מלון הרצליה בחיפה – מאירוח יוקרתי על הכרמל לסופרמרקט שכונתי

סיפור על בניין: ברחוב קלר 7, בלב מרכז הכרמל של ימינו, ניצב מבנה שבתחילת דרכו שימש כאחד ממלונות החלוצים על ההר – מלון הרצליה. כיום קשה לזהות את עברו, אך בשנות ה־20 היה זה חלק מרשת בתי אירוח שעיצבה את דמותו של הכרמל כאזור קיט מבוקש.

מלון הרצליה במרכז הכרמל– קיצור תולדות

מלון הרצליה נפתח ב־3 ביולי 1923 ברחוב קלר 7, ביוזמת משפחת הלוי – אפשטיין, והיה מן המוקדמים בבתי המלון שעל הכרמל.

המלון פנה לקהל יהודי, שמר על כשרות והציע תנאים מתקדמים לזמנם, ובהם תאורה ממצברים, מים זורמים ואף טלפון. הוא היה השלישי בשורת המלונות בשם ״הרצליה״ – ע״ש חוזה המדינה- שנפתח ע״י המשפחה.

בשנת 1928 עבר המלון למשכן חדש ברחוב פנורמה (כיום יפה נוף 34, בבניין הקרוי “נוף חנה”), והמבנה בקלר 7 נמכר למשפחת ברסקי, שהפעילה בו מלון משלה. פעילות זו לא האריכה ימים, וב־1932 פשט המלון את הרגל.

עם האישים שפקדו את מלון “הרצליה” נמנו אהרון אהרונסון, חיים נחמן ביאליק, שמריהו לוין, חיים ויצמן ולורד בלפור.

בהמשך נרכש המקום על ידי יצחק זלצמן, ובו פעל “מלון זלצמן”, אך גם שלב זה היה קצר יחסית. לאורך השנים שינה המבנה את ייעודו, עבר לידי גופים שונים, ולבסוף הוסב לשימוש מסחרי. כיום משמש המקום כסופרמרקט שכונתי.

משפחת לוי ־ אפשטיין

משפחת לוי־אפשטיין נמנית עם חלוצי תחום המלונאות היהודית בארץ ישראל בכלל ובחיפה בפרט. מייסד המשפחה, דוד משה הלוי־אפשטיין (1874–1954), בן למשפחה שמקורה במגורשי ספרד שהתיישבו בחברון, הביא עמו מסורת של יוזמה. השם אפשטיין נוסף לשם המשפחה המקורי (לוי) בעקבות התיישבות המשפחה בעיר הגרמנית אפשטיין לאחר גירושה מספרד.

ראשית פעילותו בתחום האירוח הייתה בשנת 1908, כאשר עבר ליפו ופתח בה מלון בשם “יפה נוף”. בשנת 1910 עברה המשפחה לחיפה, ובה הקים את מלון “הרצליה” הראשון ברחוב הגפן – במבנה הידוע כיום כ“בית הגפן”.

בשנת 1915 הופקע המבנה על ידי השלטון העות’מאני לטובת הצבא. בשנת 1917, לאחר שחרורו מן הצבא הטורקי, פתח דוד משה מלון “הרצליה” נוסף ברחוב אלנבי 7, במבנה שכור מידי בעל נכסים ארמני. מלון זה פעל עד שנת 1939.

כאמור, מלון “הרצליה” על הכרמל פעל בין השנים 1923–1928.

בתי המלון של המשפחה התאפיינו באופי ביתי אך גם בהתאמה מודעת לקהל יעד ברור: הם שמרו על כשרות, ובכך פנו במובהק לציבור היהודי — יתרון משמעותי בתקופה שבה אפשרויות האירוח המותאמות לציבור זה היו מצומצמות.

תיאור הבניין

הבניין ברחוב קלר 7 הוא מבנה דו־קומתי מטיפוס “ליוואן” – בנוי סביב חלל מרכזי רחב ששימש כמרחב התכנסות ואירוח. קומת הקרקע יועדה לשירותי המלון, ובהם חדר אוכל ושירותים נלווים, ואילו חדרי האורחים מוקמו בקומה השנייה.

אחד המאפיינים הבולטים של הבניין היה סדרת הקשתות הגבוהות בקומת הקרקע. הפתחים המקושטים בקומה השנייה השלימו את חזותו החגיגית והייחודית. גמר המבנה היה טיח חלק, בשני גוונים — בהיר וכהה — שנועדו להדגיש את הפתחים.

לחדרי האורחים נוספו מרפסות זיז הפונות לרחוב קלר, אשר חיזקו את הקשר בין פנים המבנה לסביבתו והדגישו את אופיו כבית אירוח פתוח ונושם, המנצל את תנאי האקלים של הכרמל.

על האדריכל

זהות האדריכל שתכנן את הבניין ברחוב קלר 7 אינה ידועה, ואף שנת הבנייה המדויקת לא אותרה עד כה. אם בידיכם מידע אודות זהות האדריכל, נשמח אם תשתפו ותסייעו להשלמת התמונה.

עם זאת, מן המקורות עולה כי המבנה כבר עמד על תילו כאשר דוד משה לוי־אפשטיין פתח בו את מלון הרצליה בשנת 1923, ולפיכך ניתן להניח כי נבנה בשנים שקדמו לכך, בראשית התפתחותו של הכרמל כאזור מגורים ונופש.

בהיעדר ייחוס תכנוני ברור, נותר הבניין עדות אנונימית אך מובהקת לאדריכלות המקומית של התקופה.

בין עבר מפואר להווה מתפורר

כיום מצבו של המבנה ברחוב קלר 7 רחוק מימי תפארתו. הוא משמש כסופרמרקט שכונתי, והעדויות לעברו הולכות ומיטשטשות: הפתחים המקושתים בחזית הפונה לרחוב הברושים נאטמו באופן חסר רגישות, הקירות מכוסים כתובות גרפיטי, הטיח מתקלף והקומה העליונה נראית נטושה.

מצבו המדורדר מעיד על החמצה של ממש — הזדמנות שלא נוצלה להכריז עליו כמבנה לשימור. גם לאחר הסבתו לשימוש מסחרי, ניתן היה לשמרו באופן רגיש ומכבד יותר, שיותיר את איכויותיו האדריכליות ואת זיכרונו ההיסטורי.

כך חולפת תהילת עולם— לא בכורח הזמן, אלא בשל היעדרה של מדיניות שימור ברורה ותקיפה של העיריה.

קוראים יקרים, 
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הללו.