אפוק טיימס: הקישון- פארק מטרופולין של חיפה והצפון

1. אני לא ממש מבינה על מה מדובר..
   אחרי שקראתי כאן באתר תיאורים נלהבים של פארק מורד הקישון (הידוע גם כפארק מעגן הדייג), החלטתי לבלות בו את בוקר שבת יחד עם בני משפחתי.
   במילה אחת – דיכאון. בשתי מילים – הזנחה פושעת.
   לולא התמונות שצורפו להמלצות, לא הייתי מאמינה כי מדובר במקום שהיה פעם מטופח.
   למרות היותי פטריוטית חיפאית המתייצבת להגן על העיר בחירוף נפש בכל פעם שמלעיזים עליה, לא יכולתי להמנע מההשוואה המתבקשת לפארק רעננה, פארק הרצליה או, אם להיות שאפתנית לרגע, פארק הירקון.

   גם אם נתחשב בנסיבות המקלות כמו הטופוגרפיה ומבנה העיר, עדיין נדרש הסבר טוב יותר לכך שלעיר בגודל של חיפה אין פארק עירוני ראוי. כבודם של הטיילת על חוף הים, פארק הכט וחוף הים במקומם מונח – הם אינם עונים להגדרה.

   זו הסיבה שתליתי ציפיות כה גבוהות בפארק מורד הקישון – שטח פתוח, קרוב לעיר, בעל טופוגרפיה נוחה. מה עוד אפשר לבקש?
   וכאן בדיוק העניין. הדברים המינימליים, ההופכים שטח פתוח למקום בילוי, לא מתקיימים כאן – המדשאות מלוכלכות, מוזנחות ומיובשות; בכל פינות הישיבה מפוזרת אשפה; הצמחיה (שניכר שהייתה בה השקעה ראשונית) משוועת לטיפולו של גנן ובאופן כללי – עבירה של עזובה שורה בכל.
   אני כבר לא מדברת על כך שמגרש החנייה (המלוכלך גם הוא) אינו סלול, וכמוהו השבילים בפארק. ההשקעה המינימלית הנדרשת לסלילתם הייתה מאפשרת לנו, ההורים הדוחפים עגלה, טיול נינוח. אבל אלה באמת מותרות בהתחשב במצבו הנוכחי של הפארק.

   נשאלת השאלה האם כך עיריית חיפה דואגת לרווחת תושביה (עם כל הכבוד לפרחים על איי התנועה) או שמא יש כאן הזנחה מכוונת, ניסיון "לייבש" את הפארק על מנת להקל על הצבת המכולות המדוברת.

   לסיכום – לא פארק מטרופולין ולא נעליים.

הכתבה נעולה לתגובות. ניתן לשתף ברשת באמצעות כפתורי השיתוף