חיפה עיר בטבע • שמורת החי בר בכרמל – המקום בו סיפורים נולדים ○ ענבל חן ברגב

(חי פה בטבע) – שמורת החי בר בכרמל היא מרכז לרביה ולהשבה לטבע של מינים שנתונים בסכנת הכחדה או כאלו שכבר נכחדו. אנשי רשות הטבע והגנים מטפחים גרעין הרביה ומשיבים לטבע את הפרטים הצעירים, בני הדור השני, אל סביבת החיים שלהם – הטבע הפתוח. בין היתר תוכלו לראות בשמורה את היחמורים הפרסים, איילי הכרמל, נשרים, דורסים שונים ועוד.

סיפורים מהחי בר

לרשות הטבע והגנים יש מאות מתנדבים קבועים בכל הארץ, המשולבים בתפקידי הדרכה בגנים הלאומיים, הסברה ומתן שירות למבקרים, סיור ופיקוח , פועלים בהנחיית אנשי מקצוע ומקבלים הכשרות מקצועיות. מלבד הסיפוק הרב בעשייה למען הטבע, ההתנדבות מאפשרת להרחיב את מעגל החברים, לייצר חוויות ייחודיות ולהתפתח אישית.

מתנדבי מרחב כרמל, נהנו בחופשת החנוכה מהשתלמות בנושא סיפורי החי בר. סיפורי אהבה בין בעלי חיים, רומנטיקה וחיזור במכלאות הנשרים וגם סיפור הבאתם של היחמורים הראשונים לארץ ישראל. מאיה חכמון קדוש, מנהלת מחו"ה כרמל (מרכז חינוך והדרכה) ברט"ג, מזכירה לנוכחים כי הדרכה טובה היא כזו שמביאה סיפור טוב לשומעים, סיפור שמחבר עובדות עם עלילה ומחבר אותנו למקום וזה בדיוק מה שצופן לנו הבוקר הזה.

חזון זהו כל הסיפור

החי בר נולד עם יוזמתו של האלוף במיל. אברהם יפה, מנהל רשות שמורות הטבע בשנות השבעים, שהגה את הרעיון להחזיר את חיות הבר לארץ ישראל. ראש העיר דאז, אבא חושי, נתן תמיכה לרעיון ואפשר לגדר 14 ק"מ בשטח שבין שווצריה הקטנה לגבעה הסמוכה לשם גידול וטיפול בחיות הבר טרם שחרורם לטבע.

היחמור הפרסי כחיה נכחדת

עד שנות החמישים הניחו כי היחמורים הפרסיים הם חיה נכחדת שאין לה עוד נוכחות בטבע, אלא שאז נצפה עדר יחמורים ביערות צפון מערב אירן. היחמור הוא אייל גדול, כשבאביב ובקיץ פרוותו בצבע אדמוני וגופו מנוקד בנקודות בהירות. שמו נגזר מהמילה הקדומה "חמר" המציינת את צבעו האדמדם של היין.

לעבוד עם האירנים

בשנת 1977 התבקש תת אלוף במיל. איציק שגב, לנסוע לאירן כנספח הצבאי וכנציג משרד הבטחון של מדינת ישראל. קדמו לכך שנים של שתוף פעולה בטחוני וצבאי שבמהלכן הגיעו לביקור בארץ גנרלים של צבא אירן והתקיימו פגישות עם בכירי התעשייה הצבאית המקומית. איציק נשלח לאירן בשביל להעמיק את שיתוף הפעולה הצבאי.

הצבא בשירות הטבע

באותה התקופה ולאור שתופי הפעולה שהתקיימו בין המדינות הגיע גם אברהם יפה, ראש שמורות הטבע בארץ, לביקור אצל מקבילו האיראני בעקבות הידיעה על המצאות יחמורים במדינה. אברהם יפה מכיר באירן את הנסיך עבדול ראזה, אחיו של השאה האירני, שנודע בכישורי הצייד שלו והזמין אותו להגיע לא"י להיווכח במו עיניו ביעל שאורך קרנה 45 ס"מ והיא ארוכה מכל קרן שעבדול ראזה צד בעבר. הביקור התקיים והיעל הזקן בעל הקרן הארוכה נצוד (באישור מיוחד) במצפה רמון ע"י האורח האיראני. בתמורה לקרנה בקש אברהם יפה זוג יחמורים פרסיים (היחמור נחשב לחיה נכחדת בימים ההם ולכן שווים של שני יחמורים נאמד בחצי מיליון דולר). האורח רם המעלה מאשר את עסקת המחווה וכך מתחיל ספור הבאתם לארץ של היחמורים הראשונים שהתנהל כמו מבצע צבאי, הסתיים בישראל ונעשה עליו גם סרט.

משימה סודית ביותר

אברהם יפה מטיל על איציק שגב את משימת הבאת היחמורים לארץ אלא שאירן נמצאת כבר בראשיתה של המהפכה הצבאית. בחודש ינואר כבר אין דלק בערי אירן, שביתה כללית של בעלי מסחר ועסקים, ירי ברחובות ותחושת סכנה מכל עבר. שגב מגלה במהרה שבעל ההבטחה, עבדול ראזה, כבר נמלט מאירן לפריז ויוצר קשר עם מנהל שמורות הטבע האיראני שמכיר את ההבטחה שניתנה לישראלים. בעקבות המפגש , שגב ומייק ואן גריוונברוק, ישראלי בעל דרכון הולנדי שעבד ברשות הטבע, יוצאים לשמורת טבע המרוחקת 8 שעות נסיעה מטהרן כדי לתפוס יחמורים שיוכלו לשלוח לישראל. מייק מבחין במהרה בארבע נקבות , שלוש מהן בהריון, והם מעמיסים אותן על משאיות וכלובים שהוכנו מבעוד מועד בדרכם לשדה התעופה.
במטוס אל על האחרון שעוזב את טהרן, נמצאים יהודים שנמלטו מהמדינה שהפכה עוינת וגם כמה כלובים עם יחמורים – עבור כולם זו היא התחלה חדשה בארץ ישראל.

קליטת היחמורים בארץ

בארץ נקלטים היחמורים על ידי סאלח מקלדה מדלית אל כרמל, בן למשפחה שורשית ומכובדת בכפר. בתחילת שנות ה- 50 הוא מכיר את אברהם יפה ומקבל על עצמו את ניהול וטיפוח החי בר בכרמל. סלאח קולט את היחמורים הראשונים שמגיעים לארץ ונותן להם טיפול מסור ומוגן, הוא ובני משפחתו אפילו ישנים אתם כדי שחלילה לא יוכשו ע"י נחש או יפגעו. אחיינו יעקוב מקלדה, בין הראשונים שטיפלו ביחמורים, ממשיך את דרכו של הדוד ומטפל ביחמורים עד היום לאור צוואתו של אברהם יפה.

ממבצע שהתחיל בשנת 1979 עם ארבע נקבות יש היום בחי בר כ 100 יחמורים (גרעין הרביה) ובטבע עוד מאות יחמורים חופשיים בסאסא, נחל כזיב, כרמל ונחל שורק באזורים שיש בהם חורש טבעי.