כב' הנהלת החברה להגנת הטבע
הנדון: "רשימת האיומים".
קבלתי דו"ח החל"ט בנדון, רשימה של קרוב ל-100 איומים על הסביבה בישראל.
לא מצאתי בו התייחסות לאיומים על סביבת המגורים העירונית, ובה למעלה מ-90%
מתושבי המדינה.
כמי שמעורב ומייצג בנושאים אלה חלק גדול מתושבי חיפה, אציין מספר דוגמאות:
בינוי רכס סטלה-מאריס במקום יעודו לפארק, בינוי רמת-זמר על חשבון החורשה,
בינוי מיתחם איצטדיון קרית-חיים, מגדלים שיפרצו את רכס "ההר הירוק תמיד", ועוד.
לבטח יש דוגמאות גם בערים אחרות. כולן יחד משקפות מגמה השלטת היום בחל"ט,
להתעלם מתושבי הערים, בהם מירב חבריה ואוהדיה.
לפני מספר חדשים התאפשר לי להביע עמדתנו בנדון, בפורום הנהלת החברה,
אולם לא להשתתף בדיון עצמו, ואיני יודע מה היו ההחלטות שהתקבלו. יכול רק
לשער מהן, לאור מדיניותה של החל"ט בחיפה, ללא דיאלוג וללא התחשבות בדעות
אחרות של התושבים, וועדי פעולה שכונתיים.
היו זמנים שהחברה להגנת הטבע דרשה מהרשויות לקיים הליך של שיתוף ציבור
בנושאים חשובים. היום אינה דורשת זאת אפילו מעצמה, ומגבשת דעותיה ועמדותיה
באופן חד-צדדי, בלי להתחשב בתושבים, ביניהם מומחים וברי-סמכא בנושאים אלה.
בעירית חיפה ובחוגי הנדל"ן רווים נחת ממדיניותכם זו. בקרב תושבי חיפה עירי רב
התיסכול, אולם אין לנו מסגרת מקומית לליבון הנושא, היות שבחירות להנהלת הסניף
לא התקיימו כבר שנים הרבה, ובראשו עומד פעיל פוליטי מרשימתו של ראש העיריה,
שהיה אחד ממועמדיה הבולטים בבחירות האחרונות…
הייתכן להשאיר ערים גדולות, רבבות תושבים, ללא שטחים ירוקים פתוחים לציבור?
לא רק מחוץ לעיר במרחק נסיעה ברכב פרטי (למי שיש להם…), אלא במרחק הליכה
מסביבת מגוריהם, כפי שנקבע בהחלטת ממשלה במאי 2000, בניירות עמדה של
אירגוני הסביבה, בתמ"א 35, ועוד ועוד?
האם אי אפשר להביא קצת טבע ירוק אל העיר, ולא רק להוציא אליו את תושביה?