מזל טוב יוסי להוצאת ספרך החמישי "אדוני השוטר אזולאי?"
אז.. אולי..?
הספר הזה שונה מקודמיו בעיקר בכך שהוא איננו ספר מתח. הספר מביא ארבעים סיפורים קצרים, גם הם מותחים, דרמתיים ומשלבים צחוק ודמע, כולם מנקודת מבטם של שוטרי תנועה מתנדבים. הסיפורים נכתבו בהשראת החוויות של יוסי כשוטר תנועה מתנדב באזור חיפה, הקריות והסביבה, במשך שנים רבות. גם הכריכה שנושאת את תמונת בניין הטיל המפורסם, מדגישה את הקשר בין הסיפורים לעיר חיפה והסביבה. "הרקע לסיפורים לעיתים מעוגן במציאות, אבל הם אינם בהכרח אמיתיים". מספר יוסי, "נתתי דרור לדמיון". כמה מהסיפורים פורסמו בעבר בחי פה וכעת קובצו יחדיו לספר ששמו הוא מחווה לסרט האייקוני של אפרים קישון בכיכובו של שייקה אופיר, ה"שוטר אזולאי". השם גם מבטא את הבקשה השכיחה "אדוני השוטר, אז אולי תוותר לי הפעם?" שבדרך כלל מופנית לשוטר על ידי הנהג שנתפש בקלקלתו.
הספר הראשון
הספר הראשון, "תעלומת השכן שממול" יצא לאור בספטמבר 2020, כמה חודשים לאחר שמגפת הקורונה פרצה לחיינו. זהו מותחן נעורים על חבורת ילדים חיפאית שמצליחה לסכל מזימה בטחונית בעזרת המורה שלהם לג'ודו. יוסי מספר: "כשסיימתי לכתוב אותו, חשבתי שיהיה נחמד להפוך את זה לסדרה. את הספר הוצאתי לאור בעזרת "איפאבליש", סוג של הוצאה לאור של ספרים דיגיטליים, בהנהלתה של שלהבת זוהר. הודות לעבודה המקצועית, ההגונה, הנעימה, המפרגנת והמלמדת שהייתה לי איתה, גיליתי שפרט לזה שאני נהנה מהכתיבה, אני נהנה גם מתהליך ההוצאה לאור של ספר מודפס ודיגיטלי. גיליתי תחום מקצועי חדש הדורש שיתוף פעולה עם בעלי מקצוע בתחום, ומיומנויות נוספות שלא היו מוכרות לי לפני כן".
ספר אחד בשנה – המלחמה האטה את הקצב
"השביעי באוקטובר, מה שקרה לפניו והמלחמה שאחריו, האטו אף האטו את היכולת ליצור". הוא מספר "קשה היה לי לשבת ולכתוב בתקופה הזאת. זאת הסיבה שהספר האחרון, "אדוני השוטר אז אולי?" שהיה ברובו כתוב, הוצא מהמגירה ועבר בעיקר שכיתוב ועריכה. אני מקווה מאוד שבזמן הקרוב ביותר מציאות חיינו תשנה כיוון ותאפשר להפנות מקום בראש ובלב ליצירה".
הקשר "תעלומת הסוס הנעלם" לבין "תעלומת השכן שממול"
" תעלומת הסוס הנעלם הוא הספר השני בסדרת "צוות מפענחי התעלומות". הספר יצא לאור באוקטובר 2022, שנתיים אחרי הראשון. גלי, אחיה הצעיר יותם ואמנון המורה לג'ודו, הם גיבורי שני הספרים והם מהווים את הגרעין של "צוות מפענחי התעלומות". גם הפעם הם מצליחים לסכל מזימה, הפעם של חבורת שודדים. הסיפור מתרחש בשטחי מדינת ישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית והוא שזור באופטימיות לשלום בין שני העמים ובעתיד טוב יותר.
