חיפה – טעם של פעם • מנהגים ואירועים מן העבר

 חיפה כובשת את השמיים!

בימים אלה אנו מתבשרים על ימים טובים לנמל התעופה בחיפה בזכותה של חברת "אייר-חיפה", כן יירבו.

זאב (וילי) כץ ז"ל, איש רב פעלים, לוחם אצ"ל. במאבק טרום הקמת המדינה, הבריטים מצאו מתחת למיטתו ברחוב הרצליה רימון יד, והוא, וחברו לדירה ולמאבק, בני עדות, הובלו אחר כבוד לכלא עכו.

אוגוסט 1974. חבר מועצת העיר זאב (וילי) כץ, איש הליכוד, היה המזכיר הכללי של התאחדות הסוחרים הכללית בחיפה והמחוז. כך הוא כתב לראש העיר, יוסף אלמוגי: "חברת 'ארקיע' עומדת להיפטר ממטוסי ה'הראלד' שלה. אם זה יקרה, שדה התעופה שלנו יהיה כמעט משותק, מאחר והמסלול הקיים הוא קצר מידיי למטוסי 'ויסקונט' ו'בואינג 737' אשר יופעלו על-ידי החברה לטיסות-פנים. אשר לייתר הטיסות: באין טרמינל ראוי לשמו, בושה אפילו להציע לחובבי טייס או למפעילי מטוסים קלים לבוא לחיפה".
עד כאן מכתבו של זאב כץ, שהיה חרד להתפתחותה של חיפה. ומה ענה לו מזכיר העיר, משה רופא? "מר פז, ממלא-מקום מנכ"ל 'ארקיע', הביע פליאה לשמע שאלתנו. הוא הודיע ברורות שאין בדעתם, ואף לא חשבו על קרקוע מטוסי ה'הראלד' שלהם. עוד הוסיף מר פז, שגם אם יחליטו אי-פעם על קרקוע ה'הראלדים' שלהם, הרי שדה התעופה בחיפה, במצבו הקיים, יכול לשמש את מטוסי ה'ויסקונט', או מטוסים אחרים לתעופה פנים-ארצית". סוף ציטוט.

הנה באה חברת "אייר חיפה" ומעניקה לחיפה את תפארתה גם באוויר.

"אוזניים לכותל!"

בימים אלה נפוצה ידיעה שאיראן תרה אחר מרגלים בישראל. ריגול זה דבר מאוד מאוד עתיק. תשאלו את המרגלים שבאו לתור את הארץ ופגשו את רחב.

הנה ידיעה מן העיתון. הכותרת היא: "האוייב שואף לדעת על כל המתרחש אצלנו". והנה בא הפירוט: "מהו כוח הייצור הצבאי שלנו? מה הן אפשרויות הגיוס לחיל המילואים? מה הן שיטות האימונים שלנו? מה המצב והתכונה בצבא הקבע ומהו התיאור המפורט של מתקני הצבא השונים". ומה עוד רוצה האוייב לדעת? למשל: "אי מקומם המדוייק של מכלי הדלק, של שדות התעופה השונים, של מחסני הצבא, של בתי הספר הצבאיים? וגם מהו הנשק החדיש שלנו? מה יצרנו חדש ומה רכשנו חדש?".  

הציבור, שנקרא להישמר לבל יפטפט באוזני זרים, ממשיך לקרוא מן הידיעה בעיתון. וכך עוד כתוב בה: "וכדאי עוד לדעת שהאוייב לא רק מתעניין בתיאור הצבאי בלבד, אלא גם ברחוב האזרחי. כל ייצור של  חלקים שונים שנמסר לתעשייה אזרחית בשביל הצבא; כל הזמנת חומר גלם מחוץ-לארץ בשביל הייצור בארץ; כל פעולה מסחרית ותעשייתית בקנה-מידה גדול, העשוייה לשמש את צרכי ביטחוננו במישרין ובעקיפין. בקצרה: כל ידיעה חשובה העשוייה להביא תועלת שהיא לאוייב".

זו הידיעה. היא פורסמה בעיתון "חיפה העובדת" שבהוצאת מועצת פועלי חיפה. התאריך הוא 15 בנובמבר 1950. היא הופיע בספר: "חיפה – מילון עיר ההווה" שבהוצאת מוזיאון העיר חיפה.

"ברכות! אתה הכי טוב!!!"  

 אי אז, לפני שנים רבות רבות, נכנס גבר מרשים בלבושו ואדיב בלשונו לחנות נברשות בחיפה. "ברכות, אדוני, ברכות!" – בירך הנכנס במאור פנים.

"במה זכיתי?", השתומם בעל החנות.

"זכית שמכול חנויות הנברשות בחיפה והסביבה, החנות שלך הכי הכי מוצלחת. מחירים, מוצרים, אדיבות".

"הכיצד?", התמוגג בעל החנות.

השיב האדיב בלשונו: "החברה שלנו עשתה סקר והחנות שלך יצאה במקום הראשון. תבורכו!".

אם היו מחשבות עצובות בראשו של בעל החנות, הן נמוגו כלא היו ופינו מקומן לקליטת דברי שבח גולשים. "אז מה זה אומר?", התעניין בעל החנות.

"אז ככה", החל "נעים ההליכות" להרצות: "אנחנו נעשה מסיבה גדולה באולם מכובד. נפרסם מודעות בעיתונים. נזמין את ראש העיר ונכבדים נוספים. נרים כוסית וניתן לך תעודה מהודרת".

אורו פניו של בעל החנות. "מתי זה יהיה? אני רוצה להזמין את כול המשפחה והחברים וכמה שכנים קנאים".

"הו", השיב המהודר: "בעוד כחודשיים".

"תודה רבה לכם. באמת תודה רבה", הסמיק זה מהנברשות.

"ויש עוד נקודה", נזכר צח הלשון: "אתה יודע, יש הוצאות נלוות, אז נבקש אותך להשתתף במימון. נאמר: 5000 שקלים".

"עוף לי מהעיניים!", הזדעק הנברשותניק ופניו האדימו.    

כעבור 10 דקות נכנס גבר מרשים בלבושו ואדיב בלשונו לחנות נברשות ברחוב הסמוך. "ברכות, אדוני, ברכות!" – בירך הנכנס במאור פנים.

"במה זכיתי?", השתומם בעל החנות.

"זכית שמכול חנויות הנברשות בחיפה, החנות שלך הכי הכי מוצלחת. מחירים, מוצרים, אדיבות"…