(חי פה) – ההצהרה הדרמטית שנשא דונלד טראמפ הלילה, שלפיה יעשה “מה שצריך” כדי למנוע שימוש בנשק חם נגד מפגינים באיראן, מנסה לעקר את הכלי החזק של המשטר נגד הציר הליברלי באיראן – הרג מפגינים בנשק חם. הדברים נאמרים על רקע מחאה רחבה בתוך איראן, מתיחות גוברת במזרח התיכון והתעניינות ואף מעורבות הולכת וגוברת של שחקנים גלובליים במה שקורה בזירה האיראנית.
כלי רכב של המשטר האיראני עולים באש במהלך הפגנה, כאשר ברקע נשמעים קולות ירי – 1/1/26
הצהרת טראמפ בנוגע לירי במפגינים על ידי המשטר האיראני:
״אם איראן תירה ותהרוג באלימות מפגינים שלווים, כדרכה, ארצות הברית של אמריקה תבוא לעזרתם. אנו דרוכים וטעונים ומוכנים לצאת לדרך.
תודה על תשומת לבכם לעניין זה!
הנשיא דונלד ג'יי. טראמפ״

הצהרת טראמפ: ניסיון לעקר מראש את אחד הכלים המרכזיים של משטר האייתולות – ירי חי במפגינים
הצהרתו של טראמפ אינה עוד אמירה רטורית במסגרת מאבקי כוח בינלאומיים, אלא מסר מדיני וביטחוני ברור. טראמפ מאותת כי מבחינתו, שימוש של המשטר האיראני בנשק חם נגד אזרחים חוצה קו אדום מוסרי ובינלאומי. מדובר בניסיון לעקר מראש את אחד הכלים המרכזיים של משטר האייתולות בדיכוי מחאות: הפעלת כוח צבאי ישיר נגד אזרחים. עצם העלאת הנושא לשיח הבינלאומי מחזקת את תחושת הלחץ על טהראן ומבהירה כי העולם עוקב מקרוב אחרי הנעשה ברחובות איראן.
דיכוי המחאה ככלי הישרדות של המשטר
במשך עשרות שנים נשען משטר האייתולות על מנגנוני ביטחון חמושים כדי לשמר את שלטונו. משמרות המהפכה, כוחות הבסיג’ ומערכות הביטחון הפנימיות משמשים ככלי מרכזי לדיכוי הפגנות, מעצרים והטלת אימה על האוכלוסייה.
הנשק החם הפך לסמל של שליטה ושל פחד, ובעיני אזרחים רבים הוא מייצג את הפער הבלתי ניתן לגישור בין העם לבין ההנהגה. ניסיון בינלאומי לצמצם את הלגיטימציה לשימוש באמצעים אלו עלול לפגוע ביכולת המשטר לפעול באלימות גלויה ובהמשך הדרך, אף להביא להפלת המשטר.
הסברה הרווחת על נפילת משטר האייתולות
בקרב פרשנים ומומחים רבים קיימת סברה כי המערכה מול איראן רחוקה מסיום. לפי תפיסה זו, כל עוד משטר האייתולות שורד, ימשיך חוסר היציבות האזורי. נפילתו האפשרית של המשטר נתפסת כנקודת מפנה שתאפשר סדר חדש במזרח התיכון, עם השלכות רחבות היקף על מדינות רבות בעולם.
קבוצות כוח איסלאמיות פונדמנטליסטיות, הפזורות ברחבי כל העולם, כולל אירופה ואף בארה״ב, ששאבו השראה אידאולוגית מהמודל האיראני עלולות לאבד עוגן מרכזי, בעוד מדינות רבות הסובלות מזרועות הטרור האיראניות עשויות לראות הקלה משמעותית באיומים הביטחוניים.
איראן, טרור והשפעה גלובלית
מעבר לגבולות איראן, המשטר בטהראן מפעיל רשתות טרור והשפעה ברחבי המזרח התיכון והעולם המערבי. תמיכה בארגונים חמושים, מימון מיליציות והעברת אמצעי לחימה הפכו לכלי מדיניות קבועים.
לכן, כל זעזוע פנימי באיראן אינו נתפס כאירוע מקומי בלבד, אלא כגורם בעל פוטנציאל לשינוי מאזן הכוחות הגלובלי. ההשלכות האפשריות נבחנות בקפידה בבירות רבות, מארצות הברית ועד מדינות ערביות ומוסלמיות המתבוננות בהתפתחויות בדאגה ובתקווה גם יחד.