ספר שלישי לסדרת "צוות מפענחי התעלומות"
את כתיבת הספר השלישי בסדרה, "תעלומת הצרעות התוקפות" סיים יוסי לכתוב, למעשה כבר לפני למעלה משלוש שנים, אולם אומר יוסי: "כשקיבלתי את הערותיו של בני תום שקרא את כתב היד, לא הייתי שלם עם המסר שרציתי להעביר בו והפסקתי לעסוק בו. במקביל התחלתי לכתוב את "נגן הקלרינט מקאזאן" והצרעות התוקפות נכנסו למגירה וממתינות כעת שאתפנה אליהן".
"כשסיימתי להוציא לאור את הספר הראשון ידעתי שאמשיך לכתוב." הוא מוסיף, "היה לי ברור שארצה להתנסות בכתיבת רומן מתח למבוגרים והיו לי כמה רעיונות, אבל ההחלטה לכתוב את "נגן הקלרינט מקאזאן" נפלה רק כאשר הצטרפתי לקבוצת כתיבה במסגרת חודש הכתיבה הלאומי, והתחלתי לתכנן ולכתוב אותו."
המורכבות בכתיבת ספר
ללא תכנון והכנסת סדר, העלילה וכל מי שקשור אליה לא יהיו אמינים, אבל אי אפשר להסתפק רק בתכנון, נדרש גם תחקיר. השלד של הסיפור והדמויות העקריות, נמצאים בראש, אבל אחרי כתיבת העמודים הראשונים העלילה מסתבכת, מתווספות דמויות, מתרחשים ארועים במקביל ואם אתה רוצה לשמור על אמינות הסיפור שלך, אין מנוס מיצירת תרשים זרימה, ציר זמן, טבלת יחסים בין הדמויות, "איתור" לוקיישנים להתרחשויות ועוד.
יוסי מסביר: "לכל מרכיב בעלילה שהידע שלי עליו הוא דל ושאינני שולט בו נדרש תחקיר. אני בודק, חוקר ולומד כל חומר רקע הקשור למרכיבים בספר שלי. כיום באמצעות הבינה המלאכותית זה הרבה יותר פשוט וקל.
כמה דוגמאות חמות מהתנור: בחודשים האחרונים אני כותב רומן מתח פוליטי ששמו "עיניים ירוקות". אחת הדמויות הראשיות בספר הוא יהודי חרדי צעיר. כדי שהדמות תהיה אמינה, התעמקתי בעולמם של החרדים. אני לומד אילו זרמים ופלגים יש בקהילה הזאת, מה המנהגים שלהם ומה תפישת עולמם מול העולם החילוני. כאשר אסיים אחליט לאיזה פלג "לשייך" את הדמות שבספר. מכאן והלאה היא "תתנהג" בהתאם.
דוגמה נוספת: הדמות הראשית שבספר נפצעת קשה ומאושפזת בבית החולים. ביצעתי תחקיר קצר לגבי סוג הפציעה שיכולה להיגרם מהנסיבות שבגינן הוא נפצע, ובהתאם לכך שילבתי בעלילה רמזים היוצרים מתח ומסתורין. בהמשך אני מתכוון להעביר את הקטע הזה לקריאת רופא כלשהו, כדי שיצביע על טעויות גסות שעלולות לפגום באמינות הסיפור."
חודש הכתיבה הלאומי
חודש הכתיבה הלאומי אשר נודע גם כNaNoWriMo, (קיצור של National Novel Writing Month, או "נאנו") הוא מיזם בינלאומי לכתיבה יוצרת שמקורו בארצות הברית. הרעיון הוא שכל משתתף צריך לנסות לכתוב ספר שאורכו לפחות 50,000 מילים תוך חודש ימים. לרגל הארוע מתקבצים כותבים לקבוצות שמונחות על ידי אוטוריטה מקצועית לכתיבה. יוסי הצטרף לקבוצה בהנחיית עדי איצקוביץ מ'כתיבה טובה' ובמהלך חודש אינטנסיבי כתב את טיוטת הספר השני בהיקף של מעל 300 עמודים שהם כשמונים אלף מילה. לדבריו "המאמץ לא קטן שבסופו יש בידי הכותב כתב יד, אמנם רחוק מלהיות ספר, אבל בסיס משמעותי להמשך. במהלך כחצי שנה לאחר מכן עבדתי על עיבודו של כתב היד עד להבשלתו לרומן מתח ראוי לקריאה."
