מדים לבנים • ימים של אכול ושתה כי מחר נאכל ונשתה משהו אחר // סיפור קצר

שני בתי-ספר ימיים הכשירו נערים להתמקצע בין הגלים. במכמורת ובעכו. המדים הלבנים והכובע קסמו לרבים שנרשמו לבתי-הספר, מבלי שהייתה להם זיקה כלשהיא לים. ישראל תמרי ושמעון רייכשטט, נרשמים למכמורת ומנחם לורבר, לבית-ספר לקציני-ים בעכו. קשה לתאר את ההתרגשות של נערים צעירים לבושים כמו חיילים והרושם העז שהשאירו על הבנות עם המדים הלבנים.

יום שישי, חמים ונעים באוקטובר, התארגנו לבילוי מתוכנן בפנימיית קציני-ים בעכו. ההזמנה לבילוי וסגנונה הועברה לבנות וכך נכנסנו בקלות דרך פירצה בגדר, המיועדת למוזמנים בלבד. הגענו למתחם בית-הספר, המתפקד כמתקן צבאי לכל דבר. פנינו מועדות הישר לקו המים.

תוך דקות, כולנו, בנים ובנות עם בגדי-ים, רוקדים ומבלים על החוף. עצים שהוכנו מראש, משמשים כחומר בעירה למדורה שמאירה את השטח. חיכינו שהעצים הבוערים יהפכו לפחמים וישמשו להכנת ארוחת הערב המיוחדת.

הסרטנים בשטח כבר מכירים טוב את המסורת בבית-הספר וכשהם רואים ריקודים סביב למדורה ולא מדובר בהורה סוערת, הם נסים על נפשם. אנחנו הלוחמים ללא חת דולקים אחריהם כששיפודי מתכת ארוכים בידנו. צלילה עמוקה במים באזור מסולע, מגלה סרטנים גדולים שמתנועעים במהירות יחסית לגודלם. נעיצת השיפוד במרכז הגוף והסרטן מובא לאחר כבוד אל המדורה. חלק מהציידים הם בעלי ניסיון רב ושמם יצא למרחקים כלוכדי סרטנים, כך שהערימה ליד המדורה גדלה במהירות.

רשת ברזל הונחה על מעגל אבנים שבמרכזו ערימה מכובדת של גחלים. הסרטן מונח על הרשת בשלמותו. צפצוף חזק נשמע כשהוא בא במגע עם החום. יתכן וכך הוא מחזיר את נשמתו לבורא, או שמתפלל לאלוהי הסרטנים שיקום את נקמת כל מי שהיה מסיים את טיול הלילה שלו, בצורה כזאת. לא חשבנו שאולי זה סתם בכי.

כמה דקות על כל צד והארוחה מוכנה. את מקומם על הרשת תופשים צפצפנים חדשים. בקבוקי יין נפתחים ומתחיל פרוק הסרטנים ואכילת בשרם שנמצא מתחת לשריון. עול החיים עדיין רחוק מליפול על צווארינו ומה שנותר בתוך הריקנות הנעימה זה לאכול, לשתות, להתגפף, לרקוד ולשיר. כל זאת על שפת-הים בעכו בבית-הספר לקציני-ים.

אכלן גדול של בעלי חיים לא הייתי אף פעם. אמי יולדתי הייתה מתפלצת לראותני נוגס בבשרו של סרטן. לאחר כשבעים שנות אכילת בשר, יצאתי מהארון והפכתי לצמחוני.    

במידה ואוזמן היום לבית-הספר לקציני-ים בעכו, למסיבה לילית בה תושמע המוסיקה של שנות החמישים ואותה נרקוד וגם יובטח שדפנה 'היפה' תגיע בכבודה ובעצמה, אני אנגוס בסרטן שסיים את הצפצוף לזכר אותם ימים.

כמה מהבליינים בחוף הפכו ליורדי-ים ורבי-חובלים מפורסמים ואילו אני מפליג עם מזרן-ים, על גלי החוף ומקבל מחלת-ים נוראית, אבל לעומת זאת אני מנגן די נחמד את 'לבלבו אגס וגם תפוח'. על אוקרינת חרס ויודע פרטי בניית בור ספיגה, שעבר מזמן מן העולם.

מדי פעם קופץ מישהו למים הקרים לשחייה קצרה לאור הירח. יש מי ששוחה לצנן את תאוותו ויש מי ששוחה להעירה.