סיפור על בניין: בדרך יפו 156, בצומת הכניסה לשכונת בת גלים, ניצב מבנה מנדטורי צנוע למראה אך טעון בסיפור עירוני רחב. בית בוטג’י, שנבנה בשנות ה־30 של המאה הקודמת, משקף תקופה שבה חיפה התבססה כעיר נמל מודרנית וכמרכז מסחר ים־תיכוני רב־תרבותי.
מי היה תיאופיל בוטג’י?
משפחת בוטג’י (Botaji) הייתה משפחה ערבית־נוצרית בורגנית שפעלה בחיפה ובמרחב הים התיכון במחצית הראשונה של המאה ה־20. בני המשפחה קיימו קשרים כלכליים וחברתיים בין ערי נמל מרכזיות, ובהן חיפה, ביירות ולעיתים גם אלכסנדריה.
תיאופיל (תיאופילוס) בוטג׳י, שעל שמו נקרא הבית, היה סוחר ואיש עסקים שפעל בתקופה של תנופת פיתוח עירונית: הרחבת הנמל, סלילת מסילות הברזל והפיכת חיפה לצומת אזורי חשוב. תיופיל הקים את רשת ת.ס. בוטאג'י ובניו, שמרכזה בחיפה ולה סניפים בערים מרכזיות (יפו, ירושלים, עמאן, שכם ועוד). החברה התמחתה ביבוא מותגים מודרניים מאנגליה: אופנה, מוצרי בית וחשמל, מזון, בירה, מכוניות וציוד מוזיקלי. הרשת הייתה חלוצה בייבוא גרמופונים ומקלטי רדיו.
מעבר לעסקים, תיופיל בוטאג'י ובנו אמיל היו דמויות ציבוריות:
תיופיל שימש קונסול ארצות הברית בחיפה וייסד עם בנו אמיל את תנועת הבונים החופשיים בעיר. אמיל שימש כמנכ"ל משנות ה-30 והמשיך את הנהגת החברה לאחר פרישת אביו.
עזיבת המשפחה את חיפה כבר בשנת 1946, עוד לפני מלחמת 1948, מצביעה על סיפור של ניידות חברתית־כלכלית ולא של עקירה כפויה – תופעה מוכרת בשלהי תקופת המנדט.

על הבניין
הבניין, שתוכנן בידי כריסטיאן בילהרץ (Christian Beilharz), הוקם בשנת 1936 לאורך דרך יפו – ציר תנועה מרכזי שחיבר בין העיר התחתית, תחנת הרכבת ושכונת בת גלים. זהו טיפוס אופייני של בניין עירוני־מסחרי מתקופת המנדט, עם מסחר בקומת הקרקע ומגורים מעליה.
קומת הקרקע שימשה למסחר: ויטרינות לרחוב להצגת המוצרים המיובאים, ומעבדות ומשרדים בחלק האחורי. הקומה העליונה יועדה למגורים וחולקה לשלושה אגפים/דירות עצמאיות המחוברות בגרם מדרגות אחד.
חזית האבן מעובדת בטכניקת תלטיש בחלוקות אופקיות ואנכיות. החלונות מודגשים בקשתות שטוחות ואבני טרפז, עם אדנים תחתונים.
השלד מבטון ובלוקי בטון (חיפוי אבן), תוך שימוש בזכוכית בוויטרינות המסחריות— ביטוי לטכנולוגיה מודרנית לעומת בנייה מסורתית באבן מלאה. גישתו של בילהרץ מדגישה סדר, פרופורציה ואיכות ביצוע, ללא קישוטיות יתר.
כיום המבנה סגור, רוב הפתחים אטומים, והמגרש הצמוד לו משמש כחניון פתוח – מצב המחדד את הפער בין איכותו האדריכלית המקורית לבין מצבו העכשווי.
על האדריכל
כריסטיאן בילהרץ היה אדריכל ובנאי ממוצא גרמני, בן למשפחה טמפלרית שפעלה בארץ ישראל. שנות חייו אינן מתועדות במלואן, אך פעילותו מוכרת בעיקר בשנות ה־20 וה־30 של המאה ה־20. כמו מתכננים טמפלרים אחרים, תרומתו ניכרת בבניין העיר היומיומית של חיפה המנדטורית – מבני מסחר ומגורים לאורך צירים ראשיים.
קהילת הטמפלרים (המושבה הגרמנית, כרמל ועוד) הביאה עמה תרבות בנייה מוקפדת, טכנולוגיות מתקדמות ונטייה לסדר תכנוני. בילהרץ צמח מתוך מסורת זו, אך פעל כבר בעידן שבו הסגנון הבינלאומי והמודרניזם החלו להשפיע על המרחב העירוני.

