לזכרו של חברי, דן מרגלית ז"ל – קולו המיוחד נדם, אך מילותיו ילכו תמיד איתנו

דן מרגלית, מן העיתונאים הבולטים והמשפיעים בישראל, נפטר היום, 28/8/25, בגיל 87 והשאיר אחריו חלל גדול בלבם של חבריו, קוראיו וכל אוהביו. מרגלית היה יותר מעיתונאי – הוא היה ציוני, לוחם על ערכים, איש מילים ואיש אמת, שתמיד הציב את טובת המדינה והחברה מעל לכל אינטרס אישי. עבורי, הוא היה גם חבר קרוב, אדם שהשפעתו על חיי תישאר לנצח.

המטבע של דני – סמל לחזרה הביתה

לפני כל נסיעה שלי לחו"ל, דני היה מוציא מטבע מכיסו ונותן לי אותו כדי להבטיח שאחזור לארץ. מנהג זה, שירש מאביו הרופא, אימץ גם לסביבתו הקרובה. הייתה לי זכות ענקית להימנות עם המעגל המצומצם של מקבלי המטבעות. בעיניי, זה היה הרבה מעבר לאמונת טפלות – זו הייתה דרכו של דני לומר לי ולעצמו: הבית שלנו כאן, וחובתנו לשוב אליו.

עיתונאי פובליציסטי, ציוני ולוחם

הייתה לי הזכות להכיר מקרוב את גדול העיתונאים הפובליציסטיים, דני מרגלית. להבדיל מן הריפורטרים, הוא היה סופר – סקרן, חכם, בעל כושר ניתוח נדיר והבעה עשירה. כל זאת בזכות אהבתו הגדולה לארץ, למולדת ולאדם. ציוני, ערכי, לוחם. עברית עשירה ומדויקת נבעה ממנו, וכל פעולה שלו נגזרה מספר או משיר. דן היה דעתן, עקבי ויריב עיקש – בן פלוגתא אמיתי, שבחר תמיד בברור האמת ללא הנחות.

הרגעים האישיים – שירת העשבים

פעם ישבנו במסעדה בתל אביב בצהרי יום. המקום היה מלא, ופתאום התחלנו לשיר משירי נעמי שמר. "שירת העשבים" שרנו יחד, ובהמשך הצטרפו גם סועדים נוספים. בלי בושה, משוחררים, כאילו היינו לבד בעולם. נעמי שמר כתבה שלכל עשב ועשב יש שירה משלו, ולדן אכן הייתה שירה מיוחדת משלו – שירה שהקיפה אמת, ציונות ואהבת הארץ.

דן חושף הדולרים והקמת גדר ההפרדה

רבים זוכרים את דן כמי שחשף את פרשת הדולרים, ואני זוקף לזכותו הישג גדול נוסף – תרומתו להובלת הקמת גדר המערכת בזמן האינתיפאדה השנייה. דני השתכנע שרק מכשול פיזי יוכל למנוע פיגועים, ולא היסס לצאת נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון. הוא לא שקל חשבונות של מקורות או גישה לצמרת – רק את טובת אזרחי ישראל.

מילותיו האחרונות – ישראל מעל הכול

בסוף השבוע האחרון עוד התפרסם עמו ראיון אצל עמית סגל. שותפתי למשרד, שולי אשבול, כתבה לו בעקבות הדברים שפורסמו, וזו הייתה תשובתו:
"תודה שולי. אבל כמו בשירה של רחל – כוחי הולך ודל, נשימתי פוחתת. מקווה שאת בצד האופטימי מבחינת קיומה של מדינת ישראל."
אפילו בשעותיו האחרונות, כאשר היה מודע היטב למצבו, קיומה של מדינת ישראל היה הערך החשוב ביותר לנגד עיניו.

השיר שנשאר איתנו

רמי קידר כתב ואפי נצר הלחין את "מישהו הולך תמיד איתי". דן מרגלית הולך תמיד איתי.
גם לאחר לכתו, קולו, כתיבתו וזכרו ילכו תמיד איתנו – כחבר, כעיתונאי, כציוני אמיתי וכאדם ששר את שירתו המיוחדת עד נשימתו האחרונה.