טענות טראמפ על ניסיונות חיסול
בתוך הקשר זה, נזכיר את דבריו של טראמפ על כך שאיראן עמדה לכאורה מאחורי ניסיונות חיסול נגדו במהלך קמפיין הבחירות לנשיאות. דברים אלה מוסיפים ממד אישי לעימות. אמירות אלו, גם אם לא לוו בפרטים פומביים מלאים, מחזקות את הנרטיב של טראמפ כאויב מוצהר של המשטר האיראני. הן גם מספקות לו הצדקה נוספת לנקוט קו תקיף כלפי טהראן ולהציג את המאבק כמאבק בין דמוקרטיות מערביות לבין משטר טרור פונדמנטליסטי.
האיראנים כבר הבינו שהמפציצים האמריקאים יכולים להגיע לאן שצריך ולכן ייתכן שהפעם ההצהרות של טראמפ ייפלו על אזניים קשובות במשטר האייתולות.
תזמון ההפגנות וההקשר האמריקאי-ישראלי
העיתוי שבו פרצו ההפגנות באיראן, במקביל לביקורו של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בארצות הברית כאורחו של טראמפ, נתפס בעיני רבים כיותר מצירוף מקרים. עבור המפגינים, מדובר אולי בתקווה לקבל גיבוי אמריקאי וישראלי למאבקם לשחרור מהדיקטטורה. החיבור בין וושינגטון לירושלים בהקשר האיראני מעורר עניין רב, במיוחד לנוכח השפעתו האפשרית על הלך הרוח ברחוב האיראני ועל חישובי ההנהגה בטהראן.
החברה האיראנית והגרעין התומך במשטר
עם זאת, המציאות באיראן מורכבת יותר מהתמונה הדיכוטומית של עם מול שלטון. לא כל אזרחי איראן מבקשים את נפילת משטר האייתולות. קיים גרעין קשה של תומכים אידאולוגיים, אסלאמיסטים קיצוניים הרואים בהנהגה הנוכחית שלטון לגיטימי ונכון.
בנוסף, שכבות רחבות באוכלוסייה תלויות כלכלית במשטר, דרך משכורות, הטבות ומנגנוני פרנסה שמזינים פירמידה של נאמנות. ניתוק הקשר הכלכלי הזה הוא תהליך מורכב וממושך, המוכר גם ממדינות אחרות בעלות מבנה שלטוני ריכוזי.
מחאה כלכלית ומשבר המים
המחאה הנוכחית באיראן אינה מחאה דתית במהותה, אלא מחאה על קריסה כלכלית עמוקה ועל מצוקת מים חמורה. אינפלציה, אבטלה ויוקר מחיה פוגעים במיליוני אזרחים, ובמקביל משבר מים חריף מאיים על חקלאות ועל חיי היומיום. מקורות מים שהתייבשו וחוסר ניהול יעיל מעצימים את תחושת הייאוש.
בהקשר זה בולטת האירוניה: ישראל, יעד לאיומים מתמידים מצד איראן, מובילה עולמית בטכנולוגיות התפלת מים, בעוד המשטר האיראני, הצמא לפתרונות, ממשיך לראות בה אויב מרכזי.


הבעיה העיקרית הייתה ונשארה ההסתה של קטאר ברחבי העולם כולל טרור תקשורתי באל גזירה טרור משפטי בשוחד לממשלים זרים לפגוע בישראל
הכל קטאר והיא המוקד למימון כל ארגוני הטרור סביבנו
בנתיים מה שהתקשורת המערבית בבעלות קטארית לא דיווחה זה על גל הטרור שעבר על מדינות מערב אירופה, כולו בידי מהגרים מדת השלום, שעשו פוגרומים: זיקוקים לעבר שוטרים עם הרוגים בהולנד ובגרמניה, אלפי רכבים שרופים בצרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה, ספרד. מאות מקרים של אלימות, מעשי ביזה והרס, הצתה מזיקוקים פיראטיים של כנסייה עתיקה באמסטרדם, השחתה של רכוש בעשרות מליוני אירו. כל זה בפרעות יזומות בידי מהגרים מאד ספציפיים. על זה לא ידווחו בשום כלי תקשורת במערב, רק ברשתות כמעט במחתרת..
אין צורך להתערב בעניינים לא שלנו.
גם אם ייפול המשטר וגם אם לא, השנאה לישראל הרי שם תימשך.
טראמפ מצד אחד בתפקיד חסיד אומות העולם דואג לאזרחי אירן בו בעת שהוא מחמיא ומתחנף לנשיא של טורקיה שבמה הוא טוב מחמינאי?