״ביתנו״ — מבית תרבות של פועלי חיפה למרכז הקהילתי של הדר

סיפור על בניין: ברחוב ירושלים 29, בלב שכונת הדר הכרמל, ניצב כבר עשרות שנים מבנה ציבור מוכר, אשר שיקף לאורך הדורות את התמורות החברתיות והאנושיות שעברו על השכונה כולה.

מבית תרבות של פועלי חיפה בשנותיה הראשונות של המדינה, דרך מרכז קליטה תרבותי לעולי ברית־המועצות בשנות ה־90, ועד למרכז קהילתי רב־תרבותי בימינו — “ביתנו” הפך לאחד מסמליה החברתיים והתרבותיים של הדר.

קיצור תולדות וגלגולי השמות

ראשיתו של המרכז ברחוב ירושלים 29 עוד בשנת 1939, כאשר “פלוגות הפועל” של מועצת פועלי חיפה הקימו במקום צריף עץ ביוזמתו של יוסף אלמוגי ובתמיכתו של אבא חושי. הצריף שימש מוקד לפעילות חברתית ותרבותית של תנועת הפועלים בשכונת הדר הכרמל, שהייתה באותם ימים לבה המסחרי והתרבותי של חיפה העברית.

בשנות ה־50 הוחלט להקים במקום מבנה קבע מודרני שישמש בית תרבות מרכזי. המבנה תוכנן בידי האדריכל שלמה דורי ונחנך ב־19 בינואר 1956. בתחילה נקרא “בית התרבות ע״ש ויליאם גרין”, על שמו של מנהיג הפועלים האמריקאי וידיד ישראל, אך בפי תושבי העיר התקבע השם “ביתנו”.

האולם שימש במשך שנים להקרנות סרטים, להצגות, לאספות ציבור ולהרצאות, והיה אחד ממוקדי התרבות המרכזיים של הדר הכרמל.

עם גל העלייה הגדול ממדינות ברית־המועצות לשעבר בראשית שנות ה־90, הוסב המבנה למרכז תרבות קהילתי לעולים החדשים, והשם “ביתנו” קיבל משמעות חדשה — בית קהילתי וחברתי לאלפי העולים שהתיישבו בהדר.

בעשורים האחרונים עבר המרכז תהליך של שיפוץ והתחדשות כחלק מפעילות “קהילת הדר”. לאחר תרומתם של רות וברוך רפפורט לשיקום המבנה ולשדרוגו, נוסף למקום גם שמם, וכיום הוא פועל כחלק מ״מתנ״ס הדר – בית רפפורט״, המשמש מרכז קהילתי רב־תרבותי לתושבי השכונה.

תיאור המבנה

מבנה “ביתנו” מייצג אדריכלות ציבורית ישראלית אופיינית לאמצע המאה ה־20 — מודרניזם פונקציונלי בעל אופי קהילתי־ציבורי. חזית הכניסה, הפונה לרחוב ירושלים, מאופיינת בפשטות ובניקיון צורני. קיר הזכוכית הגדול המשתרע לגובה החזית מעניק לחללים הפנימיים שפע של אור טבעי, אך בה בעת משתלב היטב במרקם הבנוי של הרחוב וברוח הסגנון הבינלאומי. גג המבנה, משמש אף הוא לפעילות חברתית פתוחה.

ליבו של המבנה הוא אולם המופעים המרכזי, שתוכנן כאמפיתיאטרון פנימי ובו כ־230 מקומות ישיבה. במשך השנים שימש האולם להקרנות סרטים, להצגות, לאספות ציבור ולאירועי תרבות קהילתיים.

לצד האולם המרכזי נבנו חדרי פעילות וכיתות שאפשרו לקיים חוגים, הרצאות ופעילות חברתית מגוונת. עם השנים עבר המבנה עבודות שיפוץ והתאמה, נוספו אמצעי נגישות וחזיתו חודשה, תוך שמירה על אופיו המקורי.

על האדריכל: שלמה דורי (דוסטרובסקי)

שלמה דורי (דוסטרובסקי) היה מן האדריכלים הבולטים שפעלו בחיפה בתקופת המנדט ובשנותיה הראשונות של המדינה. משפחתו עלתה מאוקראינה ב-1905 והתיישבה בחיפה. אחיו היה הרמטכ״ל הראשון של צה״ל, יעקב דורי. אחיינו, ירחמיאל דורי, כיהן לימים כמהנדס העיר תל אביב.

דורי היה מזוהה עם האדריכלות המודרניסטית והסגנון הבינלאומי, ופעל רבות עבור מוסדות ההסתדרות ומועצת פועלי חיפה. לצד בתי מגורים שתכנן על רכס הכרמל, עסק בעיקר בתכנון מבני ציבור וקהילה, אשר ביטאו את רוח הבנייה הציבורית והחברתית של התקופה. אחת העבודות המוכרות ביותר שלו היא מבנה ״ביתנו״.

ביתנו- מקום מפגש אנושי

סיפורו של “ביתנו” הוא במידה רבה גם סיפורה של הדר הכרמל עצמה — שכונה שעברה תהפוכות חברתיות ודמוגרפיות, אך שמרה לאורך השנים על אופייה כמרכז אנושי, תרבותי וקהילתי של חיפה.

״ביתנו״ ממשיך גם כיום למלא את ייעודו המקורי: מקום מפגש פתוח לתושבי העיר, שבו תרבות, קהילה וזיכרון עירוני נפגשים תחת קורת גג אחת.

קוראים יקרים,

הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
אנו מזמינים את קוראינו להציע בניינים כנושאים לכתבות ובמידה ויימצאו סיפורים מעניינים מאחוריהם נשמח לסקור אותם במדור זה.