השמש כבר ירדה מאחורי הכרמל כשמבקרים המשיכו לזרום אל גן האם. בין עצי האורן, דוכני הספרים והתאורה שנפרשה מעל המתחם התקיים גם השנה יריד הספר החיפאי שהצליח למשוך קהל מגוון של משפחות, צעירים וקוראים ותיקים.
בעידן שבו רוב הקריאה מתבצעת דרך מסכים, יש משהו מעודד במראה של אנשים שעוצרים ליד דוכן ספרים, מדפדפים, מתלבטים ומנהלים שיחה עם סופר או מוציא לאור. היריד סיפק בדיוק את זה: מפגש בין קוראים, יוצרים וספרים.

לצד סטימצקי, רשת הספרים המרכזית ביריד, בלטו גם ההוצאות העצמאיות ומתחם היוצרים המקומיים שהופק על ידי "אנטארקטיקה". לא מעט מבקרים עצרו דווקא שם, חיפשו שמות פחות מוכרים וגילו ספרים שלא בהכרח ימצאו את דרכם לחלונות הראווה של הרשתות הגדולות.
אחד הדברים היפים ביריד היה המפגש בין דורות: ילדים ישבו על מחצלות או על סלעים עם אבא או אמא ועיינו יחד בספרי ילדים, בני נוער הסתובבו בין הדוכנים, והורים חיפשו כותרים חדשים וישנים. ברקע נשמע עמיר לב, שקולו העמוק הוסיף לאווירה של הערב.

השנה כלל היריד גם שיתוף פעולה עם עמותת "מקום לשירה". במסגרת המיזם הוצגה תערוכת השירה החזותית "חופש תנועה" בתחנות הכרמלית, והרחיבה את פעילות היריד מעבר לגן האם אל המרחב העירוני.
לא כל אירוע תרבות חייב להיות גדול או נוצץ כדי להצליח. לפעמים מספיק לראות את התורים בדוכנים, את הילדים שיוצאים עם ספר חדש ואת המבוגרים שעוצרים לשיחה עם סופר מקומי. אחרי כמה שעות ביריד, היה ברור שהספר המודפס עדיין לא כתב את המילה האחרונה…




