תקווה – המסורת הרדיקלית שלנו • הרבה נעמה דפני קלן

והימים ימי שבר גדול. העם נקרע ונפרם, שנאה כעס וחרדה ממלאים את הרחובות ואת הלב. ימים של דאגה גדולה, של חרדה, של פחד אמיתי מחורבן בית נוסף. נדמה שכולם מסתובבים עם השאלה – מה יהיה עכשיו? מה יהיה מחר?

דרכים רבות לספר את סיפור העם היהודי

יש הרבה דרכים לספר את החוויות שעוברות עלינו. העם היהודי היה יכול לספר את תולדותיו כרצף אינסופי של ייסורים ותלאות. שעבוד מצרים, חורבן הבית הראשון והשני, גלות ופוגרומים, שואה ואנטישמיות, מלחמות ופיגועים. אפשר לדמיין סב מספר לנכדתו את סיפורי הצרות האינסופיים ומסיים במילים הללו: נכדתי היקרה, דעי שכאשר את מצטרפת אל חיקו של העם היהודי, את מצטרפת אל עם למוד סבל ותלאות. סיפור של ייאוש.

אנו בוחרים לשיר, גם מתוך גיהנום של ייסורים

באופן שכמעט ואינו מתקבל על הדעת העם היהודי בוחר לספר סיפור אחר. אנו מצווים לזכור את יציאת מצרים, להרגיש שבכל רגע הים עשוי להבקע והצרות יטבעו מאחורינו בין גלי הים הסוערים; אנו בוחרים לשיר, גם מתוך גיהנום של ייסורים: "אני מאמין בביאת המשיח, ואף על פי שיתמהמה בכל יום אחכה לו שיבוא"; אנו שרים "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". בדנ"א התרבותי שלנו ישנה בחירה רדיקלית – בחרנו לקדש את התקווה. לא סתם ההמנון של מדינת ישראל נקרא כך – התקווה בת שנות אלפיים, והתקווה בונה לנו גשר על מים סוערים של חוסר וודאות ושל פחד.

עוד לא אבדה תקוותנו

כאשר ירמיהו הנביא מלווה את שיירת היהודים הצועדים לאחר חורבן הבית אל עבר הגלות הוא מעלה אל מול עיניו את דמותה של רחל אמנו, המסרבת לאבד את התקווה כי זהו אינו הסוף. אלוהים עונה ואומר לה: ״…מנעי קולך מבכי, ועינייך, מדמעה: כי יש שכר לפעולתך… ויש-תקווה לאחריתך" (ירמיהו לא). התקווה בפסוקים אלה שזורה בתוך מציאות בלתי אפשרית של אבדן, של חורבן ושל סוף. התקווה היא מחאה, הרמת קול בבכי, התרסה אל מול מציאות בלתי מתקבלת. התקווה היא ההתעקשות להעמיד תמונת עתיד אחרת ולא להסתפק בחורבן ובגלות. תקווה אינה רגש חמקמק – היא הכרעה להסכים ולבחור לפתוח פתח למשהו אחר וטוב שיקרה.

אנו בנות ובנים למסורת שמותירה פתח לתקווה גם בימים קשים ואפלים. עוד לא אבדה תקוותנו.

הרבה נעמה דפני קלן

הרבה נעמה דפני קלן היא רבה שותפה בקהילה הרפורמית "אור חדש" בחיפה. יחד עם שותפים לדרך, היא בונה קהילה ישראלית ששזורים בה חוטים של תפילה, של משמעות, של שייכות, של אחריות ושל תקווה ויופי.