אתה יכול לתאר איך נראה התהליך מהרגע שבו יש בידיך טיוטה ראשונה?
הטיוטה הראשונה נכתבת ברצף. כשאני מסיים אותה אני חוזר וקורא אותה לפחות שלוש ארבע פעמים, תוך שאני משכתב את כתב היד בצורה משמעותית. כלומר, אני קורא את הספר מתחילתו ועד סופו, מתקן טקסט, מוסיף, מוחק המון, משנה מיקום של פרקים ומתכנס למבנה שנראה לי. הרבה פעמים אני משנה את שמות הגיבורים. אני מקדיש לא מעט מחשבה בבחירת שמות לדמויות שבספר.
מדוע אתה מייחס לשמות חשיבות כל כך גדולה?
אני לא ממש יודע, אולי משום שאני חייב להזדהות עם כל דמות שאני ממציא? כמעט מאחורי כל דמות דמיונית בספר, עומדת דמות שאני מכיר במציאות בעלת מאפייני אופי וצורה שמתאימים לדמות בספר. זה עוזר לי בכתיבה. לָשם יש תפקיד דומה, אני לא יכול לתת לעולה טוב לב מרוסיה את השם סטאלין, נכון?
אחרי שעברת על הספר כל כך הרבה פעמים, הוא לא מוכן לצאת לאור?
ממש לא. כתב היד חייב לעבור לפחות דרך עריכה ספרותית מקצועית. לעורך או לעורכת נקודת מבט שלסופר לעולם לא תהיה בשל מעורבותו הרגשית בהתוית העלילה, הדמויות, הזמנים הסביבה ועוד אינספור פרטים המרכיבים את כתב היד. זהו שלב הכרחי בתהליך הבשלתו של ספר. בספרים האחרונים שהוצאתי, שלחתי את כתב היד גם לקוראי בטא – אוהבי ספר שמתנדבים לקרוא את כתב היד, תוך נכונות להאיר את כתב היד ולמצוא בו פגמים מנקודת מבטו של הצרכן "הסופי", כלומר – קורא מן השורה. מאחר ויש מספר קוראי בטא בעלי טעמים שונים, ההערות שקיבלתי האירו מספר זוויות. עוד לפני העריכה הספרותית. קוראי הבטא תרמו לא מעט למציאת פגמים שלא יכולתי לראות. אני מוצא את השלב הזה כמועיל ביותר.
מה קורה לספר לאחר מכן?
לאחר השלמת העריכה הספרותית, תהליך ארוך ומורכב, כתב היד מתחיל לקבל את דמותו של הספר בתצורתו הסופית. כעת עוברים לשלבים הקצת יותר טכניים: הגהה, עיצוב הכריכה (מאוד יצירתי וחשוב), עימוד, רכישת דאנקוד, המרת קובץ הספר לקובץ איפאב (עבור ספר דיגיטלי) והעלאתו לחנויות המקוונות. במקביל מושלמות ההכנות לדפוס, תיקונים אחרונים של הכריכה ולבסוף הדפסת ספרים.
הספר יצא לאור בשעה טובה. איך הקוראים ידעו שהוא קיים?
לפני שאני רץ לספר לחבר'ה (בעיקר פרסום ברשתות החברתיות), אני פונה לסוקרים כדי לקבל ביקורות ראשונות. מבחינתי זהו רגע מאוד מרגש משום שבפעם הראשונה "הרך הנולד" יוצא לטיול בעגלה ועיניים זרות שוזפות אותו.
האם הקוראים יכולים לסמוך על חוות דעתם הסוקרים?
