הוויכוח על ועדת החקירה לאסון ה-7 באוקטובר – ניסיון מתוחכם להתחמק מחקירה של אחריות פלילית // פרשנות

(חי פה) – פרשנות: הקרב הציבורי סביב הקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר הולך ומתלהט, אך מאחורי המילים הגדולות על "אחריות ממלכתית" ו"צורך בבירור אמיתי" מסתתרת, כך נראה, מערכת אינטרסים כבדה ומורכבת. לא מדובר רק בשאלה מי יבדוק את הכשלים, אלא מי יצליח להסיט את הדיון משאלת האשמה הפלילית אל ועדה כמעט-חסרת-שיניים, המייצרת למעורבים תקופה ארוכת-שנים של ״נוחות פוליטית״.

מפת האינטרסים הפוליטיים סביב ועדת החקירה

מפת האינטרסים בישראל נעה באיטיות, כמעט כמו קרחון, עד שהגיעה לנקודת מפגש המחייבת הכרעה. ראש הממשלה והקואליציה מעדיפים ועדת חקירה ממשלתית או פרלמנטרית, ואילו האופוזיציה דורשת ועדת חקירה ממלכתית שתוקם על פי חוק ותנוהל בידי נשיא בית המשפט העליון. מאחורי כל צד מסתתרת מטרה ברורה: שליטה בהרכב הוועדה, וזהות הגורם שיקבע מי יישא באחריות. הטיעונים על "ממלכתיות" ו"שקיפות" הם לעיתים רק כסות לקרב שליטה פוליטי.

הונאה ציבורית והסחת דעת מהשאלה המרכזית: ״מי אשם?״

על פניו נדמה כי מדובר במחלוקת עניינית – אך למעשה, שני הצדדים מנסים להימנע מהדיון האמיתי: מי אשם.

לפי הטענה, גם הקואליציה וגם האופוזיציה מנהלות תרגיל הונאה פוליטי – הראשון מנסה למנוע ביקורת שיפוטית חדה, והשני מנסה לצבור הון ציבורי מהמאבק על עצם הקמת הוועדה. ראש הממשלה, כך נטען, ייכנע לבסוף ללחץ הציבורי ויקים ועדת חקירה ממלכתית.

האינדיקציות שקדמו ל-7 באוקטובר

שבוע לפני מתקפת הטרור היו, כך נטען, אינדיקציות ברורות על כוונה לפגוע. מי שהיה אחראי על ביטחון האזרחים ולא פעל לפינוי החוגגים מאירוע הנובה, חייב להיחשב כחשוד בגרימת מוות ברשלנות. טענות אלו אינן רק מוסריות – הן משפטיות. אם היו סימנים מקדימים ברורים, הרי שכל גורם ביטחוני או מדיני שידע או שהיה עליו לדעת – נושא באחריות פלילית. הציבור, מצדו, דורש דין וחשבון אמיתי – לא רק הצגה ממלכתית של חקירה.

ועדת חקירה ממלכתית – אשליה של צדק

לדעתי, הדיון סביב הקמת ועדת חקירה, מתרחש אך רק כדי להסיט את תשומת הלב מהשאלה הבוערת: מי גרם למחדל שהוביל לטבח ולצד השאלה הזו, מתקיימת שאלה כבדת משקל בהרבה – שאלת האחריות הפלילית לגרימת מוות ברשלנות, שאלה שעליה איש אינו מדבר כלל בימים אלה.

לאורך ההיסטוריה הישראלית, ועדות חקירה ממלכתיות סיפקו לעיתים תחושת ניקוי מצפון לאומי, אך כמעט אף פעם לא הביאו לאחריות אישית אמיתית. גולדה מאיר ומשה דיין לא הועמדו לדין לאחר ועדת אגרנט; אריאל שרון אמנם נאלץ להתפטר מתפקידו כשר הביטחון בעקבות ועדת כהן, אך שב אחר כך לכהן כראש ממשלה; אהוד ברק ננזף על ידי ועדת אור – אך חזר לפוליטיקה.

אסון מירון מהווה אבן-בוחן קשה לעיכול בנוגע לוועדות חקירה ממלכתיות: בשנת 2021 נהרגו 45 גברים ונערים, ו-102 נפצעו. 4 שנים לאחר האסון, ההמלצות נותרו במגירה. אין אשמים ואין אחריות פלילית של איש מהמעורבים, במה שקשור למותם של 45 איש. אם כך, מה שצפוי שיקרה, אם לא יחל הליך פלילי, הוא שהדפוס יחזר על עצמו: ועדה חוקרת – הציבור נרגע – אין אשמים בפלילים – דבר לא משתנה.

הפחד האמיתי של הפוליטיקאים – חקירה פלילית בהובלת משטרת ישראל

ההבדל בין ועדת חקירה ממלכתית לבין הליך פלילי הוא תהומי: בעוד הראשונה עוסקת בהפקת לקחים ובהמלצות, ההליך הפלילי נוגע באשמה אישית, באחריות פלילית, ובענישה ממשית.

זהו בדיוק המקום ממנו חוששים הפוליטיקאים. במקום לעמוד מול חקירה משטרתית שתסתיים בכתבי אישום, הם מעדיפים ועדת חקירה ציבורית שתסתיים בדוח עב כרס והמלצות כלליות. השיטה הפוליטית בישראל יודעת היטב כיצד למוסס ביקורת ציבורית באמצעות מנגנון ממלכתי שנשמע רציני – אך בפועל משתק אחריות אישית.

מדוע ההליך הפלילי הוא הכרחי

חקירה פלילית אינה מונעת הקמת ועדת חקירה – להפך, היא נדרשת כדי לוודא שמי שמעשיו או מחדליו הובילו למותם של אזרחים ישלם את המחיר. טענת ה"דרוג" – לפיה קודם תוקם ועדה ממלכתית ורק אחר כך, אולי, חקירה פלילית – היא מתכון בטוח לטיוח. החקירות הציבוריות אינן מחייבות, ואילו המשפט הפלילי פועל על פי הוכחות, עדויות ועונש.

לצורך השוואה: אם אזרח רגיל גורם למוות בתאונת דרכים, כמובן שהוא נעמד לדין. לדעתי, כך צריך לנהוג גם על מקבלי ההחלטות, כלומר לשאת באחריות פלילית למעשיהם, במידה שהחקירה תקבע כי רשלנותם הובילה למותם של אלפים!

אחריות אמיתית למען הקורבנות

קורבנות פסטיבל הנובה ואלפי נפגעי מתקפת ה-7 באוקטובר 2023 זכאים לצדק אמיתי, לא רק לדו״חות מסכמים או הבטחות לתיקון. החברה הישראלית צריכה לדרוש חקירה פלילית משטרתית אמיצה, בלתי תלויה, שתבדוק לעומק מי התרשל, מי התעלם מהאזהרות, ומי בחר שלא לפעול.

ועדת חקירה ממלכתית יכולה להיות שלב נוסף בבירור הציבורי, אך אסור שתשמש כמסך עשן שמאפשר לפוליטיקאים ולבכירים להתחמק מעונש. רק הליך פלילי אמיתי יוכל להשיב אמון לציבור ולמנוע את המחדל הבא.