באזור הכרמל הצרפתי פזורות לא מעט וילות עירוניות שנבנו בידי בני השכבה הסוציו־אקונומית הגבוהה של האוכלוסייה הערבית שחיה בחיפה, טרם מלחמת העצמאות.
בית רפול ג׳בור, השוכן ברחוב זאב ז׳בוטינסקי 12, הוא דוגמה אופיינית לבית משפחה ערבית שתוכנן בידי אדריכל יהודי בסגנון הבינלאומי.
חידה ראשונה: מיהו רפול ג׳בור?
ניסיונותינו לאתר פרטים ביוגרפיים אודות רפול ג׳בור, לא העלו ממצאים חד-משמעיים. כל הידוע לנו על בעל הבניין, רפול ג׳בור (Rafoul Jabbour), הוא שהיה סוחר סִדְקִית (חפצים קטנים המשמשים לתפירה, רקימה, סריגה, לתיקון ולתחזוקת הבגדים ופריטי הבד), בן למשפחה ערבית־נוצרית אמידה מחיפה.
לפיכך, אף ששמו מוכר לנו, דמותו נותרת בגדר חידה בלתי פתורה.
נודה לכל מי שיוכל לסייע בפתרון החידה ולמסור פרטים נוספים על האיש רפול ג׳בור.
מן הבית המרשים שבנה ניתן להניח כי השתייך לאליטה הערבית של העיר. דפוס הבנייה מאפיין משפחות ערביות ששאפו לאורח חיים מודרני וראו בסגנון האירופי ביטוי ליוקרה חברתית ולמעמד עירוני.
הנחה סבירה נוספת היא כי ג׳בור עזב עם משפחתו את העיר בשנת 1948 ולא שב עוד לחיפה.
הבניין
שנת הבנייה, 1937, חקוקה בספרות ערביות על אבן הראשה שמעל פתח הכניסה הראשית למבנה.
מבחינה צורנית, הבניין מציג מאפיינים מובהקים של הסגנון הבינלאומי. הוא מורכב משילוב נפחים: אגף החדרים – תיבה מלבנית ואגף חדר המגורים והמרפסת הפתוחה – חצי גליל, אליהם מצטרף חלון אנכי המלווה את חדר המדרגות ומדגיש את מיקום הכניסה הראשית.
בחזיתות הצדדיות שולבו מרפסות מלבניות.
פרטי העיצוב משלבים מאפיינים מקומיים, כגון קשת שטוחה, לצד אלמנטים אירופיים קלאסיים, בהם עמודים בעלי כותרות מסוגננות.
גמר הבניין נעשה באמצעות שילוב בין אבן בעיבוד גס („טובזה”) לבין אבן בעיבוד עדין („טלטיש”). השימוש באבן הגסה מדגיש את האלמנטים הקוויים האנכיים, העמודים ומשקופי דלת הכניסה וכן את האלמנטים האופקיים, כגון מעקות המרפסות והקרניזים שמעל הפתחים.
חידה שנייה: מיהו חיים הארי?
ידוע כי האדריכל חיים הארי, פעל בחיפה בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20. הוא תכנן מבנים בולטים בסגנון הבינלאומי, שלעיתים שולבו בהם חומרים מקומיים כדוגמת אבן. הארי התמחה בתכנון בתי מגורים מפוארים, עבור משפחות ערביות אמידות בעיר. מלבד בית ג׳בור (1937), עם בתים אלה נמנים בית אבו זייד (1938) ובית עזיז כיאט (1935). מבנים אלה מהווים חלק בלתי נפרד מן המורשת האדריכלית של חיפה.
ואולם, גם במקרה זה, לא עלה בידינו לאתר פרטים ביוגרפיים ממשיים אודות האדריכל עצמו. חייו ודרכו של חיים הארי נותרו בגדר חידה, ועל כן אנו פונים גם כאן לקוראינו ונודה לכל מי שיוכל לשתף אותנו במידע נוסף אודותיו.
עדות לרב- תרבותיות חיפאית
בית ג׳בור, הוא עדות מוחשית לרב-תרבותיות שאפיינה את חיפה בתקופת המנדט: בית משפחה ערבית־נוצרית, שתוכנן בידי אדריכל יהודי בסגנון הבינלאומי. הכרזתו כמבנה לשימור מדגישה את ערכו האדריכלי וההיסטורי כאחד ואת חשיבות שימורו כזיכרון של מרחב עירוני משותף ושל פרק משמעותי בתולדות העיר.
קוראים יקרים
הכתבות במדור זה מבוססות על מידע גלוי המפורסם במקורות כגון ויקיפדיה ובאתרי אינטרנט אחרים ועלול לכלול אי-דיוקים היסטוריים שונים הנובעים מן המקורות הנ״ל.
האם הכתבה עניינה אותך?
