הכרמל מציג לנו פרחים בכל עונות השנה. בטור זה נציג תמיד פרח אחד מפרחי הכרמל, במקביל להופעתו בשטח, ואתם תוזמנו לבקר אותו באחד המקומות בו הוא פורח.
חטוטרן מצוי
עשב חד-שנתי נטוי עד זקוף, החטוטרן הוא אחד מהנפוצים בין "החרדלים" או "המצליבים הצהובים" היוצרים בסוף החורף ותחילת האביב משטחי פריחה שצבעם צהוב-לימוני בשדות ובצידי הדרכים.
במבט כללי נראה חטוטרן מצוי כמצליבים רבים החיים בבית גידולו ובסמיכות לו, כולם בעלי תפרחות צהובות צפופות בראשי הגבעולים ופרחים בודדים לאורכם. עם אלה נמנים חרדל, בקבוקון, לפתית, איסטיס וכרוב ועיקר ההבדלה ביניהם נעשית על פי צורת הפרי, הייחודית לכל סוג. פרי החטוטרן הוא תרמילון מגובשש בצפיפות, שבראשו פיטמה. בליטות גבנוניות אלו שעל פני הפרי, ה"חטוטרות" – הן שהיקנו לסוג את שמו. הפירות נישאים על עוקצים מעובים ואשונים והם בדרך כלל חובקים את הגבעול או ניצבים לו.
חטוטרן מצוי • צילום: דני כץ
תעודת זהות
| משפחה: | מצליבים. |
| שורש: | שיפודי. |
| גובה: | 80-40 ס"מ. |
| עלים: | עלי הבסיס ערוכים כשושנת, בעלי פטוטרות, מאורכים, דמויי כינור. עלי הגבעול קטנים יותר, יושבים או בעלי פטוטרת קצרה ומשוננים מעט. |
| גבעול: | מכוסים בדלילות בשערות קצרות, מעורקים וענפים מעט. |
| פריחה: | בסוף החורף והאביב בעיקר מפברואר עד אפריל. |
| פרח: | הפרחים קטנטנים כ- 3 מ"מ ומרוכזים בראשי הגבעולים. צבע עלי הגביע והכותרת צהוב-לימון. במרכז הפרח כתם חום. |
| מבנה הפרח: | הפרחים מסודרים במכבדים צפופי פרחים בראשי הגבעולים ובפרחים יחידים לאורך הגבעול. |
| פרי: | תרמילון מגובשש בצפיפות עם פיטמה בראשו. התרמילים נישאים על עוקצים מעובים וחובקים את הגבעול. |
| ריח: | ריח חריף וגופריתי. |
| צוף: | הצמח מייצר צוף המושך חרקים מאביקים. |
| שימושים: | הצמח עשיר ברכיבי תזונה כמו ויטמינים ומינרלים. ניתן להשתמש בעלים, בפרחים ובזרעים להכנת ממרח. |
| תפוצה בארץ: | בצפון הארץ ובמרכזה, בשדות בור ובבתי גידול נמוכים של עשב ושיחים. |
מקום לפגוש את פרח השבוע
רמת גולדה-מול הבית ברח' גולדה מאיר 23, חיפה – ליד עץ אורן בצידו המערבי של הכביש.
אם תלכו לבקר את הפרח בחברת ילדים, תוכלו לספר להם את האגדה על חטוטרן מצוי.
האגדה על החטוטרן המצוי
לפני שנים רבות, התהלכה אגדה על צמח ייחודי בשם חטוטרן מצוי, הידוע בפריחתו הצהובה הבוהקת. הצמח, כך מסופר, לא היה תמיד צהוב. צבעו המקורי היה ירוק עמום, והוא נחשב באותם ימים לצמח חסר ייחוד, הנבלע בתוך נוף הצמחייה הסובבת אותו.
על פי האגדה, חיה במרכז היער פיה זעירה ששמה "זוהרית". הפיה חיפשה תמיד אחר דרכים להאיר את דרכם של בעלי החיים ושל בני האדם החוצים את היער. יום אחד, בעיצומו של חורף קר וקודר, נתקלה זוהרית בחטוטרן המצוי. היא הבחינה כיצד הצמח נותר זקוף ויציב אל מול הרוחות העזות והקור הנוקב. הפיה התפעלה מהכוח החבוי בצמח הירקרק והחליטה לגמול לו על עמידתו האיתנה.
זוהרית נגעה באור השרביט שלה בראש הצמח ולחשה לחש קסום: "יהי אור!" ברגע זה, פרחי החטוטרן שינו את צבעם לצהוב עז ומרשים, כמו קרני שמש קטנות המאירות את היער החשוך. לא זו בלבד שהצמח הפך לנקודת אור בנוף, אלא שצבעו הבהיר החל למשוך דבורים, פרפרים וציפורים, שהגיעו ליהנות מצוף מתוק שהופיע לפתע בפרחיו.
מאז אותו יום, החטוטרן המצוי נודע לא רק כצמח עמיד וחזק אלא גם כסמל לאור ותקווה, המאיר את צידי הדרכים גם בימים החשוכים ביותר. תושבי הסביבה נהגו לספר את הסיפור לדורות הבאים, תוך שהם מציינים את המסר המוסרי הגלום בו: גם הפשוט והבלתי נראה לעין עשוי להפוך לציון דרך שיוביל אותנו לדרך הרצויה.
איזו פינה מקסימה לפרחי ארצנו🌻
תבורכו.
תודה לדני על על כל המידע👍
כל הכבוד לך דני כ"ץ על הכתבה הזאת.שבת שלום ומבורך.