בין שימור להשמשה: עתידו של בית בוטנג’י
בית בוטג’י הוא חלק מהזיכרון העירוני של חיפה. מצבו כיום – מבנה סגור, פתחים אטומים וחניה במגרש הצמוד – ממחיש את הפער בין ערכו ההיסטורי לבין השימוש המצומצם שנעשה בו.
דווקא מיקומו האסטרטגי, בכניסה לבת גלים, הופך אותו למועמד טבעי לשיקום ולהשמשה מחודשת. שילובו בתפקוד עירוני עכשווי – מסחרי, קהילתי או תרבותי – יכול להשיבו למארג החיים של העיר ולחזק את החיבור בין שימור המורשת הבנויה לבין צורכי חיפה של היום.
קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.


כמו תמיד, כתבה מחכימה ואיור מקסים. תודה
שלום. בבית שכנה אגודת החקלאית . אגודה שהיא נוסדה ב1919 ביבנאל ועברה לחיפה .היא מעסיקה וטרינרים בכל הארץ . ב1996 האגודה עברה לפרק התעשיה קיסריה עקב עלויות גבוהות בחיפה
במושבה הגרמנית יש רחוב על שמו של ארכיטקט בילהרץ
תודה על המידע, לא ידעתי. שבוע טוב!
נהנית כמי תמיד מכתבותיך המעניינות. המשך לשמח אותנו🩷
תודה רבה על מילות העידוד, שבוע טוב!
סוד גלוי חלק גדול מ"ערביי חיפה" היו לבנונים, סורים, ירדנים ומצרים שסחרו בין הערים השונות והקימו נציגות בחיפה ובעכו כערי נמל שמקשרות בין קהיר לדמשק. החל מסוף שנות 30 ושנות 40 במאה שעברה לאחר המרד הערבי הרצחני וגזרות המנדט חלקם נודדים לביירות דמשק וקהיר וגם חלק מהמשפחות היהודיות בחיפה נדדו החוצה לאותן ערים והיו שאפילו חזרו לאירופה (כמובן הפרעות כאן התגמדו לעומת זוועות מלחמת העולם השנייה והשמדת הקהילות היהודיות שם..) חלק גדול מהערבים האמידים האריסטוקרטים והנוצרים עזבו ומי שנשאר בואדיות היו – בעדינות – פשוטי העם.. לא צריך להוסיף.
תודה על הרחבת המידע שבכתבה, שבוע טוב!
מזה כחמישים שנים הבית שימש דרי רחוב, סוחרי סמים, מכורים לסמים ואלכוהול וממנו הם יצאו לצומת דולפין על מנת לקבץ נדבות ועם הכסף לקנות סמים, להתמסטל וחוזר חלילה
תודה על תגובתך, שבוע טוב!
לבוטג'י גם הייתה חברת גז בשם בוטגז, בבניין הזה בסוף החמישים ובמשך שנות ה-60 היה משרדה של החקלאית, חברה של וטרינרים לחקלאות.
תודה על תגובתך, שבוע טוב!
לא נעים לכתוב אבל בארץ בכלל ובחיפה בפרט לא נותנים כבוד להיסטוריה.
זה מתחיל אנשים שיסדו את המדינה ממשיך במיני היסטוריה שלא יודעים לשמר. זה ממשיך באתרים היסטוריים ורהוט ואביזרים היסטורים. רסטורציה זו מילה גסה אצלנו
קל וזול יותר לזרוק ולקנות חדש מאשר לשקם.
דבר זה לאורך שנים יפגע בקיומה של המדינה שלא יודעת לשמר את העבר ולכן לא יהייה לה עתיד.
חבל היו כאלה שמסרו את חייהם כדי שיהיו לנו עתיד אבל אנחנו לא יודעים לכבד אותם.
תודה על תגובתך. אכן, יש לנו הרבה ללמוד מארצות אירופה בעניין שימור ההיסטוריה ומורשת הבנייה. אני מקווה שאני תורם תרומה צנועה לעניין חשוב זה. שבוע טוב!