פרופ' גד ברזילי, דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר, הלך לעולמו בטרם עת

דיקן הפקולטה למשפטים לשעבר באוניברסיטת חיפה, הלך לעולמו אמש (שני, 10/04) והוא בן 65.

פרופ' ברזילי היה מהמשפטנים הבולטים בארץ. בעבודתו במחקר עסק רבות בקשר שבין משפט ופוליטיקה. בתפקידו האחרון כיהן כנשיא האגודה הישראלית למדעי המדינה. בין השנים
2016-2019 כיהן כמשנה לרקטור של אוניברסיטת חיפה וראש בית הספר הבינלאומי של האוניברסיטה.

נשיא אוניברסיטת חיפה, פרופ' רון רובין, ספד לברזילי וציין כי לכתו בטרם עת של פרופ' גד ברזילי הוא מכה גדולה. "גד היה תמיד קול צלול ורענן, שעסק בצורה חדה ומלאת חמלה בנימיה של החברה הישראלית. גד השפיע על כל מי שהיה עימו במגע: חברי וחברות סגל, סטודנטים וסטודנטיות, אנשי ונשות סגל. הוא יחסר לנו מאוד".

פרופ' ברזילי היה דוקטור במדעי המדינה מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ואת הפוסט-דוקטורט שלו השלים באוניברסיטת ייל. בתום לימודיו עבד פרופ' ברזילי במספר משרדים בכירים לעריכת דין ולאחר מכן החליט כי פניו לאקדמיה והחל לכהן כמרצה באוניברסיטת ת"א, שם מילא מספר תפקידים. אחר כך עבר לאוניברסיטת וושינגטון, ומשם, בשנת 2011, הצטרף לסגל האקדמי של הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה.

פרופ' אורן גזל אייל: "את רוב מה שאני יודע על תפקיד הדיקן, למדת ממך"

פרופ' אורן גזל אייל, שהיה דיקן הפקולטה למשפטים בשנים 2017-2022, ספד לפרופ' ברזילי: "היית לי מורה, מנטור, חבר קרוב ואח. את רוב מה שאני יודע על תפקיד הדיקן למדתי, כשהייתי סגנך, בעת שהובלת את הפקולטה בכישרון, נועם הליכות והרבה עבודה קשה. את הדברים שעוד נותרו לי ללמוד, למדתי מהייעוץ הקרוב שנתת לי כל הזמן, לאחר שהחלפתי אותך בתפקיד. תמיד בנינוחות, בחיוך, ללא טיפה של אגו, למרות ההישגים הנפלאים אליהם הגעת בכל דבר בו עסקת.

גדי היקר, ביום ראשון שעבר עוד זכיתי לראותך ביום באחרון בו היית אתה – מלא חיים, שמחה ועם חיוך קבוע על הפנים. בשבת, כשביקרתי אותך בבית החולים, הייתי משוכנע שאתה שומע אותי מדבר אליך וסוגר את עיניך כשביקשתי שתעשה את לאישור השמיעה. האמת שאני עדיין משוכנע שעוד הספקת לשמוע אותי ולהבין כמה אני אוהב אותך. גדי היקר, לעולם לא תדע כמה אתה תחסר לי, כמה אתה חסר לי כבר כעת".

האחיין ניר להב: "תמיד אהבתי לשאול שאלות והדוד שלי תמיד מצא את הזמן לענות לי"

ניר להב, אחיינו של פרופ' ברזילי, מעלה את זיכרונותיו המוקדמים מדודו: "אני תמיד אהבתי לשאול שאלות, ובכיתה ג' התנדבתי להעביר בשיעורי חברה תקציר של חדשות השבוע. הרגשתי כמו חיים יבין. אבל בשביל זה הייתי צריך להבין בעצמי על מה אני מדבר. באותם שנים גדי חזר מפוסט הדוקטורט שלו באוניברסיטת ייל. מדובר בימים שעוד לא היו מחשבים אישיים ואני זוכר איך היו לגדי על השולחן קופסאות שחורות ובתוכן מסודרות הרבה כרטיסיות, לפי סדר ה-א' ב' עם מידע פוליטי מהמתרחש בארץ. המבוגרים אמרו לי לא לגעת ולא להוציא את הכרטיסיות מהקופסאות. אבל אני מצידי, כמובן, פתחתי את הקופסאות והצצתי פנימה. לא הבנתי כלום, אבל כמות המידע שהוא אסף מאד הרשימה אותי.

