שאלת אופי החקירה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר 2023 מעוררת ויכוח ציבורי נוקב בישראל. בעוד ועדת חקירה ממלכתית עוסקת באחריות תפקודית ומבנית, חקירה פלילית ממוקדת באיתור האשמים ובמיצוי הדין עימם. מאמר זה בוחן את תפקידי שתי הגישות, יתרונותיהן והשלכותיהן על אמון הציבור.
המידע המוקדם שהוחמץ והשלכותיו על החקירה
על פי הדלפות מתחקיר צה"ל, כפי שפורסמו במהלך השבוע האחרון על ידי חברי כנסת ומספר כלי תקשורת, עולה כי בידי מערכת הביטחון היה, לכאורה, מידע מוקדם בשעות הערב של ה-6 באוקטובר ובבוקר ה-7 באוקטובר, על כוונת מחבלי חמאס לתקוף את יישובי העוטף.
במידה שהפרסום אכן מדויק, יש לברר איך קרה שהמשטרה אישרה את קיום האירוע ההמוני וקבעה תנאים ביטחוניים להסדרת התנועה והסדר הציבורי שיאפשר אירוע זה, בהשתתפות אלפי בני אדם. המידע הקריטי, אם אכן היה כזה, לא הוביל לפינוי המוני או לאזהרת המשתתפים.
במידה שאכן היה מידע מוקדם, עולה השאלה מי אחראי למחדל: האם מדובר בשיקולים מוטעים, חוסר מקצועיות או חשש מחשיפת מקורות מודיעיניים?
שאלה זו עומדת, לטעמי, במרכז הדרישה לחקירה פלילית שתבחן האם במחדלי הגורמים השונים נגרם מוות ברשלנות.
ועדת חקירה ממלכתית: אחריות ציבורית ללא סנקציות פליליות
ועדת חקירה ממלכתית ממונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, אך היקף פעילותה ותכניה נקבעים על ידי הממשלה. תפקידה העיקרי הוא בחינת תהליכי קבלת ההחלטות ואחריותם של בעלי תפקידים ברמה המערכתית והאישית.
בניגוד להליך הפלילי, ועדה זו אינה עוסקת באיתור אשמים ואינה מטילה סנקציות פליליות. דוגמה לכך היא ועדת כהן שחקרה את אירועי סברה ושתילה, שמצאה את שר הביטחון אריאל שרון אחראי באחריות עקיפה והמליצה להדיחו מתפקידו. למרות זאת, שרון חזר לזירה הפוליטית והפך לראש ממשלה, מה שממחיש את מגבלות כוחה של ועדת חקירה ממלכתית.
חקירה פלילית: מיצוי הדין עם האחראים למחדל
בהתאם לחוק העונשין הישראלי, גרימת מוות ברשלנות היא עבירה המחייבת חקירה פלילית. סעיף 59 לחוק סדר הדין הפלילי מטיל על המשטרה חובה לפתוח בחקירה כאשר עולה חשד למעשים או מחדלים שגרמו למותם של אנשים.
חקירה זו מתמקדת באיתור האחראים ברמת הפרט – בין אם מדובר באנשי שב"כ שקיבלו מידע ולא העבירו אותו בזמן, או במפקדים וקצינים שהחליטו שלא לפנות את מסיבת הנובה.
בניגוד לוועדת חקירה, המשטרה אינה בוחנת שיקולים אסטרטגיים אלא רק את התוצאה – במקרה זה, מותם של מאות משתתפי המסיבה ויישובי העוטף.
עצמאות המשטרה מול חשש לשיקולים זרים
החקירה הפלילית מתבצעת על ידי חוקרי משטרה שממנה המפכ"ל בלבד, ללא מעורבות של גורמים פוליטיים, בכירים בשב"כ או בפרקליטות. עם זאת, עצמאותה של המשטרה עלולה להתערער בשל אינטרסים פנימיים. כך לדוגמה, בכירים במשטרה היו בין נושאי האחריות בדוח ועדת מירון, שעסק באסון בו נספו 45 אזרחים. החשש הוא שפתיחת חקירה פלילית בפרשת הנובה עלולה לעורר דרישות דומות מצד משפחות הרוגי מירון, דבר העלול להרתיע את בכירי המשטרה מפתיחת חקירה שתחשוף כשלים נוספים בתפקודם.
