בניין ״הכוורת״ שעל גבעת דאונס בחיפה

סיפור על בניין: לפני שנבנו בתי הדירות על גבעת דאונס עמדה כאן וילה בודדת של ליידי פלורנס דאונס. הבית, שנבנה בשנת 1938 בראש השלוחה, נעלם זה מכבר מן הנוף, אך השם דאונס נותר דבוק לגבעה. על אותה שלוחה עצמה, ברחוב יאנוש קורצ׳אק 2, קם כעבור שנים אחד המבנים המסקרנים של הכרמל – בניין שכינויו בפי תושבי הסביבה: הכוורת.

קיצור תולדות הגבעה

שורשיה של גבעת דאונס נטועים בתקופת המנדט הבריטי. ליידי פלורנס דאונס (Florence Downes), גיסתו של גנרל אלנבי, ובעלה, השתקעו בחיפה, מספר שנים לאחר כיבוש חיפה ע״י הצבא הבריטי, בסיום מלח״ע הראשונה. הם בנו וילה ברחוב יפה נוף 120 ובה גרו מספר שנים. ב-1938, לאחר שנתאלמנה, ליידי דאונס רכשה חטיבת קרקע גדולה על הגבעה שנושאת את שמה היום. כאן היא בנתה וילה מפוארת מוקפת חומה ורודה וגנים רחבי ידיים, ששכנה מעל הדרך העולה במעלה הכרמל- רחוב חורב דהיום.

לאחר מותה של ליידי דאונס, חולקה האחוזה למגרשי בנייה, ועל שטח הגבעה התפתחה בהדרגה שכונת מגורים. השם “גבעת דאונס” נשמר כמזכרת לבעלת האחוזה המקורית, והוא משקף פרק מעבר בתולדות הכרמל — מן התקופה שבה פוזרו על המדרונות אחוזות פרטיות, אל תקופת שכונות המגורים שקמו כאן במחצית השנייה של המאה העשרים.

אודות בניין ״הכוורת״ בחיפה

בפינת הרחובות חורב ויאנוש קורצ’ק (קורצ׳אק 2), ניצב אחד המבנים החריגים בנוף הבנייה של הכרמל: הבניין הידוע בכינויו “הכוורת”. המבנה הוקם באמצע שנות ה־90 ביוזמת היזם ישראל ורנסקי. הקרקע שעליה נבנה הייתה שייכת קודם לכן לתעשיין הישראלי אפרים אילין, מחלוצי תעשיית הרכב בארץ.  את הבניין תכנן האדריכל רם כרמי.

הבניין כולל 47 דירות בגדלים שונים ב-5 קומות מעל 2 קומות חניה תת-קרקעית. הוא קיבל את כינויו – ״הכוורת״- בשל חזית המרפסות המודולריות, היוצרות תבנית המזכירה כוורת דבורים. המרפסות שקועות במסה הבנויה ויוצרות מעטפת תלת־ממדית עשירה בצללים. מאחורי החזית הדרמטית מסתתר עיקרון תכנוני נוסף: הבניין מאורגן סביב חצר פנימית משותפת, המשמשת מרחב ציבורי לדיירים ומאפשרת חדירת אור ואוויר אל עומק המבנה. 

כבר מראשיתו, עורר הבניין תגובות מעורבות. מצד אחד זכה להערכה על הניסיון ליצור טיפוס מגורים שונה מן הבנייה השגרתית בכרמל. מצד אחר נשמעה גם ביקורת — הן בחוגי האדריכלים והן בקרב חלק מן הדיירים — על מורכבותו הצורנית ועל הפער בין הרעיון האדריכלי לבין חוויית המגורים בפועל.

הבניין מצטרף לשכבה המאוחרת בהתפתחותה של גבעת דאונס — שכונה שצמחה מתוך אחוזה מנדטורית רחבת ידיים, ואשר במרוצת השנים נוספו בה מבנים מודרניים בסגנונות שונים.

על האדריכל – רם כרמי

האדריכל רם כרמי (1931–2013) נמנה עם הדמויות המרכזיות באדריכלות הישראלית במחצית השנייה של המאה העשרים. כרמי, בנו של האדריכל דב כרמי, המשיך את דרכה של המשפחה אך פיתח שפה אדריכלית עצמאית. 

רם כרמי תכנן בשותפות עם אחותו, האדריכלית עדה כרמי-מלמד, מספר פרויקטים שהידוע בהם הוא בניין בית המשפט העליון בירושלים.

חלק מעבודותיו של כרמי זכו לתשבוחות רבות כמו בניין בית המשפט העליון או בניין טרמינל 3 בנתב״ג- אך חלק אחר זכה לביקורת ציבורית ומקצועית חריפה, כגון התחנה המרכזית החדשה בת״א, מגדלי הולילנד בי-ם ומגדלי חוף הכרמל בחיפה.

רם כרמי זכה בפרס ישראל לאדריכלות לשנת 2002, בנוסף לפרסים מקצועיים אחרים.

עבודותיו של כרמי עוררו לאורך השנים הערכה רבה לצד ביקורת. מצד אחד הוערכה מקוריותו והשאיפה ליצור אדריכלות בעלת זהות מקומית מובהקת; מצד אחר נטען לעיתים כי מורכבותם הצורנית של המבנים אינה תמיד מתיישבת עם צורכי המשתמשים. כך או כך, דמותו של כרמי נותרה אחת המשפיעות ביותר בעיצוב פני האדריכלות הישראלית בעשורים האחרונים של המאה העשרים.

מן הווילה אל הכוורת

סיפורה של גבעת דאונס משקף את השינוי שעבר הכרמל במאה העשרים: מאחוזות פרטיות מתקופת המנדט אל שכונת מגורים עירונית.

בין הווילה שנעלמה של ליידי דאונס לבין בניין “הכוורת” של רם כרמי נפרש כמעט סיפור שלם של התפתחות הכרמל.

ייתכן כי דווקא בשל ייחודו ראוי הבניין להיכלל ברשימת הבניינים לשימור – כתזכורת לפרק נוסף בתולדות האדריכלות של חיפה.

תודות

תודתי לידידי רמי חן, אשר בזכות צילומיו התאפשרה השלמתה של כתבה זו.

קוראים יקרים, 
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.״