חצי מחיפה של אותן שנים נבנתה בידי חיים הארי. כל בית שני באזורים מסוימים. הסגנון שלו מובהק. הוא לא מסתורי בכלל, ידוע עליו די הרבה. הארי לא למד אדריכלות, הוא התחיל כאסיסטנט בבניית הטכניון תחת ברוולד, ואז אסיסטנט של יוסף ברסקי (אחד מגדולי הדור שלא מדובר מספיק), ואז שותף של ברסקי ויאנוביץ. הוא קיבל תואר אדריכל דה פקטו. הוא בנה את הארמונות המפורסמים ביחיאל, בנה בעיר תחתית, בואדי ניסנאס, במושבה, בהדר , וגם בכרמל. חיים הארי בנה מאות בתים. הנכדה שלו דלית הארי רכשה בחזרה בית שלו ביחיאל וניתן לאתר אותה.
דוד כפי שציינתי עקבותיו אבדו אך למשפחתו ודאי יש פרטים לגבי עברו וצאצאיו. אמסור לך בפרטי.
ערבים בחיפה צריכים להעריך אותנו. אנחנו שומרים מבנים שנבנו לפני הקמת המדינה .
הפלסתינים לעומתינו ניסו להרוס אתרים עתיקים שנשמרו יפה. להוכיח שלא היהודים חיו פה לפני אלפים שנה .
אפרופו הפתיח בכתבה היה הוגן יותר להזכיר לדעתי את ההקשר ההיסטורי הקודם יותר.
כי במהלך ההיסטוריה, במקרה העדין, נאלצו אבותינו לעזוב מרצונם כנראה בגלל שהפכו בעצמם למיעוט בארצם.
וגם היום בתהליך שחיפה עוברת שצעירים שלהם מהגרים מהשכונות והכפרים שלהם לשכונות שלנו והצעירים שלנולאט לאט עוזבים לערים וישובים אחרים העיר והשכונות משתנות כל הזמן ובקצב הזה הלוואי ולפחות מרקם האוכלוסיה יישאר כמו שהוא כיום.
תודה על תגובתך. הפתיח כשמו כן הוא- פותח את הכתבה העוסקת בסיפור הבניין.
דוד היקר, תודה על ההסבר המפורט והמענין. אכן יצירה מהחשובות בעיר. היות ולא ניתן לנתק אדריכלות מן ההקשר האנושי ההסטורי, הנה החלק החסר בפאזל שלך:
רפול ג׳בור ברח ב 48 ברח ללבנון ומאז נעלמו עקבותיו (כמו רבים אחרים במהלך הנכבה).
המשפחה הענפה מנתה 11 אחים אשר גרו כולם באיזור ואדי ג'מאל (כיום עין הים) וברחו כולם למעט אחד שנשאר כאן כדי לשמור על הוריו המבוגרים. כשהגיעו חיילי ההגנה לבדוק את הבתים ב 4/1948, שכנתם היהודיה (דיירת שהתגוררה אצלם בבית זה) אמרה להם ״אין כאן ערבים״ ובזכותה נשאר האח לגור בחיפה ואף הצליח להחזיר את בניו מלבנון (אותם הבריח ללבנון יחד עם אשתו בזמן המלחמה). מן טוויסט מוזר ומרגש שמרפרר לסיפורים ששמענו על אירופאים שהסתירו יהודים מפני גורלם..
לפני מספר שנים הצליחה המשפחה לאתר שניים מהם (אחד באוסטרליה והשני בקנדה).
למרות שהיה אחראי לאחד מן הבתים היפים בחיפה, רפול ג׳בור התגורר בביתו לא יותר מחצי שנה. מורשת משפחתו עודנה מתקיימת בדמות נכדים ונינים מופלאים שחלקם בנו את ביתם בעין הים ובשכונות נוספות בחיפה.
אמנם כאדריכל אני נוטה להתעניין בעיקר במבנים ובסביבתם אולם קשה להפריז בחשיבות הכרת ההסטוריה האנושית במחוזותינו. בעידן של פוסט אמת ופייקים מהונדסים, עלינו להחזיר את השיח הכן והבלתי אמצעי בין אנשים ובין עמים, זהו הבסיס לשרידות ולחוסן של כל תרבות.
מקווה שתרמתי מעט.
תודה על תגובתך והסיפור האנושי, המרגש שהיא כוללת. האם יש בידיך גם פרטים אישיים של רפול ג׳בור?
תודה על המאמר. תמיד מענין לקרוא על האדריכלות בחיפה לפני קום המדינה
תודה על תגובתך.
אולי אחד הבתים היפים בארץ לדעתי. לא רק התכנון אלא גם איכות העבודה והפרטים המדוייקים באבן. שמח ששוקם בצורה מקצןעית לפני כמה שנים. יש גם בנשיא 40 / תשבי בתי דירות של חיים הארי שהושלמו ב1938, בתי תאופיק רינו שהיה בעל קרקעות בכרמל וגם באיזור תחת סירקין.
תודה על תגובתך, אשמח לקבל כתובות של בתים נוספים בל חיים הארי.