כשלי מבקר המדינה במערכות הביטחון והיעדר התרעה לקראת אסון ה-7 באוקטובר

פרשנות – תפקידה של ביקורת המדינה הוא להגן על הציבור ולוודא שמוסדות הביטחון והממשלה פועלים בצורה תקינה ויעילה. אך במציאות, מחדלים חמורים מתרחשים לאור חוסר יוזמה וביקורת חלשה, מה שמעורר שאלות קשות על עצמאות המבקר ויעילותו בשמירה על בטחון האזרחים.

כשל הביקורת בפריסת הכוחות

הכשל בפריסת הכוחות לפני ה-7 לאוקטובר 2023 חשף את מגבלות הביקורת הנוכחית. העובדה שחמאס הצליח להערים גם על עובדי חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, מצביעה על כך שההתרעות מראש לא הגיעו למבקר המדינה או לא נבדקו בצורה יסודית. המבקר אמור היה לגלות את הליקויים במערך הכוננות ולדרוש תיקון מיידי, אך מחדל זה מדגים חוסר יוזמה חמור וחוסר יכולת למנוע אסון צפוי.

חוסר בחינת מערכת הביטחון

לטענות כי היו הערכות מוקדמות על התקיפה, לא ניתנה התייחסות כיצד מערכת הביטחון התכוננה לתרחיש קרוב כל כך לתותחי החמאס. ביקורת חלשה שאינה דורשת הערכה יזומה ומעמיקה של ההיערכות גורמת לכך שמוסדות הביטחון אינם נדרשים למצות את אחריותם. המבקר צריך להיות כתובת לכל מי שמזהה ליקוי, אך הגישה הנוכחית מונעת את מימוש סמכות זו.

מינוי מתניהו אנגלמן והשפעתו על הביקורת

עם מינויו של מתניהו אנגלמן חל שינוי מהותי בגישה לביקורת. רוח החשבון שמוביל אנגלמן מתמקדת בסדירות החשבונאית בלבד, ומתעלמת מממדים של אחריות אישית, טוהר המידות והשפעת מחדלים ביטחוניים. הביקורת אינה מחייבת, אלא ממליצה – מה שמקטין את כוח ההרתעה שלה. במקרים רבים, עבודה של שנה שלמה מסתכמת בהמלצות כלליות למנהל א’, ללא דרישה לתגובה או תיקון ממשי.

אחריות אישית וביקורת יוזמת

מצב אידיאלי מחייב ביקורת יוזמת, אשר דורשת גם נשיאה באחריות אישית למי שפגע במנהל או בטוהר המידות. המבקר צריך להיות חוט השדרה שמסוגל לקבל כל מסמך ולהקשיב לכל עדות, אך הגישה הנוכחית מונעת מימוש מלא של סמכות זו. אילו נעשתה ביקורת אמיצה ומוחלטת, חלק מהכשלות בפריסת הכוחות בדרום היו נמנעות, שכן תרחיש סביר לוקח בחשבון כשל מודיעיני ומחדלים מוכרים מראש.

כלים ומשאבים – לא רק יכולת אלא רצון

מבקר המדינה מחזיק בכלים לפקח על כל מוסדות הביטחון והממשלה, ולתפוס מסמכים קריטיים. בנוסף, תקציבו נבנה מול ועדת הכספים של הכנסת ולא מול האוצר, מה שמבטיח עצמאות. אך משאבים אינם מספיקים כשחסרה נכונות לממש ביקורת אמיתית. כשל מבקר המדינה אינו נובע מהיעדר סמכויות אלא מהיעדר רצון לדרוש אחריות אישית, ליישם מסקנות ולמנוע מחדלים – מצב שמדאיג במיוחד לאור הסיכונים לביטחון הציבור.