באופן טבעי, כאשר הייתה לי שאלה לגבי תקציר החדשות "החשוב" שאני הכנתי לכיתה, פניתי אל גדי לקבלת עזרה. וכך אני זוכר את גדי מסביר לי, בכיתה ג', מה ההבדל בין כנסת לממשלה ומהי אופוזיציה וקואליציה. לשמחתי הוא התפנה אליי מעיסוקיו, הוציא כרטיסיה חדשה מהקופסה השחורה מלאת הידע וצייר לי ריבוע גדול – הכנסת ובתוכה ריבוע די גדול נוסף – הקואליציה והרווח הקטן בין שני הריבועים הללו היא האופוזיציה. זה היה השיעור הראשון שלי במדעי המדינה ובליברליזם. לא יכולתי למצוא מורה יותר טוב ממנו לנושאים הללו!

ככה זה המשיך, מאז ועד היום. בכיתה ז' הצעתי לו מודל איך לאחד את העולם, בכיתה ט' כשהיינו צריכים לכתוב עבודה על ישראל בחרתי לכתוב על השנים הראשונות של מדינת ישראל וכיצד הבטיחו שהיא תהיה דמוקרטית. אני זוכר איך גדי הסביר לי שישראל היא רק דמוקרטיה פרוצדורלית ולא דמוקרטיה מהותית.

לא מפתיע שבחודשים האחרונים היו לנו הרבה שיחות סביב ניסיון המהפכה המשטרית בארץ. לפני שכתבתי הרבה מהפוסטים בנושא התייעצתי עם גדי וציטטתי אותו. ולמרות שהוא היה מאד עסוק בין כתיבת ניירות עמדה, ללימוד, כנסים והרצאות הוא תמיד מצא את הזמן לעזור לי. למזלי, בגלל הבדלי השעות, כל השיחות הללו נעשו בהמשכים דרך הוואטסאפ. כל פעם אחד מאיתנו מקליט הודעה לשני. בזכות זה השיחות הללו עדיין שמורות וקיימות עכשיו.

אבל זה מה שכל כך כואב. גדי היה בשיא חייו. מוחו היה חד כתמיד. הוא עבד, חקר, כתב, לימד ולקח חלק פעיל במחאה, בהסברת הנושאים המשפטיים הסבוכים ובמציאת פתרונות. כל פעם שדיברתי איתו הוא היה בין איזה כנס לבין ראיון באמצעי התקשורת. באותו יום, כמה שעות לפני שליבו פסק מלפעום, הוא עוד היה בכנס באוניברסיטת רייכמן. ופתאום הכל נגמר.

תחושת חוסר הצדק כאן זועקת לשמיים. דווקא עכשיו, כשהוא עדיין בשיא כוחו, כשהוא עושה דברים כל כך חשובים באמצע התקופה הקריטית ביותר למדינת ישראל מאז מלחמת יום הכיפורים, דווקא עכשיו הוא לפתע איננו? אני בטוח שגדי היה רוצה להמשיך לחקור ולהשפיע ולראות איך תגמר כל הדרמה הזו".

פרופ' רפאל כהן-אלמגור ספד גם הוא לפרופ' ברזילי: "פרופ' ברזילי עבד איתי צמוד בארגון "הדור השני לזכרון השואה והגבורה בישראל. הוא היה שכן שלי ברמת גן, והדרכים שלנו המשיכו להצטלב באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת חיפה ובאגודה לחקר ישראל. הוא היה חבר טוב ומלומד גדול, תמיד תומך ובעל ידע רב. גדי בוודאי יחסר לא רק למשפחתו, אלא גם לרבים שהכירו אותו וקראו את הטקסטים החריפים שלו והוראתו בעלת התובנות והמתחשבת. אני סומך על אוניברסיטת חיפה, שתמצא את הדרכים המתאימות והוקיר את זכרו של גדי".

