ביום שישי הקרוב (19.9.25), תתקיים צעדת שביל הבנים, פרויקט מרגש ורב־משמעות שהפך למסורת בקהילה הדרוזית ובחברה הישראלית כולה. היוזמה נולדה מכאב אישי עמוק של תת־אלוף (מיל') אמל אסעד, ששכל את אחיו ב־13 בספטמבר 1993, ערב החתימה על הסכם אוסלו בעזה. מתוך האובדן הפרטי בחר אמל להקים מפעל הנצחה ציבורי שינציח את מאות הקצינים והחיילים הדרוזים שהקריבו את חייהם למען ביטחון מדינת ישראל והגנת המולדת.
לאורך השנים הפכה הצעדה לאירוע חינוכי וחברתי מהמעלה הראשונה. תלמידי תיכונים, חניכי מכינות קדם־צבאיות, חיילים בסדיר ובמילואים, לצד משפחות שכולות ואזרחים מכל רחבי הארץ, צועדים יחד במסלול הצעדה, משלבים בין הוקרה וזיכרון לבין מחויבות לדור הבא. השביל אינו רק מסלול פיזי, הוא סמל למסע המשותף של כולנו למען ערכים של מסירות, אומץ ואחדות.
העדה הדרוזית הוכיחה מאז ומתמיד את שותפותה האמיתית בבניין הארץ, לא כקלישאה אלא כדרך חיים. דם דרוזי נמהל בדם יהודי בהגנה על המדינה. אנו אחים לכל דבר ועניין, שותפים בגורל ובתקווה, וממשיכים ללכת יחד גם בשעות קשות של אתגרים ביטחוניים וחברתיים.
השנה, על רקע המלחמה המתמשכת בדרום, מקבלת הצעדה משמעות נוספת: קריאה ברורה לשחרור החטופים מידי המרצחים חמאס ולחזרתם המיידית של חיילי צה"ל מהתמרון בעזה בשלום ובבטחה. צעדינו בשביל הבנים הם גם צעד של תמיכה בלוחמים ושל תקווה לשובם המהיר של כל הבנים והבנות הביתה.
דווקא כעת, כשהחברה הישראלית זקוקה לגשרים של אחווה ולרגעי אחדות, חשובה מתמיד הנוכחות ההמונית של הציבור הרחב. כל צעד הוא אמירה ברורה: זיכרון הנופלים מחייב אותנו להמשיך לבנות עתיד של שותפות, הדדיות ונאמנות למדינה ולערכיה.
הצעדה אינה שייכת רק למשפחות השכולות או לחברה הדרוזית. היא שייכת לכולנו, לכל מי שמאמין בחוסנה של מדינת ישראל ובכבוד לאלה שנפלו כדי להבטיח את קיומה. נוכחותכם – נוכחותנו – היא מתנה לדורות הבאים והבעת תודה לדור הלוחמים.
ביום שישי הקרוב (19.9.25), בואו נצעד יחד ב"שביל הבנים". בואו נשלב זיכרון עם תקווה, כאב עם גאווה, ונוכיח שהמורשת של הנופלים והשותפות האמיתית בין כל אזרחי ישראל ממשיכה להוביל אותנו קדימה.