שאלה נכונה. מעולם לא ראיתי ביקורת-סוקרים שלילית על ספר, אבל חשיבות הסקירות היא בכך שהם מפרסמים את חוות הדעת ברשתות החברתיות ומביאים את הבשורה לחלק מקהל הקוראים בתוספת מידע שיכול לתת לקורא אינדיקציה האם הספר לטעמו. לצערי נתקלתי גם בסוקרים שמיהרו לכתוב סקירה שממנה הבנתי שהם לא קראו את הספר, או לפחות לא קראו אותו עד הסוף. זה כמובן מכעיס מאוד ובמקרים האלה בקשתי מהסוקרים לגנוז את הסקירה שלהם לגמרי, למרות שהחמיאה לספר.
אז איך אדע אם כדאי לי לקנות ספר של סופר חדש?
זו באמת בעיה. שוק הספרים בישראל מוצף מדי שנה באלפי כותרים חדשים ואין כיום שום מנגנון אמיתי של בקרת איכות. גם הלוגו של הוצאת ספרים מוכרת ומפורסמת, איננו ערובה לאיכות. להבנתי, הוצאות הספרים בישראל מתפרנסות כיום בעיקר מהכותבים ולא מהקוראים. כלומר: הרוב המכריע של הסופרים ממן את ההוצאה-לאור מכיסו. במידה ולהוצאה-לאור יהיה בטחון מוחלט שיימכר באלפים, היא תממן בעצמה את ההפקה ואת השיווק של הספר. זה לגמרי הגיוני, אלא שבחלק מהמקרים הוצאות לאור מנצלות את התשוקה של הכותב להוציא את ספרו, גובות מחירים לא מוצדקים ומבטיחות הבטחות שאין ביכולתן לקיים. את הספר "חטוף" של אלי שרעבי למשל, הייתי ממן את הוצאתו לאור בעצמי משום שהסיכוי שיימכר באלפים הוא גבוה ביותר מסיבות מובנות.
קורא שנתקל בספר של סופר חדש, יחליט קרוב לוודאי לקנות אותו אם התקציר והכריכה ימצאו חן בעיניו. למעשה זהו סוג של הימור. אם הצליח לו, יחזור ויקנה את ספריו האחרים של אותו סופר. אם לא, יחזור לסופרים הידועים והמוכרים לו. במצב הזה הסיכוי של סופר חדש להיחשף, טוב ככל שיהיה, הוא קלוש.
אז איך בכל זאת אפשר לדעת מראש האם ספר הוא טוב או רע?
אם את רוצה לקנות למשל מוצר באמזון או בעלי-אקספרס, אני מנחש שחוץ מהמחיר, את בודקת גם כמה קונים כבר קנו אותו, איזה דירוג הוא קיבל ומה הקונים כתבו עליו. גם במקרה של רכישת ספרים, לדירוג ולחוות הדעת של קוראים אקראיים יש משקל מכריע בבחירת ספר, אבל יש את פרדוקס הביצה והתרנגולת. אני ממליץ לקורא הסקרן והלא שמרן, לא להסתפק בקריאת התקציר ובהתרשמות מעיצוב הכריכה, אלא לפתוח את הספר בפרק הראשון או בכל עמוד מקרי, ולקרוא בו כמה פסקאות. אם סגנון הכתיבה והתוכן החלקי מוצאים חן בעיניו, כדאי שיסתכן בקניה.
אם זה המצב, מדוע אתה ממשיך לכתוב ספרים?
התשובה פשוטה. אני אוהב לכתוב ואני מאמין שאני עושה את זה בכלל לא רע, במיוחד לאור העובדה שמעט הקוראים של ספריי בחנויות הדיגיטליות, דרגו את ספריי גבוה וכתבו חוות דעת מחמיאות. אני מעדיף להשקיע את זמני ומרצי בכתיבה ולא בשיווק, גם אם אני יודע בבירור שיהיו מעטים שיקראו את הסיפורים שכתבתי. היצירות שלי, טובות או גרועות ככל שיהיו, יצאו אל העולם ויהיו מונחות אי שם. אני מקווה שהמעטים שיתקלו בהם יהנו ובזה אבוא על שכרי. זו הסיבה שבחודש יוני האחרון, במהלך חודש הספר העברי, הצעתי את ספריי באתר "עברית", בחינם.
מדוע בחרת להוציא את ספריך באופן עצמאי ולא באמצעות הוצאה לאור מוכרת?