לאורך השנים פרסם פרופ' ברזילי מאמרים וספרים רבים ולימד כפרופסור אורח במספר אוניברסיטאות בינלאומיות, בהן ייל ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי.

יהי זכרו ברוך.

פרופסור אודי לבל ספד לפרופ' גד ברזילי:

(אודי לבל הוא כיום פרופסור במחלקה לתקשורת ובמרכז בס"א באוניברסיטת בר אילן שעוסק רבות בחקר התקשורת הפוליטית ושיח הטראומה והשכול בחברה הישראלית. לפני קרוב ל- 30 שנה היה אודי סטודנט במיזם  הדגל הראשון של גדי ברזילי).

"גדי היה אז מרצה למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב וייסדתכנית ייחודית לתלמידי תואר שני במשפט, פוליטיקה וחברה. תכנית שמבטאת את כלעיסוקיו מאז ועד היום. מיעוט התלמידים שהתקבלו לתוכנית הזו הפכו עם השנים לחברי סגל בלא מעט אוניברסיטאות ומכללות בישראל.

מה שהיה יחודי בתוכנית הזו הוא שזו הייתה התכנית הראשונה באקדמיה הישראלית השמרנית אז שהעזה לומר: אי אפשר לעסוק במחקר ממקום חד תחומי. הגיע הזמן לתוכניות בינתחומיות.

גדי הוא הראשון שחתום על תכנית בין תחומית שעירבה שלושה חוגים: משפטים, מדע המדינה וסוציולוגיה. אני בכלל הוכנסתי אליה כתלמיד לתקשורת פוליטית. תכנית שאפשרה חשיבה רב תחומית. באמת כשמתבוננים במחקרים ובחוקרים שיצאו ממנה – רואים אנשים שקיבלו לגיטימציה לשבור מסגרות. אנשים שכתבו תזות על פוליטיקה ורפואה; אובדן וקולנוע; תקשורתופסיכולוגיה; ולהכל גדי נתן מקום". 

לאחר שסיים את לימודי הדוקטורט בלונדון נותר לבל בקשר עם פרופ' ברזילי, ומה שחיבר ביניהם לטענתו הייתה הדאגה הכנה של שניהם להתפתחויות הפוליטיות והמוסריות במדינה ובאקדמיה הישראלית: 

לבל: "על גדי כחוקר תמצאי רבים שידברו. גם על גדי כמנחה וכמנהל. אבל חשוב לי להציף שתי נקודות שבהן גדי הוא עבורי דמות משמעותית. ראשית – האכפתיות שלו מהמתרחש במדינה. זו לא אמירה סתמית. אני חושב שאם היית שואלת אותו מה חשוב לו כדיקן בפקולטה למשפטים –הוא היה משיב לך שעבורו הצלחה תהיה אם יגלה שרוב עורכי הדין שיסמיך יהיו מעורבים חברתית, יותר מאשר שישתלבו בפירמות בכירות ויצליחו כלכלית. שיתנדבו, שישתלבו בעמותות שיקדמו את מה שמשמעותי להם פוליטית.

דבר שני – וזה הולך והופך קריטי יותר ויותר – האקדמיה הופכת למרחב מנוכר וציני מאוד. גדי היה מהמעטים ששמרו בה על צלם אנוש. חשובה היה לו מאוד שבאוניברסיטה הניהול יושתת על כבוד הדדי. על סטנדרטים ערכיים. הוא סלד ממנהל לא תקין.  לקח ללב כל מנהל שלא שמר על כללי התקנון. אחרי לכתו האוניברסיטה הישראלית אנושית מעט פחות".