר את האמון של התושבים".
"השכונה זקוקה למקום כזה"
גם שירה דושי בר, ממובילות המיזם, מדגישה את החשיבות הרבה של הגינה עבור תושבי רמת התשבי."יש כאן המון משפחות צעירות וילדים, וזה נהדר, אבל חסר מקום ציבורי שבו אפשר פשוט להיפגש", היא אומרת. "בגלל זה היה לנו כל כך חשוב לקבל שטח לטובת הציבור".
לדבריה, הפעילות בגינה יצרה חיבורים חדשים בין תושבים שלא הכירו קודם. "במשך חודשים נפגשנו כאן באופן קבוע ובנינו דברים יחד. זה היה הרבה יותר מגינה זה היה מקום שיצר קהילה".
לאחר שהציוד הושלך לפח, נותרו רבים מהפעילים בתחושת אכזבה. "יש היום חשש אמיתי להשקיע מחדש. אנשים מפחדים שהדברים שוב ייהרסו. לכן הגינה נראית כרגע קצת שוממת, למרות שהרצון להמשיך קיים".
אתגרים תכנוניים
מעבר למחלוקות עם חלק מהשכנים, מצביעות מובילות המיזם גם על קשיים הקשורים למיקום עצמו. הגינה ממוקמת בחורשת אורנים קטנה הסמוכה לקמפוס הגנים הדו לשוניים, סמוך לציר תנועה מרכזי.
בשל מערכת השורשים של האורנים, לא ניתן לשתול ישירות באדמה, ולכן נדרשת הקמה של ערוגות מוגבהות ותשתיות מיוחדות.
"זה שטח עם פוטנציאל, אבל הוא לא אידיאלי", אומרת דושי בר. "היינו שמחות לקבל מקום פנימי יותר בתוך השכונה, בטוח ונגיש יותר למשפחות. למרות זאת, החלטנו לקחת את מה שיש ולהפוך אותו למשהו טוב עבור הקהילה".
למרות האתגרים הרבים, התושבים אינם מוותרים על החזון שהוביל להקמת גינת האורנים. המענק שקיבלה הגינה צפוי לסייע בהקמת ערוגות חדשות ובהמשך פיתוח המרחב הקהילתי, אך הפעילים סבורים כי לצד התמיכה התקציבית נדרשת גם מעורבות עירונית משמעותית יותר. בין היתר הם מבקשים לבחון אפשרות לגידור של המתחם, הן מטעמי בטיחות בשל מיקומו בסמוך לציר תנועה מרכזי, והן כדי לצמצם את כניסת החזירים לשטח.
בנוסף, הם מדגישים את החשיבות בקיום הליך של שיתוף ציבור והסברה לתושבי האזור, במטרה לחזק את ההיכרות עם מטרות הגינה ותרומתה לקהילה. לדבריהם, השלט שהוצב במקום ומציין כי מדובר בגינה קהילתית אינו מספק מענה אמיתי, ונדרש דיאלוג רחב יותר שיסייע ביצירת שיתוף פעולה והבנה בין כלל תושבי השכונה.
"הוכחנו שיש כאן ביקוש אמיתי," מסכמת דיסקין. "אנשים רוצים להכיר את השכנים שלהם, להיפגש, ליצור ולעשות משהו טוב ביחד. כל מה שאנחנו מבקשים הוא לקבל את הכלים והגיבוי שיאפשרו לקהילה הזאת להמשיך לצמוח".
בינתיים, בין עצי האורן בשדרות הנשיא, ממתינה גינת האורנים להזדמנות נוספת לפרוח לא רק כמרחב ירוק, אלא כסמל לכוחה של קהילה שמסרבת לוותר.
מעיריית חיפה נמסר לחי פה: "הקמת הגינה הקהילתית בשדרות הנשיא נעשתה לאחר הליך מסודר של בחינת מיקום ויידוע הציבור, שבוצע בשיתוף התושבים. במסגרת ההליך ניתנה לתושבי האזור אפשרות להגיש התנגדויות בפרק הזמן שנקבע לכך, ולא התקבלו התנגדויות.
המיקום שנבחר והיקף התמיכה העירונית הוצגו לתושבים מראש, והפעילים ידעו אילו אמצעים ומשאבים תעמיד העירייה לטובת המיזם. העירייה ממשיכה לתמוך ולקדם יוזמות קהילתיות ברחבי העיר ופועלת בהתאם למדיניות ולנהלים החלים על כלל הגינות הקהילתיות".
א. מדובר בחורשת אורנים זעירה. לא מתאימה לגינה קהילתית. את זה אפשר להקים בשיפולי ואדי לוטם בהמשך לרמת התשבי ולא בכביש ראשי.
ב. טוב תעשה העירייה אם תהפוך את המקום לגינת כלבים + גינת כושר עם מתקני אימון (אפילו בסיסיים כמו מערכת מוטות מתח לטובת תושבי האזור.
ג. הכעס של הדיירים מסביב על הרעש כנראה אומר שכן היו התנגדויות או שהעירייה כרגיל התעלמה ולא עשתה שיתוף הציבור בצורה ראויה.
ד. במקום להתעקש על משהו לא ראוי ולבזבז משאבים עירוניים כדאי שהעירייה תעשה שם גינת כלבים וגינת אימון כושר ותמצא שטח בואדי ושם תקצה משאבים להקמת גינה קהילתית שתהנה ממיקום שקט בטבע ולא רחוב ראשי. עוד הוכחה שהכל נעשה הפוך בחיפה והעיר סובלת מהעדר תכנון קהילתי, העדר שיתוף ציבור אמיתי (לא יידוע בתוכניות שכבר יצאו לביצוע) והעדר חשיבה מסודרת על יעודי ושימושי קרקע ושטח פתוח לנפש בשכונות צפופות מדי – כל שכונות הרכס במחסור גדול מאד וקריטי בשטח ירוק לנפש, העדר מגרשי ספורט, העדר מדרכות רחבות להליכה וריצה. מדובר בפגיעה אדירה ומתמשכת באיכות החיים בחיפה.