הסיבה העיקרית היא מגבלה תקציבית. המשאבים שלי מוגבלים ודי מהר הגעתי למסקנה שאני יכול לחסוך עשרות אלפי שקלים אם אלמד את התהליך ואשכור בעצמי את בעלי המקצוע. בתחילת הדרך בדקתי עם הוצאות לאור רבות את העלויות. היו הבדלים ניכרים בהצעות המחיר וזה היה סימן שאני צריך לבדוק את הנושא יותר לעומק. לבסוף החלטתי שהדרך הנכונה ביותר עבורי היא להוציא את ספריי בעצמי, לא מעט הודות לעצות הטובות שקיבלתי משלהבת זוהר מאיפאבליש. להוצאה העצמית שלי קראתי על שם שתי הכלבות התאומות שלנו, כתם ונמש, או בקיצור, הוצאת "כתש". עם הזמן למדתי את התהליכים והתמקצעתי בהם בעצמי וכיום את כל המרכיבים הטכניים כמו עימוד, עיצוב, הגהה ואפילו עריכה לשונית, אני עושה בעצמי ובעזרת כלי בינה מלאכותית. תגובות הקוראים מעידות שזה יוצא בכלל לא רע.
ומה עם הדפסת הספרים?
גם בנושא זה יש לאחרונה חידוש. עד לא מזמן, כל מי שהוציא לאור ספר, התלבט כמה עותקים להדפיס. קיים פתוי להדפיס כמויות גדולות משום שאז מחיר עותק בודד יורד בצורה משמעותית, אבל הסכום נשאר אלפי שקלים ביחד עם עוד מאות עותקים במחסן. לאחרונה צצה חברה מקוונת חדשה בשם בוקפוד שמאפשרת הדפסת ספרים לפי הזמנה (POD). האיכות מעולה והמחיר שלהם אפילו לעותק בודד, ממש הגון. זה מאפשר להדפיס עותק פיילוט בודד (במקום עותק שמש של בית הדפוס) במחיר נמוך, כולל משלוח. המצב הזה מייתר את הצורך להדפיס מהדורה של מאות ספרים. הקורא יכול להיכנס לאתר ולהזמין ספר מודפס. תוך ימים ספורים הספר בידיו. לטכנולוגיה הזאת יש יתרון גדול נוסף: כל טעות שמתגלה בהמשך, ניתנת לתיקון מיידי על ידי העלאת קובץ מעודכן לאתר בוקפוד. מרגע זה ואילך, כל ספר יודפס עם הגרסה המתוקנת.
אתה קורא ספרים או רק כותב אותם?
אני לא יכול להגיד שאני קורא הרבה, אבל מדי פעם אני קונה או שולף מהמדף ספר אקראי ומתחיל לקרוא. אני נותן לספר הזדמנות למשך משהו כמו 100 עמודים. אם עד כאן הוא לא תפס אותי, אז ככל הנראה שהוא לא בשבילי. כרגע אני קורא את ספרה של סמדר שיר "קרוב מרחוק". אני מאוד אוהב אותו למרות שהוא לא מהז'אנר שבו אני כותב. הספר כתוב מצויין ומספק אינסוף רגעים מרגשים עד כדי מחנק בגרון מדמעות.
לסיכום יוסי. מה אתה ממליץ לקוראים לעשות בפעם הבאה שהם מחפשים ספר טוב?
אני קודם כל מציע לרבים מאוהבי הקריאה להתנסות בקריאת ספר דיגיטלי, אם טרם עשו זאת. יש בכך יתרונות רבים. באשר לבחירת ספר, הבעתי כבר קודם לכן את דעתי כיצד לעשות זאת. הרוקי מורקמי אמר: אם אתה קורא רק את הספרים שאחרים קוראים, תוכל לחשוב רק כמותם. אני הייתי ממליץ לחפש את הספר שמדבר אליכם ולא בהכרח את זה שכולם מדברים עליו. פתחו את הספר, קראו בו, הרגישו אותו ותנו ללב שלכם לבחור.