הליכים מקבילים שאינם פוגעים זה בזה
השאלה האם חקירה פלילית עלולה לפגוע בעבודתה של ועדת חקירה ממלכתית זוכה למענה ברור: מדובר בהליכים נפרדים שאין ביניהם השפעה ישירה. בעוד החקירה הפלילית מתמקדת במעשים ובמחדלים של יחידים ומסתיימת בכתבי אישום, ועדת החקירה בוחנת כשלים מערכתיים ואינה עוסקת במיצוי הדין.
צווי איסור פרסום והחיסיון על מסמכי ליבה מונעים זיהום הדדי בין שני ההליכים, אך מבטיחים שהמידע הרלוונטי יעמוד לרשות המשטרה והוועדה כאחד.
תפקיד הציבור בחשיפת האמת
מקורות המידע לחקירה הפלילית אינם מוגבלים למערכת הביטחון בלבד. כל אזרח, תצפיתנית או הורה שכול רשאי להעביר עדויות וראיות שיסייעו למשטרה למפות את שרשרת המחדלים שהובילה לאירועי ה-7 באוקטובר. בית המשפט רשאי להורות על מסירת מידע חסוי לצורכי החקירה, תוך שמירה על עקרונות החוק והצורך בהגנה על ביטחון המדינה.
אמון הציבור תלוי בגילוי האמת
שאלת האשמה באירועי הנובה ויישובי העוטף חורגת מהיבטים משפטיים בלבד – היא נוגעת לליבת אמון הציבור ברשויות המדינה ובמערכת אכיפת החוק. חקירה פלילית מקצועית, עצמאית ונטולת השפעות פוליטיות היא הדרך היחידה להבטיח שמי שבמעשיו או במחדליו גרם למותם של רבים יישא באחריות פלילית מלאה. רק מיצוי הדין, לצד הפקת לקחים מערכתיים, יוכל להשיב לציבור את תחושת הביטחון ואת האמון במוסדות המדינה.
בדיחה, משטרת בן גביר תהיה גוף חקירה בלתי תלוי… נותנים לחזיר לשמור על פח הזבל
המשטרה לא אישרה לקיים את האירוע האישור לקיים את האירוע הגיע מהמטכל. בידי הממשלה לא היה שום מידע בנוגע לעומד להתרחש ולא בבוקר הטבח כי אחרת מה חיפש ראש אמ"ן בבית מלון? הוא לא אמור להיות עם כזה מידע בקריה בפגישה עם קברניטי מערכת הביטחון וראש הממשלה? חקירה פלילית צריכה להיות ללא ספק כנגד אלו שהסיתו כנגד הממשלה כל מוצ"ש כי אלו אותם אנשים שקשורים באופן ישיר לטבח .
מסכים לחלוטין עם הגישה.שבת שלום ומבורך.
שלום בורו
מסכים לחלוטין עם הגישה. השאלה היא מי יהיו החוקרים הבחתי מוטים ובלתי תלויים ואיך לבצע את זה. לכאורה האשמים העיקריים הנושאים באחריות ישירה לתוצאות הטבח, ידועים. ראש השב"כ, הרמטכ"ל ואלופים נוספים במטכ"ל (לא כולם). ראש אגף מבצעים במשטרה ואולי מי מהכפופים לה ודרגי שטח נוספים בפיקוד דרום.
בהתרשלותם של אלה באופן ישיר בכך שלא ביצעו את תפקידם להגן על מדינת ישראל מפני אוייב, הם גרמו למקרי מוות רבים שלא היה כדוגמתם מאז קום המדינה. בכדי לסבר את האוזן, ביום 7/10/23 נרצחו ונהרגו 20% מכל הרוגי מלחמת השחרור. 1200 אנשים נשים וטף. זו כמות הרוגי השיירות והמערכה על ירושלים במלחמת העצמאות.
לא יאומן. אני מסכים לעיקרון שהתווית ועכשיו הבעייה היא המנגנון, ההתנגדויות של מערכת המשפט שתחשוש מבדיקה של ההחלטות השיפוטיות שהביאו את האוייב לנצל אותן וכמובן גורמים אינטרסנטיים. יש כאן קשר גורדי רציני לפרק.